מועקת יום השואה עדיין באוויר ואנחנו כבר עמוק עמוק בתוך האווירה של יום הזיכרון ויום העצמאות.
מדוע אני מזכיר עובדה כה בסיסית?! בגלל המועקה בנשמה ממה שאנחנו חווים בזמן האחרון, ואם נדייק, בשנים האחרונות. הגזענות.
צריך לעשות הכל כדי למנוע את התופעות המכוערות והדוחות האלה. היחס הרצוי הוא כפי שאנו מצווים, להתייחס לאדם באשר הוא אדם כי בצלם אלוקים נבראנו, כולנו.
אחרי שהיינו עדים למופע האימים של גרבוז והקהל המשולהב בכיכר רבין ערב הבחירות האחרונות, אחרי שיהושע סובול נדרש לריאיון אחרי הפגיעה של גרבוז והייתה לו הזדמנות להתנצל או לפחות להוריד את גובה להבות השנאה, הוא בחר להוסיף עוד ארס ודלק משלו, אחרי שאמיר חצרוני הנושא תואר מתקדם 'פרופסור', הישיר את מבטו לעמיתתו לדיון אמירה בוזגלו ואמר לה שמבחינתו שהוריה היו נרקבים במרוקו ואחרי שאלונה קמחי הציעה קוקטיל ציאניד לבוחרי הימין, אחרי נהרות השנאה, החושך והאטימות, אנחנו מקבלים את ענת וקסמן לקינוח.
ההופעה המצמררת של ענת וקסמן הייתה הקשה בסדרה הלא מחמיאה.
לְדַמות בני אדם השונים ממך בדעה לעכברושים "יוצאים מהחורים", זו התבטאות אחת יותר מידי לסף העצבים של אדם סביר.
כתב הערוץ השני דני קושמרו ראיין את וקסמן בביתה ישובה על כורסא, עטויה במעיל וחמושה במשקפיים, הופעה שהיה בה ניחוח של דמות שבדרך כלל רואים על במות התיאטרון ומשקפת את הרוע, המתנשא, זה שמייצג את השטן בעלילה. לא עומדות לזכותה של וקסמן נסיבות מקלות, היא לא נתפסה באקראי ברחוב, היא לא הייתה עסוקה במשהו אחר, דבריה לא הוצאו מהקשרם, ומעל לכל, ענת וקסמן אמרה את דברי השׂטנה שלה בנינוחות מצמררת.
עוד נסיבות שאינן עומדות לזכותה ובראשן המסע של עמיתה-חבריה למועדון הגזענים וההוקעה לדבריהם שעדיין מהדהדים בקונכיית האוזן.
השחיקה שחלה בשימוש במילה 'גזען' מקשה להביע את הסלידה והגועל מהתופעות האלה כאשר הן מתרחשות בסלון של החברה המחזיקה מעצמה 'נאורה'.
לא כל הסתייגות או עמדה הפוכה מבני אדם או ממעשיהם היא גזענות אלא ההקשרים והנסיבות בהן קיימת הסתייגות כזאת או אחרת. ענת וקסמן וחבריה עומדים על רגליים יציבות בתוך ביצה טובענית השוללת את האחר אך מקדשת את עצמה, באותו הזמן ובאותו נושא.
לחשוב שמאנשים אלה (גרבוז ושו"ת) יכולים לצאת התנהגויות סוטרות מחד, קבלת האחר ובלבד שיהיה ערבי, מסתנן או חבר בקבוצת מיעוט אחרת שאינה יהודית, ומאידך, שלילה, סלידה והבעת בוז לכל מה שהוא יהודי, חרדי, דתי או חלק ממיעוט בחברה היהודית, כבר מעוררת אצלם חלחלה.
התחנות שעוברים בהן ענת וקסמן וחבריה מזכירים סוג של תוכנית הכשרה ויש מי שנותן בהם סימנים. רק לא יהודי. רק לא יהודי מזרחי. רק לא יהודי חרדי. ואם הוא אחד משלושת הקבוצות והוא תומך בראש הממשלה בנימין נתניהו, הרי זה 'משובח' ואפשר למנגל אותו בסלון של כל אחד בפריים טיים ובמדורת השבט של ערוץ 2.
אחת המסקנות מרצף האירועים הגזעניים האלה היא ההגדרה שכל מי שמשתייך לחבורת גרבוז ושו"ת הוא בעצם הקומץ, האפל, הנבער, המאמין באבנים ועצים ובעיקר, הוא לא אנחנו. אלה המואשמים באשמות שווא על ידם…
הסכם הגרעין המסוכן והמביש עם האיראנים, על שולחנו של העולם
נאומו של ראש הממשלה נתניהו בקונגרס שיבש את השמחה המוקדמת של אובמה חוסיין וחסן רוחאני
שימו לב כיצד נעלמו האשמות וההתרסות כלפי מי שהיה רק לפני שבועות מספר סדין כחול-לבן עם מגן דוד באמצע, בנימין נתניהו ראש הממשלה. מה לא אמרו/כתבו כלפיו וכלפי זוגתו שרה?! אוספת בקבוקים ריקים, שותה שלושה בקבוקי שמפניה ביום(?), פדיקור, מני קור, תסרוקות, חשבונות מים באלפי שקלים ועוד. הכל נעלם כלא היה.
