אליפות וגביע – טובים השניים מן האחד
כאילו שבמאי מחונן הוביל העונה את איתוראן אל גמר הגביע ואל הניצחון הנכסף, גביע המדינה לשנת 2013-2014.
ארון הגביעים של איתוראן מתחיל להיות צפוף, בלא סתם גביעים אלא מהמשובחים והחשובים שבהם אלופת המדינה ומחזיקת הגביע.
לא קוראים לי משה פרימו ולכן לא אפרשן את המשחק רק אומר שמי שעומד מאחורי התהילה הוא אדם יקר אחד וקוראים לו איזי שרצקי.
הטור הזה מוקדש קודם כל לאיזי.
איזי, אם איני טועה אתה 'סוגר' עוד מעט ארבע עשרה שנים בקריית שמונה. הגעת לכאן עם חלום להפוך את קבוצת הכדורגל המקומית לאלופה. הבטחת וקיימת. הבטחת להביא גם את הגביע. הבטחת וקיימת.
האליפות והזכייה בגביע חשובים, אפילו חשובים מאוד. אבל בעיני חשובה הדרך אל שני ההישגים חסרי התקדים הללו.
מילה זאת מילה. איש של כבוד שהכבוד הפך להיות בן זוגו במשך השנים. מילה לשחקן, זו מילה. מילה למאמן, זו מילה ומילה לעיר שלמה, זאת מילה בסלע.
אצילות הנפש שאתה מגלה לאורך הדרך, גם היא ראויה להערכה מצידנו התושבים. האשימו אותך באלף אישומים, ואתה לא הפנית את ראשך, המשכת הלאה והלאה.
איזי. הוכחת הפעם שאהבתך לתושבי קריית שמונה אינה תלויה בדבר. היא פשוט אהבה המוענקת לכל מי שחש עצמו שותף לעיר המיוחדת הזאת, קריית שמונה.
ולך ברק בכר המאמן והשחקנים. כל הכבוד. כל הכבוד על שהייתם שגרירים נאמנים לאיש המופלא איזי שרצקי, ויחד עשיתם את הבלתי יאמן. הענקתם גביע לכל תושב ותושב בעיר הזאת. כל הכבוד חברים.
עצמאות למי שהביא את החירות לעולם
הימים האחרונים, נכון יותר הימים שמתחילים בפסח ועוברים דרך יום השואה, יום הזיכרון לחללי צה"ל ומערכות ישראל ומסתיימים ביום העצמאות, גורמים לתחושות, מחשבות וגם מסקנות.
להתעסק עם ישראל בלי להכיר בעובדה שהעם הזה נוצר ביציאת מצרים, שהוא קם ועלה מתוך עבדות קשה ואיומה, זה כמו לשתות קפה נטול קפאין. סליחה על ההשוואה, אבל הרעיון ברור.
עם שכמעט טבע בטיט והצליח להותיר את ידו האחת מתוכה ולהחזיק בעשרת הדברות, זה העם שהייתי רוצה להשתייך אליו, לערכיו למורשתו, וזה בדיוק במה שזכיתי. אני חלק מעם ישראל.
השורשים נטועים כל-כך עמוק בהיסטוריה שרוחות המערב והמזרח גם יחד לא יכולים לעקור אותם. נכון, פה ושם נושרים עלים ואפילו ענפים, אבל הגזע, השורש יציבים וקיימים.
במשולש הזה של פסח, שואה ועצמאות אני מרגיש הכי יהודי. הכי מוסרי והכי זקוק לתיקון. כן תיקון.
על אף המאמצים שעושים אויבנו להטיל בנו ייסורי מצפון על היותנו 'גזענים' 'מתנשאים' ו'אכזריים' כלפי הפלסטינים, המסתננים ויתר המיעוטים, האמת והמציאות חוברות יחד ואומרות 'לא!'. העובדות מדברות בעד עצמן. כמות הנאיביות והרחמים שיש בעם הזה הביא אותו לעמוד מול הפלסטינאים בלי שום נכסים. את כל מה שהיה לנו סחטו בתורת השלבים. לאורך השנים מדינת ישראל נתנה ונתנה וממשיכה לתת תמורת שלום עם הפלסטינאים ובמאזן ביניים סיימנו כמעט לשלם על הסחורה, והשלום רק מתרחק והולך מאיתנו.
