מוסיפים דלק למדורת הטרור
לא מתאים לישראלי שישלם על מוצר שאפילו לא ראה, אז למה כשמדובר בשחרור מחבלים, אנחנו לא 'ישראלים?! 0 העולם משחק אותה יובב ושמשון, ואת מדינת היהודים הם מנסים להפוך לפינוקיו
אי אפשר להתחיל את הטור השבועי מבלי להתייחס לשחרור הרוצחים הפלסטינאים השבוע.
ככל שאנחנו נחשפים למה שקרה מאחורי הקלעים, התמונה נראית שחורה משחשבנו בתחילה. ההדלפות הארסיות והמרושעות של ה'שיחות' שהיו לראש הממשלה עם שר החוץ האמריקאי, מקבלות פנים, מילים ותמונה מפחידה.
חברים יקרים. כאשר הגלגל מסתובב, אין לדעת על איזה 'מספר' הוא 'יפול'. אנחנו חיים בתחושה שארצות הברית היא ידידת אמת. התחושה הזאת נבנתה משך עשרות שנים, בעיקר בגלל מספרם הגדול של היהודים בארצות הברית המשפיעים על הפוליטיקה והפוליטיקאים באמריקה. אין כוונה למחוק את כל מה שנעשה למען מדינת ישראל בכל השנים האלה, אבל אי אפשר להסתכל על מה שעושים האמריקאים באמצעות שר החוץ שלהם ולשמוע את הזמירות החדשות ולהישאר אדיש.
קורה משהו בסדר גודל ענקי בארצות הברית וביחסה אל מדינת ישראל. העובדה שהם מספקים כמויות גדולות של נשק איכותי, אין בה כדי לסמא את העיניים הרואות את השינוי המתחולל נגד עינינו. ככה לא מתנהגת ידידה.
ידידה לא אמורה לכפות על חברתה את מה שהיא לא הייתה עושה בעצמה באותה סיטואציה.
ארה"ב לא מדברת עם טרוריסטים, היא רואה אותם אך ורק דרך כוונת הרובה. היא לא נכנעה ולא תיכנע לחוטפים-רוצחים ולא תשחרר בני ערובה שלה תמורת כל הון שבעולם.
ארה"ב נוהגת במוסר כפול כאשר זה מגיע למדינת היהודים.
לשחרר רוצחים תמורת כלום, סתם ככה?! היכן נשמע כדבר הזה?! 'לכלוא' ראש ממשלה של מדינה ידידה, ישראל, באין ספור מלכודות דבש ולאלץ אותו לפעול בניגוד למצפונו ובניגוד לאינטרס של מדינת ישראל, את זה לא עושה ידידה. בהגדרה, זה מתאים למי שמוגדרת כאויבת.
האמריקאים מצאו שעת כושר לפעול נגדנו אחרי שהוזנו באין ספור מפגשים, סמינרים, מכתבים ודפי עמדות על ידי השמאל הישראלי היהיר והשחצן. אותו שמאל שלא מוכן לקבל הכרעות דמוקרטיות ולפעול על פי רצונו של רוב העם בישראל.
מסע הדה-לגיטימציה שעושים אנשי השמאל ("שלום עכשיו" וגרורותיו) נשא 'פרי' ויש מי שהיה מוכן להרים את הכפפה ולחבוט בישראל, הנשיא אובמה והפודל שלו קרי.
עצוב, עצוב מאוד שאיננו יכולים לעמוד מאחורי דם בנינו, דם שנשפך באין ספור מעשי רצח וטרור, זהו נושא שקל היה לעמוד מאחוריו, לא משחררים רוצחים שפוטים, אלא בתום הסכסוך.
דם הבנים לא יכול להיות מִנחה לרוצחים בעתיד ולמנהיגיהם.
ו"תודה" לארצות הברית בשמו של רב-המרצחים ערפאת.
מצדיע לגנרל א-סיסי
ההצדעה היא לא בהקשר לטיפול במפגינים ומה שקורה בכיכר תחריר, זו בעייתם הפנימית של המצרים, אלא עמידתו החכמה מול הפוחלץ האמריקאי, אחרי שהאחרונים סיבכו את מצרים והביאו אותה למקום שהיא נמצאת בו היום עם הפלתו של הנשיא מובארק.
