לא שמח לאיד, עצוב שמבינים אותנו מאוחר
אחרי שחלף שבוע מאז הטבח בפריז, אפשר להתייחס אליו בהקשר הנכון ובפרופורציה הנכונה.
נתחיל מזה שהטבח לא התרחש בוואקום והוא לא הגיע משום מקום.
גם בנות היענה המשודרגים ביותר לא יאמרו 'לא ידענו'.
מי שכן היה צריך להיות מופתע הם שלושת הקופים שלא רואים לא שומעים ולא מדברים על מה שעושים הטרוריסטים ליהודים מעל מאה שנים.
אין כאן שמחה לאיד, אין כאן תחושת הקלה שלא רק אנחנו בביצה הטובענית של הטרור, אלא צער עמוק על מוסר כפול ולקוי של אומות העולם. צרפת, מובילת מהפכות חירות ידועה, לא האמינה שלה זה יקרה.
הצרפתים חשבו שבעזרת ה-שאנל 5 שלהם יוכלו לטשטש את הסירחון שמנהיגיהם מאז הפיצו ביחסם למדינת ישראל בשעותיה הקשות. ספרי ההיסטוריה חקוקים באמברגו האכזרי שהטיל שארל דה-גול, נשיא צרפת ערב מלחמת ששת הימים. להזכיר, בערב המלחמה עדיין לא היה ידוע שישראל תנצח באופן כה מוחלט את צבאות העולם הערבי. האמברגו הזה על מטוסי המיראז', מטוסי הקרב האולטימטיביים של אז, היה יכול להביא לאסון על ישראל.
אלה הם הצרפתים.
…התנהלותה של צרפת בכל האמור לצדק, אמת וחירות לוקה בחסר ביחס אלינו, בלשון המעטה. ארץ החופש והחירות אשר מסוגלת לסגור את צינור החמצן למדינה קטנה המותקפת על ידי מספר מדינות במלחמת ששת הימים ולהטיל אמברגו על המטוסים אחרי שרוב המחיר כבר שולם, חושף במשהו את הנכות המוסרית שלה.
וזה לא רק צרפת. שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי מגיע לנחם את הצרפתים ולא פחות ולא יותר הוא אומר את הדברים הבאים, משווה ו'מבין' סוג של טרור, כאשר הוא משווה בין הטבח במערכת העיתון "שרלי הבדו" והטבח ביום שישי: "היה להם (הטובחים בשרלי) היגיון כלשהו שאפשר להתחבר אליו. ביום שישי זה פשוט היה כדי להטיל אימה". לשמוע ולא להאמין. בעצם להאמין.
אלה המנהיגים המנהלים את העולם היום, זה ההיגיון שלהם, זה המוסר (הכפול והמשולש) המנחה אותם להיטפל לישראל ובד בבד לחתום על הסכם גרעין עם האיראנים המצהירים שמטרתם חיסול ה"יישות הציונית" ועל הדרך קוראים לארצות הברית 'השטן הגדול' ושורפים את דגליה.
נחזור לצרפת. צרפת הייתה, מתוקף אמונותיה המקלט של האייטולה חומייני אשר אירגן את כיבוש איראן החופשית והפיכתה למה שהיא היום. אותה צרפת אשר סייעה לחומייני לשנות את מהלך ההיסטוריה העולמית.
תקצר היריעה מלהביא דוגמאות על החטאים של אירופה ועל העונשים שהיא מקבלת. ושלא תהיה אי הבנה, אין כאן שמחה לאיד ולא שום דבר אחר. פשוט עצב, אכזבה ופחד מהעובדה שאלה הם ידידנו.
אי אפשר שלא לומר מילה טובה על ראש הממשלה שלנו בנימין נתניהו העומד איתן, מבעוד מועד, מול כל הרוחות הרעות הנושבות הן מבית והן מחוץ.
זו לא מחמאה פוליטית. זו תודה על מנהיגות אמיצה ושקולה המנווטת את ספינת ישראל במים סוערים.
סוף-סוף
הפארסה הזו הנקראת ראאד סאלח והתנועה האיסלמית הצפונית קיבלה סוף סוף את האנטיביוטיקה הראויה לה. הוצאה מחוץ לחוק.
אם נאמר שסאלח זה הגדיש את הסאה, נמעיט מחומרת מעשיו ואם היום יש משפטנים המוקיעים ודוחים את המהלך הזה בטיעונים וחוקים של הטורקים והבריטים, נאמר שמערכת החוקים ביהדות נועדה קודם כל לשמש פלטפורמה למי שרוצה לחיות ולא חומר תיאורטי להתפלפלויות משפטיות והתחכמויות חסרות טעם.