החטא הקדמון של מנהיגי ומתווי המדיניות של מדינת ישראל הייתה היוהרה וההתנשאות מעל הערבים. וכמו בג'ודו, היריב שלנו, הערבים, הפכו את זה לנקודת חוזק והכו אותנו בה.
הרצח האחרון של שלי דדון הי"ד בא לתת לנו תזכורת מדוע אסור להאמין לאמירות הסתמיות של הערבים לשלום "אמת" איתנו. איני מדבר על יוזמות מקומיות כאלה ואחרות של משחקי כדורגל, דוקים וכיוצא בזה. אני מדבר על הגרעין הקשה של המנהיגות שמתווה את הדרך וכופה על בני העם הפלסטיני להמשיך במאבק מזוין ורצחני ביהודים.
ולכן, להתעקש ולאחוז בערכים כה טהורים שיש בהם חמלה ורחמים גם כלפי אויבנו, ובד בבד להמשיך ולבנות חברה ומדינה שפויים המביאים הישגים מעל ומעבר לכל פרופורציה למספרם של היהודים, היא לא פחות מנס.
עכשיו, אחרי שהזקוקים נגמרו, אש המנגל כבה והחבר'ה צלחו את הפקקים בדרכם הביתה, אפשר לומר שחזרנו למציאות בה אנו מזהים את הידידים, האויבים, ואלה שעוזרים לאויבים.
ידידות בלי ויזה
אומרים שארצות הברית היא הגדולה בידידותנו בעולם. לא נכון. ארצות הברית מוצאת במדינת ישראל את מירב האינטרסים שלה לטובתה. ברגע שזה לא יהיה כך, אז ניווכח עד כמה טעינו.
בינתיים, הפרצוף האמיתי של ממשל אובמה נחשף במערומיו. ארה"ב מסרבת (זה לא חדש) לאפשר כניסה של ישראלים לארה"ב ללא ויזות כפי שהסידור קיים עם עשרות מדינות.
התירוץ. כניסה לארה"ב של ישראלים ללא ויזות תגביר כניסתם של 'מרגלים' לארה"ב. בטיעון העקום הזה יש בעיה קטנה. אם נכנסו לארה"ב כל כך הרבה 'מרגלים' כאשר קיים צורך בויזות, אז מה עניין הויזות כתירוץ?!
התשובה פשוטה יותר. אנטישמיות מוסוות. יותר ויותר פעמים הפרצוף של האנטישמים מהזן האמריקאי נחשף כאשר מדובר במדינת ישראל. כולאים באופן שרירותי ולזמן בלתי מוגבל את יונתן פולארד ובה בעת לוחצים על ישראל לשחרר רוצחים מתועבים, חלקם אזרחי ישראל.
ארצות הברית של היום היא לא פחות ממשענת קנה רצוץ, שישראל ממשיכה להישען עליו מכח האינרציה, ושהדולרים לא יסנוורו את עינכם ושיקול דעתכם…
מה קורה לנשיא, שמעון פרס?!
דעותיו ורצונותיו ידועים ומוכרים. עמדותיו, לא אחת הביכו חברים ויריבים, אבל תמיד כמו שרק שמעון פרס יודע, הוא יצא מזה.
הפעם, נראה לי שפרס הגזים ועשה מעשה שלא ייעשה, גם אם הדברים שאמר שהגיע להסכם עם אבו מאזן, וראש הממשלה טירפד אותו, לכאורה, גם אם הדברים נכונים, וספק גדול שכך, נשיא מדינה בן 90 פלוס, המחזיק מעצמו (די בצדק) כמבוגר אחראי של המזרח התיכון החדש והפלנטה, צריך לזכור שככה לא מתנהגים. חגיגות יום העצמאות, שמחה וצהלה, ופרס משחק אותה שמעון הישן.
נשיא המדינה החליט, וזה די מתאים לו, שלפני סיום הקדנציה הוא חייב 'לעשות' את זה, להביא 'שלום'.
בעוד פחות מחודשיים פרס יפרוש, אלא אם יקרה משהו שיאריך או יקצר את כהונתו. ראש הממשלה נתניהו הוא בדיוק הטריגר האולטימטיבי למהלך כזה. ראש ממשלה שלא מוכן להתכופף בפני השמאל, גם כשזה נראה שהוא הולך להתכופף.