כאדם, וכמי שמאמין בתורת ישראל, כואב ליראות בני אדם באשר הם סובלים ונהרגים, הרי כבר נכתב "בצלם אלוקים ברא". האופן בה לקח הצבא המצרי את העניינים לידיים יכול להביא ל'זעזוע' אצל יפה הנפש בארצות הברית ובאירופה, אך הזעזוע הזה, אל תתבלבלו, הוא לצורך הפרוטוקול. במציאות, מדובר בחבורה לא קטנה של אנשים ציניים, קרים ומחושבים שמה שמנחה אותם הוא דבר אחד, האינטרס שלהם.
לא מעניין אותם חיי אדם של יהודי בישראל, מצרי במצרים או סורי בסוריה. אלה העובדות, אין כאן שום המצאה.
אם נזכרים מה עושים האמריקאים בעיראק ומדוע פלשו משם, אזי מבינים שהצבע השחור של הנפט חשוב להם ויקר להם יותר מצבעו האדום של כל מי שדמו נשפך במזרח התיכון, ובעניין זה אנחנו נמצאים בסירה אחת עם שכנינו מסביב.
לכן, אחרי עשרות שנים של כניעה והתפדלות (פודל) של מנהיגי מדינות המזרח התיכון, כולל של ישראל, קם מנהיג מצרי אוטנטי ונאמן לתרבותו ולמורשתו ועומד מול האמריקאים ואומר להם "לא!".
א-סיסי יודע להבדיל בין האינטרס של עמו ושל הגביר האמריקאי, וזה לא עניין של מה בכך.
מצדיע לך א-סיסי.
מיצ"ב לא יציב
שר החינוך שי פירון החליט השבוע, שמשנה"ל הקרובה יבוטלו מבחני המיצ"ב (מדדי יעילות וצמיחה בית-ספרית). איני רוצה לומר אם המצב הקודם בו התקיימו המבחנים היה טוב או המצב שיהיה בעקבות ביטול המיצ"ב יהיה טוב. זה לא חשוב.
מה שחשוב הוא שאנחנו מתנהגים כמו מדינת העולם השלישי בקבלת החלטות הרות גורל שהשפעתן קריטית לדורות של תלמידים.
שר חינוך אחד מחליט דבר מסוים, והמערכת מתיישרת לפי רצונו, בא שר חינוך אחר והופך את הקערה על פיה, וגם כאן המערכת מיישרת קו.
באופן אישי אני מסתייג מ'שרים' ומנהלים שבטוחים שכל החוכמה מצויה בעשרים סנטימטר על עשרים סנטימטר שבראשם. מפחיד אותי לחשוב שהקדוש ברוך התייעץ עם אחרים כאשר הוא בא לברוא את העולם, ושר חינוך לא מתייעץ לפני שהוא מבטל את המיצ"ב.
חשוב שאחרי שבעה עשורים מדינת ישראל תתחיל, רק תתחיל להתנהל מעט יותר מסודר. הגיע הזמן, ולא רק בחינוך, שהמדינה תעמיד צוותים מקצועיים לכל תחום, שיגבשו הצעות החלטה מחייבות ולזמן ממושך, 15-20 שנים ותעמיד את ההצעה/התוכנית בפני הפוליטיקאים, יחד עם חלופות.
ובנושא המיצ"ב. נניח שההחלטה ליישם את המיצ"ב הייתה נכונה, טובה ותרמה למערכת החינוך ולתלמידים, אז למה שאדם אחד יחליט לבטל.
ונניח שההחלטה לקיים את בחינות המיצ"ב הייתה שגויה והרסנית, אז למה ששר חינוך אחד יחליט?
בקיצור, הגיע הזמן שנלמד מאלוקים ונתייעץ לפני שנחליט החלטות הרות גורל המשפיעות על דורות של ילדים.
נחת מדנציגר
איזה כיף היה לקרוא על הימצאותו של בית ספר דנציגר-דרכא בין מאתיים בתי הספר הערכיים במדינת ישראל.
בשבוע בו הוחלט לבטל את מבחני המיצ"ב, פרסם משרד החינוך את רשימת בתי הספר אשר זכו להיכלל בין מאתיים בתי הספר.
מדוע שאני אפרט את הסיבות, הנה הם לפניכם כפי שקבע משרד החינוך. תיהנו.
