צדק ושוויון חדשים
בשבוע החולף היו לנו שני מופעי בזק של 'שמיים פתוחים'. בראשון, אישרה ממשלת ישראל את מדיניות ה'שמיים הפתוחים', שהביאו לשמיים סגורים על ידי ההסתדרות ועובדי חברות התעופה הישראליות אל על, ישראייר וארקיע.
ההסתדרות והעובדים יצרו תפאורה של מלחמת עולם, לפחות ונתנו לכל ישראלי להרגיש רגשי אשם אם הוא לא מזדהה עם מאבקם של העובדים וההסתדרות. האמת? זה די עבד עד ש…
התעשתּי והבנתי שפיתרון הבעיות שלהם, זה העמקת הבעיות שלנו בתחום התעסוקה ואף החרפתן.
מה שמשותף לכל אותם מקומות עבודה ממשלתיים (ברובם) הוא שהם אוחזים במונופול, בדרך כלל, מאורגנים בוועדים חזקים, ומעל לכל, רובם המוחלט חי ופועל בין גדרה לחדרה.
מי מתושבי קריית שמונה והפריפריה עובד באל על, בתעשייה האווירית, בנמלים של אשדוד, חיפה ואילת?
גם בחברות ממשלתיות שיש בהן עובדים בקריית שמונה ובפריפריה כמו: חברת החשמל, מקורות ואחרים, תמצאו את אנשי הצווארון הכחול ועובדים בשטח קשה ואת בעלי הצווארון התכלת שהם מעט יותר מסודרים. המנהלים 'השמנים' ודרגי הניהול הבכיר, לא נמצאים כאן. יתרה מזאת, חלק (לא כולם) מהחברות הממשלתיות הן חברות משפחתיות בהן עובדים שניים שלושה וארבעה בני משפחה אחת, ולא בניקיון.
עיני לא צרה באף אחד, אבל כאשר מדובר במדינה ובחברות ממשלתיות, יש לי ולכל אחד ואחד, גם לחרדים מה לומר.
חוסר הצדק בנושא זה זועק לשמים, ואיני רואה את הגיבור שיטפל בנושא הזה שם מתגלגלים לחשבונות הבנקים כספים בחסות הממשלה, האזרחים ובפרוטקשן של ההסתדרות.
מכספי הציבור הללו יש כבר עובדים שסדרו את הבנים, הנכדים והנינים שלהם, בעוד בקריית שמונה ובפריפריה יש עובדים ומובטלים שאינם יכולים להתחיל את החודש שלהם ושל בני משפחותיהם. זה צדק?! זה צודק שבקריית שמונה הורים ילוו בעיניים דומעות ילד ועוד ילד בעוזבם את העיר בגלל שאינם מוצאים כאן תעסוקה שיכולה לאפשר להם להמשיך ולבנות את עתידם במקום הנפלא הזה.
ולכן חברים יקרים. כללי המשחק משתנים. אנחנו חייבים לשנות את יחסנו למושגים של 'צדק' ו'שוויון', ולהשתחרר מהתפיסות הישנות שהזיקו לנו תושבי קריית שמונה והפריפריה, ולתבוע את הצדק לא רק ממשלת ישראל, ממנה חייבים לדרוש זאת ראשונה, ולדרוש שייעשה צדק ושוויון גם מול כל מקומות העבודה הממשלתיים-ציבוריים השואבים תקציבי עתק מחשבונה של קופת המדינה.
לא שכחתי. באשר למופע ה"שמים הפתוחים" השני, זה שהביא הקדוש ברוך, אין מה להוסיף. השמים הפתוחים היו בצדק ושוויון לכולנו.
לפיד, מחכים למשחק המרכזי…
ברשותכם, אשאיל לרגע מושג מעולם הכדורגל כדי להסביר את הדברים בהמשך.
"הכדור עגול והמשחק לא תשעים דקות".
