הקליפה של התפוח
כל עוד אתה מאלה שאוכלים את התפוח ולא את הקליפה, מצבך טוב & סיפור על מפגש אקראי עם טרמפיסט שעשה לי סדר בחיים
אם בערב ראש השנה תשע"ה היינו בטוחים שהולכת להיות לנו אחלה שנה, אנו עומדים היום בפתחה של תשע"ו ומבינים שבעצם לא השתנה הרבה.
אנחנו בנויים על תקוות, מה שמחזיק אותנו זאת התקווה שיהיה אחרת, שיהיה שונה ממה שהיה, לא רק בעניינים שברומו של עולם, גם בחיינו האישיים.
למי מאיתנו אין חבילה כזו או אחרת?! למי מאיתנו נגמרו החלומות?! לכולנו יש חבילות, לכולנו יש חלומות ולמי שאין, כנראה הוא לא נשאר איתנו לקרוא את הדברים הללו.
…אפתח בסיפור אמיתי מלפני מספר שנים.
באחד הימים נסעתי לטבריה לרגל עניין כלשהו. לאחר שסיימתי, עשיתי את דרכי חזרה לקריית שמונה. ביציאה מטבריה עמד איש בשנות הארבעים-חמישים לחייו, שהכרתי את פניו מקריית שמונה. לא ידעתי את שמו, אבל ידעתי שהוא מהעיר.
עצרתי לידו והוא נכנס לרכב בשמחה אבל, פניו הסגירו את מצב רוחו. תוך כדי נסיעה התגלגלנו לשיחה על החיים והוא סיפר לי על חייו הקשים ועל הכישלונות שלו. 'לא הלך לי בחיים' הוא סיכם את מסכת חייו עד שעלה לטרמפ, והוסיף 'אבל מה, אני מבסוט'.
האטתי והבטתי בפניו שעליהם אפשר היה לקרוא את כל מה שאמר… הכל היה כתוב. הכל נראה אמיתי.
'תגיד' אמרתי לו 'איך בכל זאת אתה שורד?!'.
הוא הרים את ראשו, הביט בי כמי שלא מאמין שיש עוד אנשים שמתעניינים בו ואמר 'אני חי מתוך ידיעה שיש אנשים שקשה להם יותר ממני. וכל עוד יש אנשים כאלה, אני מרגיש טוב. רוצה לשמוע סיפור?! הוא שאל ולא חיכה לאישור, 'היה בן אדם אחד שנמאס לו מהחיים. כל מה שעשה נכשל. לא משפחה, לא עבודה, כלום-כלום. יום אחד הוא החליט לשים קץ לחייו המרים ועלה לבניין גבוה כדי לקפוץ ולהתאבד. אבל לפני שעשה את המעשה, הוא התיישב על שפת הגג, שלשל את רגליו כלפי מטה, שלף אולר ותפוח עץ והחליט ליהנות בפעם האחרונה מהפרי שאהב. תוך כדי שהוא מקלף את התפוח, הוא שם לב שמישהו למטה אוסף את הקליפות ואוכל אותן…' לפתע הוא עצר את דיבורו, הסתכל עלי ואמר 'האיש עם התפוח החליט באותו רגע לא להתאבד. 'אם יש אנשים בעולם שאוכלים את הקליפות שאני זורק, סימן שמצבי בכל זאת טוב'.
'אתה מבין?! מה יש לי להתלונן כשיש עוד הרבה אנשים שמצבם על הפנים…'.
כן חברים. השיחה הזאת עשתה לי משהו. האיש עם התפוח שרצה להתאבד היה בעצם האיש שישב לידי. הוא סיפר על עצמו, על קליפות התפוח ועל הלקח לחיים.
אני מניח שלכל אחד מאיתנו יש מי שאוכל את קליפות התפוח שהוא זורק, אז בואו נכנס לפרופורציות ונבין, שכל עוד אנחנו אוכלים את התפוח ואחרים את הקליפות, אז מצבנו טוב.
היום הרת עולם
כולנו עומדים למשפט בראש השנה & מעניין מה יאמר אובמה להצדקת התנהגותו כלפי ישראל
כידוע, בראש השנה כולם עומדים למשפט. כולם, זה ללא יוצא מן הכלל.