במדינה אשר שפת האֵם שלה הופכת להיות יותר ויותר משפטית, קשה להסביר מדוע עד היום לא הוצאו ראאד סאלח וחבריו מחוץ לחוק ולא מדוע הם מוצאים רק היום.
הגיע הזמן לחשׂוף את הזרמים התת-קרקעיים המרעילים את נשמותיהם של המוסלמים הצעירים בדברי הסתה משולחי רסן, במעטה של עזרה סוציאלית ופעילות חברתית-תרבותית של התנועה האיסלמית הפלג הצפוני. איך יודעים שמדובר בהסתה נטו?! לפי התוצאות. יותר ויותר צעירים ערבים-מוסלמים בוחרים בדרך האלימות והשנאה כלפי כל מה שהוא ישראלי-יהודי. המגמה היא לכיוון שיא ההקצנה, הצטרפות לדאע"ש ולתנועות איסלמיסטיות קיצוניות. הערבים הנוצרים, למשל, לא נמצאים בקטגוריה הזאת. יתרה מזאת. יש ניצנים של התקרבות והזדהות עם מדינת ישראל וערכיה, יש יותר מתגייסים לצה"ל ויש יותר אזרחים המביעים את דעותיהם נגד המגמות הקיצוניות בקול רם.
התקווה היא שההבנה שמדינת ישראל משולה לסירה בה כולנו יושבים, ללא הבדלי דת, גזע ומין כמסגרת מדינית רחבה. באשר לאמונות, לדת ולאורח החיים, שכל אחד יפעל על פי רצונו.
מירי רגב צירפה את אימהּ למרכז הליכוד…
לפני שבועיים צורפו ארבע מאות וחמישים חברים לוועידת מפלגת העבודה. הצרוף לא נעשה בבחירות, אלא במסירת שמות.
את מי צרפה ח"כ מירב מיכאלי, למשל?
את אימא שלה… וזה עבר בשקטטטט.
בואו נשנה את השמות ובמקום מירב מיכאלי נכתוב מירי רגב, ובמקום אימהּ של מירב, אימהּ של מירי רגב…
בשקט, זה לא היה עובר.
זה שנאמר, יש שווים, ויש שווים יותר.
פולארד אחינו היקר
היום, שישי, אמור יונתן פולארד להשתחרר מהכלא של גדולת ידידינו ארצות הברית, אחרי שלושים שנה.
ראשית, זה לא נגמר עד שזה לא נגמר.
שנית, בהנחה שלא יהיה מעשה שטן ופולארד ישוחרר, הרי שהוא אמור על פי המוסר האמריקאי להשתחרר מכלא קטן (בית הסוהר) לכלא גדול (גבולות ארצות הברית).
דובר המון על האכזריות של כוחות האופל בגדולה בדמוקרטיות, אולם הפעם לא נבזז מילים על הרעים, אלא נשתמש בהן לטוב ולטובים בסיפור.
יונתן פולארד ריגל למען מדינת ישראל וקיומה. הוא עשה זאת בהכרה ובהבנה שאם ייתפס, ישב בכלא שנים רבות.
בעולם שבו אנו חיים המשמעות של ידידות בין ארצות היא משמעות אינטרסנטית נטו. בריתות נכרתות אד-הוק ומופרות בלי להניד עפעף. דוגמאות? הנה הבולטת שבהן. התנהלותה של ארצות הברית המשבר המתמשך במזרח התיכון. בגלל הגישה האינטרסנטית הביא ארצות הברית לתוהו ובוהו שלא היה כמותו מאז סיום מלחמת העולם השנייה.
מדינות מתפרקות, טרוריסטים נותנים את הטון בכל מקום, מנהיגים נרצחים, חפים מפשע נטבחים ונרצחים כמו זבובים (דאע"ש), תושבי מדינות חזקות ושלוות מאבדים את ביטחונם האישי ועוד.
קרוב לוודאי שיונתן פולארד במעשיו חסך הרוגים ונפגעים רבים מקרב תושבי מדינת ישראל. המודיעין שסיפק איפשר לישראל לחכות, כפשוטו, לרעים מבעוד מועד ולטפל בהם. מטבע הדברים, הנסתר בסוג כזה של מלחמה רב על הנגלה והידוע. ולכן, הוא 'מאפשר' לכל מיני פרשנים ויודעי ח"ן להמעיט ולגמד את מה שעשה פולארד למען עם ישראל, וחבל.
אחרי שפולארד ישתחרר, בעזרת השם, נפסיק לברך אותו בפתיחת ההיכל בבית הכנסת. הפעם, נוותר בשמחה על הברכה הזאת…
ברוך הבא אח יקר.