נתניהו גירה את כל הבלוטות אצל שמעון פרס בשנים האחרונות ובמידה מסוימת הביא לו את הג'ננה. "מה, הינוקא הזה, נתניהו הצעיר ממני בשלושים שנה לא מוכן לעשות את מה שאני חושב שנכון לעשות?!", אומר פרס, ומוסיף "נתתי לו מספיק זמן והזדמנויות, כמעט שבע שנים. עכשיו הסיפור נגמר. נתניהו יכיר עכשיו את פרס האמיתי, הבלתי נלאה, זה שהביא לרבין את אוסלו מתחת לאף".
כן, חברות וחברים. האדם משתנה, אבל היצרים והתשתית הגנטית, כנראה שלא, בטח לא כאשר אתה מעל תשעים וקוראים לך שמעון פרס…
הבמה שלכם, זרועות החוק
קשה להבין את ההתחכמויות של מספר פוליטיקאים בהתבטאויותיהם בנושא פעולות "תג מחיר". משחקי המילים, הקריצות וכפל הלשון נמאסו גם ובעיקר על מי שאוהד את המפעל הציוני הנקי והטהור בארץ ישראל.
במאזן ביניים עולה שעם ישראל מפסיד בגדול מההתנהלות הפושעת של מי שעומד ועושה את הפעולות הללו, משני עברי הקו הירוק.
ההצלחה היחידה היא תגובה דומה של הצד הערבי כלפי סמלים יהודיים ובהם קברי צדיקים, ירחם ויסלח השם על נשמותיהם.
"תג מחיר" מתדלקים את השנאה של הערבים כלפי היהודים ומלבים את האש, תרתי משמע, כלפי חפים מפשע ועושים צחוק מהחוק. ורק מספר פוליטיקאים ממשיכים לדוג בשלולית העכורה והמחצינה של הסכסוך ישראלי-ערבי.
עכשיו, שיש מי שקורא לפגוע בחיילים, המשחק חייב להסתיים בניצחון החוק והשכל הישר.
משטרת ישראל, השב"כ, הפרקליטות ובתי המשפט, הבמה שלכם.
אדוני ראש הממשלה – כן למדינה יהודית
טוב מאוחר (מאוד) מאשר לעולם… הממרה הזאת באה לעולם כדי להצדיק את המהלך שפתח בו ראש הממשלה בנימין נתניהו למדינה יהודית בארץ ישראל.
היוזמה באה מאוחר, אולם עכשיו שיש פתיחה של עשר אצבעות והתינוק עומדת לצאת לאוויר העולם, צריך לעשות הכל כדי שהלידה תהיה שלמה ובריאה, לאם ולוולד.
צריך להיות שלושה קופים בעת ובעונה אחת שלא רואים, לא שומעים ולא מדברים, כדי להתעלם מהסחף נגד היהודים במדינת ישראל, סחף שהולך ומתעצם בעזרתם האדיבה של 'אחינו' יפיי הנפש ש'תנו לחיות לחיות' מעניין אותם יותר מאשר גורלם של אחיהם בשר ודם היהודים.
יש שלב בחייו של עם שהוא חייב להסיר את כפפות המשי ולהיות מוכן לעוד קרב בשרשרת קרבות הקיום שמלווים אותו מאז שנעשה לעם. אומות העולם קנאיות להגדרתן העצמית, גם אם מדובר בפיקציה כמו ה'עם' הפלסטינאי שאינו עומד בשום קריטריון המגדיר עם בעידן העכשווי.
עם ישראל לא זקוק לאישור משום עם אחר על היותו עם, ובטח לא מהפלסטינאים. אולם, בעולם השקר בו אנו חיים, חובה עלינו לשחק את המשחק כדי שלא נגיע למקום בו נמצאות מדינות כמו: סוריה, לוב, עיראק, סודן (דרפור) ועכשיו אוקראינה, שמדינות העולם לא סופרות אותן.
ראש הממשלה החל במהלך שככל שיגיע להבשלה לקראת ההצבעה בכנסת, כך ההתנגדות מבית ומחוץ תגבר, ולכן עלינו להפנים שאנו צועדים לקראת עידן חדש בו יהודי מדינת ישראל יזכו סוף-סוף להגדרה אמיתית ועצמית במדינה שתהיה שלהם-שלנו.
רוח הימים הללו של חשבון נפש, שואה ועצמאות, צריכים לעמוד לנגד עיניינו כלקח, ולא כנקמה.
