אסור לחנוק את הקול של הציבור
השידור הציבורי הוא אחד הערובות לדמוקרטיה בריאה.
לא אוהב את הדימוי של 'כלב השמירה', כי הכלב הזה לא הוכיח את עצמו בעבר.
במדינה נוסח 2014 עם כל ההתפתחויות הן בעיתונות והן בטכנולוגיה, מקומם של הגופים הישנים חייב הוכחה או המצאה מחדש, לכאורה.
רשות השידור היא דוגמה טובה מכל נקודת ראיה, חיובית או שלילית.
על אף שכוונת ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון הייתה שתהיה רשות השידור עצמאית, הוא לא סמך על הנס ונתן לה צביון ציבורי – ממלכתי. נראה שמאז לא השתנה הרבה מלבד העובדה שהמחוג בסקלה נע בין שני הקטבים ממלכתי – ציבורי, פעם נוטה לכאן ופעם לשם. במהות, לא נפרצו הגבולות מאז ימי בן גוריון.
אפשר להניח שהמצב הזה היה טוב לכולם, גם אם יהיו עיתונאים שיתקוממו נגד האמירה הזאת, והראיה היא שישים וחמש שנים שהגוף הזה נושם ובועט, פעם כלפי הפוליטיקאים ופעם כלפי עצמו פנימה לבית.
שום מהלך לשינוי המצב לא התקבל בברכה על ידי המעורבים, אלא, שכל פעם ה'בן' הסורר החליף דמות: הנהלה, עובדים עיתונאים. כל אחד בתורו טרפד את ניסיונות ההצלה של השידור הציבורי.
ברשות השידור יש עיתונאים מצוינים העושים מלאכתם נאמנה ובדרך כלל ממלאים את ייעודם להיות 'באי כוחו' של הציבור.
הסיקור והפרשנויות גם הם מעל ומעבר לשיקולי רייטינג ומציאת חן בעיני בעל המאה ובעלי השליטה.
על עובדות אלה המחלוקת קטנה, אם בכלל.
אחת הבעיות המרכזיות הוא היחס הלא נורמאלי בין התפוקה שנותנים כל הרשתות, כולל הטלוויזיה ויחסי כח האדם. מדובר בכאלפיים עובדים (2000) כאשר מיעוטם הם עיתונאים. נכון שצריך להתחשב ולהתייחס אל כלל העובדים כמפרנסים אבל, היום בעידן שאדם אחד עושה שלושה ארבעה תפקידים (בגלל הקידמה הטכנולוגית) קשה להגיש את מלוא החשבון לציבור לפירעון, כאילו שלא קרה דבר.
אני חושב שיהיה זה אסון, ללא מירכאות, אם לנו, לציבור, לא יהיה פתחון פה תקשורתי ורשות השידור תיסגר או תתרסק.
זה יהיה יום עצוב אם נהיה נתונים לחסדיהם של ברוני התקשורת הפרטית בערוצים השונים ונהיה תחת עריצותם הצינית בדרכם לעשיית כסף ורייטינג ללא גבולות ומגבלות כלשהן.
לכן, אין מנוס אלא לבצע שני מהלכים: להרדים את הגוף ולבצע את הניתוח.
ואני…ועוד בנושא עיתונות – מעריב
כנראה, שהשבוע נחרץ גורלו של עיתון מעריב לשבט ועיניהם של עובדיו התמלאו בדמעות. זאת לא קלישאה. זו המציאות.
…את כתיבתי העיתונאית התחלתי בתחילת שנות השמונים בעקבות הופעה בתוכנית "חיים שכאלה" עם הסופר והמשורר אמנון שמוש ממעיין ברוך.
בתוכנית צפה אחד, עידו דיסנצ'יק מבכירי מעריב אז, ולמחרת הוא התקשר והציע לי לכתוב טור דעה בעיתון.