המלחמה בה פתח שר האוצר כלפי המגזר הדתי מסוכנת. לא בגלל היעדים שהציב לפיד ולא בגלל הבטחותיו לבוחריו. בגלל השפה בה הוא משתמש. כששומעים אותו, קוראים את דבריו או צופים בו מעל המירקע, אפשר לחשוב שמדובר במופע סטנדאפ באחד מהאולמות האפלוליים רווי אדי אלכוהול ועשן סיגרים, ולא בְּשׂר בכיר מאוד בממשלת ישראל ומדינת היהודים. יש לי דעה בנושא הנוגע לחרדים, ואני מניח שכמעט אין היום מישהו במדינת ישראל שאין לו דעה בנושא. בניגוד לאדם 'רגיל' המביע את דעתו והשמים לא נופלים, שר אוצר הוא בגדר ההגדרה 'חכמים היזהרו בדבריכם'. שר האוצר לא יכול להפוך סגנון ותוכן דיבורו למקבילה של מטבעות לשון מאירועים טראומטיים לעם היהודי, ולחשוב שזה יעבור בשקט. הנה זה (שר האוצר) עוד לא הלך, וזה בא.
סגנו ואיש מפלגתו ח"כ מיקי לוי, מקבל חינוך רע, וכדי להוכיח את נאמנותו לבוס, הוא מקיא את שלמד מ'רבו' מוסיף משלו וקורא לחרדים "טפילים". המילה 'טפיל' נושאת מטען כבד של שנאה ורוע מהמדרגות הנמוכות והכואבות שעברו על העם היהודי.
כאשר הנאצים רצו להעביר את כל תורת הגזע והאנטישמיות בתמונה אחת, הם הראו יהודים שחזותם הייתה 'חרדית' לכל דבר ועניין, ולידם את החיילים והקצינים הנאצים, ימח"ש, עם השיער הבלונדי והמראה הארי-אירופאי-נאור.
שר האוצר לפיד עולה על דרך מלאת מהמורות ומוקשים. הוא חייב לדעת שדרך שיש בה מוקשים ובחרת ללכת בה, סופך שתעלה על מוקש, במוקדם או במוקדם יותר…
היה מזעזע לראות ולשמוע את הדברים, ועכשיו גם קשה להקליד אותם.
עכשיו לפיד, אחרי שסיימת 'לכפכף' את החרדים, בוא ונראה אותך מכפכף את החזקים באמת…
תנו לַחיות לִחיות. האומנם?!
כמה מילים לכל המטיפים לקבלת השונה, הכלת האחר ותנו לחיות לחיות, על רקע ההתנפלות חסרת הרסן על החרדים
בעוד עולה עשן סמיך בקרב המתנהל בין שר האוצר לפיד לבין החרדים, רועמת שתיקתם של כל אלה שרוממות קבלת השונה בפיהם, בלבבם, רק לא על מצפונם.
מאוד צורמת ההתעלמות של קבוצות רבות באוכלוסיה שהפכו את המלחמה למען קבלת השונה והכלת האחר לדת.
נזכיר כמה מהם: היכן כל העמותות המוכנות לסכן את צביונה היהודי של מדינת ישראל במלחמה בלתי מתפשרת למען קליטתם של המסתננים, העובדים הזרים שמדינת ישראל מצאה חן בעיניהם, מהגרי העבודה וחבריהם. מדוע הם שותקים כאשר מיעוט יהודי שנולד וגדל בישראל חוטף פליקים מכל מי שרוצה להוכיח שהוא קיים?
היכן אבירי החופש והכלת האחר ובראשם הפמיניסטיות הנלחמות על אפליית הנשים ודיכויים בידי המדינה ואוכלוסיות גבריות?
היכן בני הקהילה ההומו לסבית ודובריהם החשים את היחס הפוגע כלפיהם רק משום היותם שונים?
והכי מקומם, היא שתיקתם של כל השוחרים של בני המין האנושי. היכן פעילי עמותות כמו "תנו לחיות לחיות"?
יש עוד רבים שמצופנם עושה 'שפגט' כאשר מדובר באפליית יהודים אם על רקע תפיסה אידיאולוגית שונה (מגורשי גוש קטיף) או תפיסה דתית לגיטימית-אורתודוכסית הדוקה ולגיטימית.
בעיני, כל אלה ועוד אינם שונים מהקהל שהציף את הקולוסאום ברומי העתיקה וצפה בהנאה במלחמות הגלדיאטורים וההתעללות בבעלי החיים חסרי הישע.
תחשבו על זה…
