מצרים וסוריה, שמיים וארץ
נפתח בהצדעה לעם המצרי. כן, למרות שהעם הזה לא אוהב אותנו עוד מימי אבות אבותיו הפרעונים, אבל זה עם-עם.
מסתבר, שאין תחליף להיסטוריה ולשורשיות כדי להיות עם חכם המנצל את ניסיונו בתבונה לטובתו ולטובת האינטרסים שלו עצמו.
צווינו במקורותינו ש"לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו", ולוּ רק בגלל ציווי זה, עלינו להסתכל על מה שקורה במצרים בימים אלה בעיניים אחרות, בשפיטה אחרת מאשר אנו שופטים עמים ומדינות אחרות דוגמת סוריה, לוב תוניסיה ומדינות אחרות.
תראו מה קורה בסוריה, מעל מאה אלף בני אדם נטבחו מאז ש'האביב הערבי' עלה בשמי סוריה. שלטון עריץ של מיעוט דתי נאחז בקרנות המזבח, והמחיר של הדם לא חשוב.
ואילו במצרים חוסר שקט, מדיחים נשיא, רעידת אדמה חברתית זה שנתיים, ואפילו מקיימים בחירות דמוקרטיות והאחים המוסלמים מקבלים את השלטון, ובכל זאת הם מאיימים, יוצאים לרחובות ולכיכרות, לירות זיקוקים, אבל טבח המוני, לא נראה באופק.
מצרים משולה היום לספינקס ענק המתעורר לחיים חדשים אחרי תרדמה בת אלפי שנים. יש לנו אינטרס עליון שהמצרים יחיו את חייהם בשלווה, גם אם מדובר בלאכול מאכלי גורמה העשויים מפול, חומוס ופיתה.
כי לך תדע במזרח התיכון המטורף מי יהיה האויב שלך מחר ומי יהיה האוהב שלך מחרתיים…
ואי אפשר שלא להתייחס לטמטום האמריקאי הסדרתי שהביא את האסונות בזה אחר זה למזרח התיכון. זה התחיל עם ג'ימי קרטר שהמליך את חומייני באיראן, המשיך עם העלאת החמס לשלטון ב'בחירות דמוקרטיות' בעזה, הפקיר את חוסני מובארק במצרים, ועכשיו הנשיא האמריקאי עושה 'נונונו' לצבאה של מצרים, שבהחלטתו מנע נהרות של דם מצרי. הפעם, עומד למצרים הניסיון והוותק במזרח התיכון, מול העולם הוירטואלי והתיאטרלי של אובמה וחבריו בהוליווד.
ולכן, זה לא אומר שלמי שיש כוח יש גם שכל והיגיון…
ממלכה, לא נסיכויות
הבחירות הקרובות לרשויות המקומיות היא הזדמנות טובה לעשות חשבון נפש באשר לנחיצותן ויעילותן של כל-כך הרבה רשויות מקומיות באזור גיאוגרפי קטן (מאוד).
לפני כן, נחשוב מה בעצם תפקידן של הרשויות המקומיות בשנת אלפיים ושלוש עשרה?
התפקידים המסורתיים של הרשויות המקומיות השתנו לבלי הכר, וחוץ מהתארים והמשכורות, כמעט הכל השתנה.
אם בשנים עברו המועצה המקומית או העירייה היו כתובת תלותית לתושבים רבים בכל הקשור לשירותים בסיסיים ומקום בו העבירו את הזמן כמו שעושים בקניון, הרי שהיום העירייה נותרה עם מספר תפקידים חיוניים, שחלקם מעוגנים בחוקים ובפקודת העיריות וחלקם מסורת שנבנתה במתן שירות לתושבים.
תפקידי העירייה בנושאים כמו: בניין ערים, מתן היתרי בניה, חינוך (מתן שירותים נלווים למוסדות החינוך), חינוך לא פורמלי אחרי שעות הלימוד, ניקיון ופינוי אשפה, תחזוקת העיר, תאורה ושירותי רווחה, תפקידים רבים פשוט נותרו מיותרים כי התושב הממוצע מסתדר לבד וללא תיווך של הרשות המקומית.
הנאמר כאן מייצג תמונה חלקית, אולם המגמה ברורה. צריך להתאים את השירותים של הרשויות לצרכים היום.
נחזור לנושא.
לנוכח המצב הכלכלי והשינוי הדרמטי בנחיצותם של תקציבים לפעילויות ולמטרות שלא היו קיימות בעבר, צריכים לעשות גם כאן מחשבה מחודשת.
יש שירותים שניתן לספק למספר רשויות ממקור אחד ובכך לפנות תקציבים לנושאים עירונים ויישוביים אחרים, שבמצב של היום אין בעבורם תקציב.
ניקח לדוגמא את הניקיון ופינוי האשפה. נושא כזה יכול להיות מטופל על ידי גרום אחד מול מספר רשויות.
היום יש איגוד ערים בנושאים כמו אשפה וניקוז, אולם הכוונה היא לנסות ולהגיע לנוסחא שתהיה מירבית, ובפועל תחסוך משאבים לטובת נושאים אחרים.
כאן המקום לציין שתנאי הסף הוא שאף אגורה לא חוזרת למשרדי הממשלה, והתקציבים נותרים על כנם.
הכוונה במהלך מעין זה לפנות תקציבים שכיום אינם בנמצא בגלל סיבות רבות, ביניהן גודל אוכלוסיה, מיעוט בהכנסות מארנונה, מצב סוציו-אקונומי קשה של אוכלוסיות שונות ועוד.
ושוב התנאי הוא, כל שקל שיחסך יישאר בקופותיהן של הרשויות השונות.
זוהי קריאת כיוון ראשונה לחשיבה דינאמית לשינוי המצב הקיים מתוך כוונה לעשות מאמץ ולהיות חלק מהפיתרון ולא רק חלק מהבעיות התקציביות.
או בשתי מילים, מנסיכויות לממלכה. תחשבו על זה.