התנצלתי בפניו שחוץ מלכתוב מכתבים, אין לי ניסיון בכתיבה עיתונאית, אבל הוא התעקש ואמר 'תכתוב על מה אתה רוצה. אני בטוח שזה יהיה מעניין'.
באותה תקופה הייתי צריך להקריא את הטקסט בטלפון לקלדניות שישבו במערכת בתל אביב והן הדפיסו את הדברים.
לאט לאט, עם הרבה סבלנות ומעט הכוונה כתבתי על נושאים חברתיים, ביטחוניים וחוויות של בן קריית שמונה החי ומתמודד הרחק ממדינת תל אביב.
לא אחת התרגשתי כאשר דברי הודפסו לצד טור של שלום רוזנפלד ז"ל עורך מעריב פובליציסט בחסד, שמואל שניצר ז"ל עורך מעריב גם הוא ועוד דמויות ענק שקראתי את דבריהם שנים קודם כאשר הייתי נער מתבגר, חייל וסטודנט.
…בימים ההם עמודי העיתונות הארצית היו נעולים בפני אנשים כמוני מהפריפריה, לא מקורב לאף אחד. פשוט סתמו לנו את הפה בלי שסתמו אותו…
היום, אני זוכר את חסד הנעורים לעידו דיסנצ'יק ולמעריב שנתנו לי הזדמנות מיוחדת להביא לידי ביטוי מילים, משפטים ולהפוך אותם לסיפורי חיים ודעות, של מי שהיה ונותר עוד אזרח של מדינה נפלאה שיש בה גם אנשים יפים כמו במעריב.
נתניהו ויעלון,
מצפים שתאמרו את האמת לעם
שימו לב מה קורה. פוטין מנגב את הפרורים מזוית פיו אחרי שבלע (ללא קושי) את חצי האי קרים, ואובמה וחבריו במערב ממשיכים לברבר ולאיים. פשוט לא יאמן כיצד מנהיגי העולם החופשי לא קוראים את ההיסטוריה ולא יודעים להתמצא במפת העולם וההתעללות שעבר רק לפני כמה עשרות שנים.
לחשוב שעל בניית מרפסת ביהודה ושומרון מכנסים את מועצת הביטחון ומטילים סנקציות על מדינת ישראל, ופוטין כובש חלקים ממדינה ריבונית, ללא שום התגרות, והעולם שותק. שותק.
…לכן, חברים יקרים לא צריך להתרגש ממילים ומאיומי סרק. ישראל חייבת להיות צמודה לאמת שלה ולהמשיך ולעמוד על האינטרסים הקיומיים של בני עמה.
…ולכן, טוב עושים המופקדים על ביטחונה של ישראל, ראש הממשלה ושר הביטחון שאינם מתכופפים בפני נשיאים ושרי חוץ למיניהם, וסליחה על חוסר הכבוד, ודבקים במשימה המרכזית והחשובה, לשמור על ביטחונה וחוסנה של המדינה בפני כל גורם חיצוני, ויהיה הגורם הזה אשר יהיה.
כוונה טובה פתרון גרוע
על כוונת האוצר להוריד את המע"מ ל-0% על דירה ראשונה
אני לא יודע כמה מכם שמחו למשמע הידיעה ששר האוצר החליט להוריד את נטל המע"מ מעל מחירי הדירות. שמחתי, ומיד נרגעתי.
…בואו נתחיל מהסוף. הרצון הזה של שר האוצר, לא יעמוד בסופו של יום בפני הרשות השופטת בגלל חוסר הסבירות הגבוה שלו לאפליה של קבוצות גדולות באוכלוסיה.
יש נושאים שבהם חייבים לנהוג ברגישות יתר ומראש לא להציע הצעות שחוץ מזה שהמציע (שר האוצר) גוזר קופון פוליטי (אני רציתי להוריד את המע"מ, בג"צ הם שלא נתנו לי…), זה מרבה שנאה שממנה אנחנו רווים.