ומה נשאר?! נשארו ראש ממשלה שקיבל שלושים (30) מנדטים ותוצאות הנאום בקונגרס האמריקאי.
השבוע אפשר היה לקטוף את פירות עמלו של ראש הממשלה נתניהו בקרב הבלימה שניהל לבדו מול מערכת משומנת של הכפשות מצד הבית הלבן ושלוחיו של נשיא ארצות הברית ברק חוסין אובמה. נכון, זה לא ניצחון במובן המקובל של המילה, אבל זה בהחלט הישג ביחס למה שעלול היה להיסגר בין המעצמות והתמנון האיראני.
התבשיל שמכינים האיראנים ייאכל בסופו של דבר על ידי יפי הנפש באירופה ואחיהם הבוגרים בארצות הברית. הרושם המתקבל מהתנהלותם של האירופאים והאמריקאים זה שהם אלה הרוצים בצורה אובססיבית לחתום על הסכם הכניעה עם האיראנים. האיראנים מצידם עושים צחוק מהנשיא האמריקאי ומהסנשו פנשה שלו קרי.
רק דיברו על המסגרת והדרך המוצעת לגבש את ההסכם, והאיראנים חושפים את האמריקאים במלוא מערומיהם. אלה אומרים אלף, האיראנים אומרים בית וכך הלאה.
אני מאמין לאיראנים, אגב.
תיאטרון האבסורד שמנהלת המעצמה האמריקאית שובר שיאים של גיחוך. אובמה יוצא בריאיון יזום ומספר סיפורי סבתא, שהוא עצמו לא מאמין לאף מילה של עצמו, וחושב שבמילים הוא ימתן או יעצור את הקטר האיראני במרוץ לעבר פצצה גרעינית ושליטה על מדינות נוספות לתימן, עיראק, סוריה ולבנון…
…ולכן, מה שעשה ראש הממשלה נתניהו למהלכים האובססיביים של אובמה וקרי בנאומו בקונגרס ובהופעותיו התכופות בתקשורת האמריקאית, לא יסולא בפז או באורניום מועשר.
ואי אפשר בלי התגובה המוזרה של המחנה האחר. הפעם התנדב להגיב, ולא בחוכמה ח"כ עומר בר לב, איש עטור מעשי גבורה למען עם ישראל שאמר "בכל מקרה הייתה מתקבלת אותה החלטה…".
תתפלאו, לעומר בר לב אני דווקא סולח, בזכות אביו חיים ובזכות יושרו האישי ואמונתו במה שהוא אומר, בעצם במה שסיפרו לו כאמת…
אחדות ולא אחידות
יש נוגדנים הייחודיים רק לבני העם היהודי, האנטישמיים. תרופת הפלא לנוגדני האנטישמיות היא האחדות
יש קו אחד דקיק ובלתי נראה המחבר בין יום השואה והגבורה, יום הזיכרון לחיילי צה"ל פעולות האיבה ומערכות ישראל ויום העצמאות.
הקו הזה, אף על פי שאינו נראה, הוא נוכח, הוא משפיע ומלווה אותנו, אם נרצה או לא, אם נודה בקיומו ואם נתעלם ממנו.
יש נוגדנים הייחודיים רק לבני העם היהודי, האנטישמיים.
הם אלה הדואגים להזכיר לנו שאנחנו יהודים, גם אם רכשנו כרטיס חבר במועדון אחר. הם אלה בעלי הזיכרון החד והאכזר שלא שוכחים לשנוא אותנו בשל היותנו יהודים.
התועלת שבנוגדנים האלה היא רק כשהם במינון הנכון. הסכנה מתחילה כאשר הם מתרבים ומקיפים אותנו מכל עבר.
…היום, המינון של נוגדני האנטישמיות התרבו, התרבו מאוד והפכו להיות תאים סרטניים. וזה לא טוב. זה מסוכן.
לצד האנטישמיות יש תרופה אחת ויעילה שהוכיחה את עצמה לאורך כל הדורות בהצלחה. זוהי תרופה שעדיין לא יוצרה בשום מעבדה ואף אחד גם לא יקבל עליה פרס נובל. זו תרופה רק שלנו, תרופת 'סבא ישראל' ושמה אחדות עם ישראל.
אחדות אינה אחידות לכל מי שדואג ל'אני' העצמי שלו או לאגו העיור המוליך אותו בדרכים עקלקלות. אפשר לשמור על הייחודיות, מותר וצריך לשמור על מנהגי אבות, תרבות, מסורת ומאכלים. באלה דווקא טוב שיש ריבוי, זה מעניין ומוסיף המון לחיים עשירים ומגוונים.
מנגנון ההגנה האולטימטיבי של עם ישראל היה ונותר, אחדות ושילוב ידיים, כל אחד למען עצמו ומשפחתו ויחד למען הביטחון שלנו כעם ישראל.
בימים אלה שבין שואה לגבורה, בין קוממיות ותקומת מדינת ישראל, צריך לחזק את האחדות, צריך להגביר את הסובלנות ויחד עם זאת להיות ערים לכך שאנחנו שונים אבל בעצם דומים.