…ממש היום לפני ארבע עשרה שנים ב-11.9.2001, אמריקה הגדולה קיבלה את המכה האחת עשרה. חורבן מגדלי התאומים, סמל לעוצמתה של אמריקה נמחק ולמרות שלא היה רסיס של איום על קיומה של ארצות הברית, אמריקה השתנתה לבלי הכר מאז.
הפרנויה הגיעה לממדים מפלצתיים והשיגעון השתלט על מקבלי ההחלטות.
שאול מופז, רמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר, לא קיבל ויזה לארצות הברית בשל מוצאו האיראני. חודשים המתין השר והרמטכ"ל לשעבר עד שהמטומטמים הבינו שמופז לא מהווה איום על אמריקה. המקרה היה בשנת 2011, כך שהפרנויה אצלם כבר כרונית.
מדוע אני מספר את הדברים הללו?! פשוט כדי להבין כיצד פועל המוח של האמריקאים והמוסר הכפול והמשולש שלהם.
פיצוץ מגדלי התאומים שיגע את האמריקאים בכיוון הלא נכון והביא אותם לפעול הפוך מהאינטרסים שלהם.
הנשיא אובמה, מינף את השיגעון להסיר מעל כתפיו כל אחריות תוך שהוא דוהר אל עבר תהום הנשייה. ארצות הברית של אובמה לא תשוב להיות אמריקה שהכרנו כמעוז החופש, הצדק והשוויון של התקופה החדשה.
מותר לאמריקה להחליט שהיא מתאבדת. מותר לנשיא שלה אובמה להיות האחרון שמכבה את האור בוושינגטון. מותר להם. לנו, לישראל אסור לשׁגות באשליות שעוד פצצה כזו או אחרת או מטוס מתוחכם בתמורה לעצימת עין וסתימת פה על ההסכם עם איראן יטשטשו את האינסטינקט שלנו לחיים כעם חופשי בארצו, כמילות התקווה.
נכון, כמו שכל מוצר 'עבודת יד' יקר יותר מאותו מוצר תעשייתי, כך מחיר החופש והעצמאות שלנו, ימשיך להיות יקר, לדאבון לב, כי אנחנו נצטרך לדאוג להם. אנחנו בכוחותינו נצטרך להמשיך ולהגן על הבית הלאומי שלנו.
ביטחון ישראל אינו נושא לדיון. עצמאות היהודים בארצם, אינה נתונה לערעור.
מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית, היא-היא הערובה שלנו לשלום ולביטחון וגם לשלום וביטחון מדינות האזור.
שיא החוצפה
ווינשטיין מהלל את המשטרה
מסתבר שלא ראינו הכל ולא למדנו הרבה & היועץ המשפטי לממשלה שבהתנהלותו תרם להחלשת מערכת האכיפה והמשפט, משבח את המשטרה
נכתב כאן בעבר שמי שנושא בחטא הקדמון בהרס מערכת המשפט הוא היועץ המשפטי לממשלה יהודה ווינשטיין.
היועץ הזה הרס כל חלקה טובה והחליש את התביעה הכללית, המשטרה ומערכת בתי המשפט בסדרת החלטות שגויות ותמוהות.
ווינשטיין הגיע לתפקידו מהסנגוריה, מהשוק הפרטי אחרי שרוב שנותיו המקצועיות ייצג עבריינים וחשודים מהשורה הראשונה באליטות בישראל.
ווינשטיין הוא האדם שחייב הכי הרבה לבעלי ההון, השלטון והאליטות בישראל במובן של קשרים ומערכות יחסים מוקדמים.
היות ומדובר בבני אדם, אני לא מאמין שהיועץ הנוכחי הוא בגדר מלאך עליי אדמות והצליח להתעלם או לנטרל את כל מחויבויותיו מן העבר.
השבוע הרעיף היועץ דברי שבח והלל על משטרת ישראל ועל תפקודה. הוא עשה זאת כאשר ברקע הוא גורר ומורח עוד החלטה שלו בעניינו של גל הירש.
הפרדוקס הוא שהיועץ וויינשטיין היה אחד הגורמים שהחלישו את המשטרה בעקביות. הוא האיש אשר פעם אחר פעם מרח תיקי חקירה, מזמז את החלטותיו וסגר תיקים שעוד יחזרו אליהם בעתיד, ככל הנראה.