אילו שר האוצר היה מציע לחייב את רוכשי הדירה הראשונה במע"מ שינוע בין 1% ל-18%, ובטווח שבין שני הקצוות לצ'פר את כל אוכלוסיית ישראל, היה יוצא גם חכם וגם איש טוב.
לדוגמא, היה נקבע בקריטריונים שאם שני בני הזוג שירתו בצבא או בשירות לאומי, והם עובדים וכו', יזכו במרב ההנחה במע"מ (18%), וככל שבני הזוג לא יעמדו בקריטריונים, הם יהיו זכאים להנחה פחותה, בג"צ לא יכול היה למנוע את ההטבה הזו. חוץ, מזה, לפי
גישתו של לפיד כנראה שהחרדים והערבים חיים באוויר ואינם זקוקים לדירה… ככה עולה מההצעה…
שאלה. מה, שרה נתניהו כל-כך רעה?!
כל מי שהדמוקרטיה חשובה לו באמת ולא כנוצה להתהדר בה, חייב לשאול מה קורה בביתו של ראש הממשלה נתניהו ורעייתו שרה. כן, מפתיע להיתקל בשאלה כזאת.
להערכתי, ולא הייתי שם, מתפתח סוג של צייד מכשפות כלפי שרה נתניהו בו השחקנים המשניים מתחלפים והשחקנית הראשית, שרה ממשיכה. מי שקרא מעט מן ההיסטוריה המתייחסת לצייד מכשפות יודע שהאמת במקרה הזה היא תרוץ, המטרה היא לפגוע ו'לחסל' את האובייקט.
החומרים מהם מורכבת העלילה משובחים. 'מקורות' מבפנים מעבירים את הסיפורים, ולכאורה הם נשמעים אמינים. מדוע?! כי בין איזה בעל/ת בית ועובד/ת אין חיכוכים או אי הסכמות?!
אז הנה, מידי זמן צץ 'עובד' של שרה נתניהו ובפיו תיאוריי זוועה על מה שהיא מעוללת לעובדים אצלה.
אפשר היה להתאמץ ולהאמין למתלוננים כפי שהם היו רוצים שנאמין להם, אם לא היה מדובר בפרט קטן וזניח, כסף/פיצוי שהם תובעים את משפחת נתניהו.
שאלה. אם התיאורים כל כך 'מזעזעים' אז מדוע הם לא הופסקו חד-צדדית על ידי מי שסבל מיד?!
חברים יקרים. איני סנגורם של בני הזוג נתניהו, אבל גם אי אפשר להיות אטום לתזמון של התלונות (כל אימת שיש 'סיכוי' לפגוע בראש הממשלה בגלל הנושא המדיני), אי אפשר שלא לתמוהה על האמירות המזעזעות, לכאורה כמו "אנחנו לא מרוקאים" זה מה שמעניין את התקשורת ועוד כהנה וכהנה שאלות, שאולי נקבל את התשובות עליהן ביום מן הימים.
עד אז נאמר שתביעות מן הסוג הזה מקומן להתברר אך ורק בבתי המשפט ולא בתקשורת וחבורת מחפשי בנימין נתניהו.
בוגי לקח לקרי את הצעצוע…
האמריקאים האלה מאכזבים ברמות. ראשיהם מתעסקים בשטויות במקום לטפל בבעיות האמיתיות של העולם והסכנה לשלומו.
חברים יקרים, תניחו מעט למזרח התיכון (גם ככה הסכסוך בין יותר ממאה שנים) ותחזירו את חצי האי קרים לאוקראינים, את עיראק לעיראקים, את לבנון ללבנונים ואת סוריה לעם הסורי.
הדב הרוסי מנגב את הפרורים מטרף אוקראינה, ורק אלוקים יודע מה תוכניותיו האמיתיות ולאן הוא רצוה להגיע, וקרי מיילל שבוגי אמר לו דברים לא יפים.
ממש לא להאמין איך שהעולם מנוהל