ועל כך נאמר השב שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה…
הסיכוי של קריית שמונה
השנה החדשה העומדת בפתח מביאה איתה סיכוי כמוהו לא היה לקריית שמונה זה שנים.
מעולם לא נזקקנו לאנשים שיצביעו על הליקוים ועל הפגמים של קריית שמונה. זה גלוי וידוע לכל.
הסיכוי השנה הוא באפשרות לפרוץ את טבעת החנק האוחזת בעיר ולפרוץ למחוזות חדשים של תקווה.
תעסוקה ודיור
שני מנועים מרכזיים דרושים לעיר כדי שקריית שמונה תמריא.
תעסוקה. שלושה עשורים זועק כותב שרות אלו על כך שכל עוד לא תהיה תעסוקה ראויה ומגוונת בקריית שמונה, המצב ימשיך לקרטע ולא נצא ממעגל הקסמים בו אנו מצויים.
תעסוקה נאותה ומגוונת פירושה שימור מקומות העבודה הקיימים וחיזוקם, לאלה שנמצאים במעגל העבודה, ופיתוח והוספה של מקורות תעסוקה שיתנו מענה לילדים הנפלאים שלנו שבחרו בהיי-טק, מקצועות הנדסיים ומקצועות חופשיים.
בני המייסדים של העיר, שהיום הם עצמם אבות וסבים, מסתובבים בתחושות קשות של מועקה על כך שאחרי שנים רבות של עמל וגידול הילדים, הם נאלצים להיפרד מהם בניגוד לרצונם. כמעט כל המקרים בהם ילדינו עוזבים את העיר או לא שבים אליה בתום לימודיהם הם בגלל חוסר בתעסוקה ומקומות עבודה.
דיור. כאן השמיים התבהרו ורואים ניצנים של תזוזה לכיוון הנכון. שכונת יובלים ובימת תל חי, הם הבשורה לזוגות צעירים בני המקום שיוכלו למצוא פינה חמה לגדל את ילדיהם, ברמה ובסטנדרטים הגבוהים שמציעים להם.
לצד הפתרונות אנו מחזקים את התפילה והתקווה לשנה החדשה שנמצא כולנו את כוחות הנפש להתעלות על מחלוקות כאלה ואחרות בינינו, נשתף פעולה ונעזור, כל אחד בתחומו ובכוחו, להעלות את העיר על דרך המלך.
בניגוד לעבר, היום הצטרפו למעגל העשייה חבר'ה צעירים ומבטיחים, בעלי תחושת שליחות וידע מקצועי אשר מתרגמים את החזון למעשה.
כשעיתונאים נשמעים כמו אסתי
הרדידות והחפיפיות של חלק מהעיתונאים משחקת לידיהם של אויבנו & אין כאן כוונת זדון, רק רשלנות ועצלנות
השבוע התראיין גבריאל רגב, (ג'יביל רג'וב, בשבילכם) ביומן הצהרים של רשת ב' וכמנהגו בקודש ובשפה העברית נשמע נופת צופים כאשר המילה 'שלום' ו'כּיבוּש' מופיעות הכי הרבה.
אחריו רואיין השר יובל שטייניץ וביקר את רב הפרצופיות של רג'וב ואת המסרים הסותרים שהוא מפריח באוויר הישראלי.
בין היתר הזכיר שטייניץ למראיינת אסתי פרז שאותו רג'וב אמר בראיון בטלוויזיה הלבנונית שאילו היה בידי הפלסטינים נשק גרעיני הוא היה לוחץ על הכפתור מיד.
היות וראיתי את הסרטון ואף עשיתי לו שיתופים, נדהמתי לשמוע את אסתי פרז עונה לשטייניץ באלו המילים "אבל אדוני השר, ג'יבריל רג'וב הכחיש את הדברים".
שמעתי ולא האמנתי. שום הסתייגות מדבריו של הנוכל, פשוט אמירה צדקנית מקוממת המוכיחה שתרבות השקר של אויבנו מחלחלת אפילו לאוזנה של עיתונאית בכירה בקול ישראל.
ככה השיטה עובדת, הם משקרים משקרים משקרים עד שהשקר תופס אחיזה אפילו אצל אלה שאנחנו בטוחים שהפילטרים שלהם תקינים.
יש סרטון ופרז אומרת ש'הוא הכחיש את הדברים…'.
שבת שלום
שנה טובה וגמר חתימה טובה
הרצל בן אשר
