אונס הילדה – להתחיל בהורים
אף אחד לא נולד 'נער' ואף ילדה לא נולדה בת שלוש עשרה, יש לכל אחד עבר שההורים אחראיים לו
השבוע לא יכולת לפתוח רדיו, טלוויזיה או להיכנס לאתר אינטרנטי כלשהו, מבלי שהותקפת חזיתית רק בנושא אחד, אונס ילדה ואונס של שר בכיר.
זו לא טעות קולמוס, זאת הייתה התחושה, שברגעים הראשונים חשבתי שאני היחידי שחש כך, אבל ככל שנקפו השעות החלו להישמע טרוניות ופרשנויות שעד עתה לא נשמעו, גם מפי נשים דעתניות בעלות עמוד שדרה שלא דקלמו טקסטים שחוקים וצפויים בנושא.
נתחיל דווקא באונס של הילדה בת השלוש עשרה.
כדי שלא תהיינה אי הבנות, אומר שצריך להתחיל בהוריהם של הנערים והילדה שנטלו חלק במעשה.
אנחנו כחברה, מחנכים ותקשורת נופלים שוב ושוב למלכודת ומתנפלים על הילדים. אף אחד לא חושב שהילדה נולדה השבוע בת שלוש עשרה והנערים גם הם לא התחילו את חייהם במעשה האונס הזה. יש עבר, יש היסטוריה ולהיסטוריה הזאת אחראיים קודם כל ובמרחק גדול מכל שאר השחקנים ההורים. ההורים הם בגדר נאשם מספר אחד בכתב האישום שהחברה שלנו צריכה לכתוב.
אנחנו חיים בתוך עמנו והסיפורים של אותם הורים לעבריינים בבתי משפט או בראיונות בתקשורת ש"בסך הכל מדובר בילדים" או "הילדה אשמה היא רצתה את זה" או "הכל נעשה בהסכמה" ועוד כהנה וכהנה פניני לשון שמקורם בתדרוך של עורכי דין ממולחים ומפולפלים הרואים את צבעו של השטר לפני שרואים את הסומק בלחיים של הקורבנות.
בעקבות המקרה האחרון בו נאנסה ילדה (ריבונו של עולם ילדה בת שלוש עשרה) נחשף מחקר בו עולה שבמדינת ישראל הגיל הממוצע של ילדים הצופים בסרטים פורנוגרפים הוא תשע (9). שלא תבינו לא נכון, לא מדובר בגיל הנמוך ההתחלתי של ילדים הצופים בסרטים אלו, אלא בממוצע. במילים אחרות גם ילדים בכיתה א' וב' צופים בסרטים פורנוגרפים.
וזה מה שמחזיר אותנו להורים. מכאן, שכל הורה יעשה את חשבון הנפש עם עצמו ויבדוק בכמה 'כרטיסי כניסה' לאתרים כאלו הוא מצייד את עצמו (רמז אייפון ובני דודיו).
אם עד לפני מספר שנים הגישה לאתרים הפורנוגרפים הייתה באמצעות מחשבים נייחים, דבר שאיפשר להורים פיקוח כלשהו, הרי שעם מגיפת הטלפונים החכמים (והרעים) גם מעט הפיקוח הזה הלך לו. היום, הילד מצויד במנגנון השמדה מוסרי המלווה אותו כמו הצל שלו, ואפילו יותר מצילו, גם בלילה חשוך.
אחרי הכשלים של ההורים והבית, בית הספר 'מעמיד' את חדר השירותים שלו למעשים הקשים של הילדים. זו האמת ואיתה צריך להתמודד.
השר הבכיר סילבן שלום
אז מה אם מ' רוצה רק לחסל את סילבן? אז מה שעל עצם העניין חל חוק ההתיישנות? מ' רוצה להיות השוטר, השופט והתליין & האישה שרצתה קצת יותר מידי
…אחרי שמ' הכריזה שמטרתה בחשיפת האירוע (שהיה או לא היה) באה בהחלטה נחושה למנוע מסילבן שלום להתמודד על תפקיד נשיא המדינה, לא נותר אלא לומר שמ' במעשה הזה פירקה את המרעום המוסרי והאהדה הציבורית שהייתה נתונה (כמעט באופן אוטומטי) לטענות על פגיעה מינית בנשים.
נכון שלא צריך לעשות הכללות, אבל המקרה הזה צריך להדליק נורה אדומה. מדוע? החוק במדינת ישראל קובע שחלה התיישנות על מקרים מעין אלה, ובאה מ' ומעמידה את עצמה מעל כנסת ישראל (הרשות המחוקקת) המשטרה (הרשות החוקרת) ובתי המשפט (הרשות השופטת) וחורצת את דינו של אדם במשפט שדה.
האכזבה הגדולה לא פחות הייתה מאמצעי התקשורת השונים שלקחו את הסיפור ובמשך מספר ימים דשו בו, טחנו אותו עד דק ולרגע לא שמו לב (או שכן) שהם עושים בדיוק מה שהמחוקק רצה למנוע בחוק ההתיישנות.
מדוע הצטרפנו לקואליציה?!
המבחן בפוליטיקה הוא למצוא את הדרך והאנשים לעשייה, ולא תירוצים ואליבי לבטלה & שמים את האגו בצד ומושיטים יד לעשייה
השבוע הצטרפנו, יורם מלול ואנוכי לקואליציה בראשות הרב ניסים מלכה ראש העיר.
במהלך החודשים האחרונים, לפני שהצטרפתי למערכת הבחירות, במהלכן וגם לאחריהן, מיעטתי לדבר או להצהיר הצהרות, וזה לא בגלל שאין לי דעות, או דברים לומר. מניסיוני ידעתי שהמגרש עליו אנו עולים רווי בבעלי אינטרסים שונים (וזה לגיטימי) והמבחן הוא בקבלת החלטות נכונות ביחס למקום בו נמצאים אנשים בדיוק כמוך, אבל עם רצונות שונים ואינטרסים אחרים.
…עשינו ופעלנו ככל יכולתנו, יורם ואנוכי עם האנשים הנפלאים שסבבו אותנו לאורך כל הדרך כדי לתת ביטוי לאמונתנו ותוכניותנו. הצגנו את החזון שלנו באופן הברור והבהיר, שכנענו, דיברנו, הסברנו וביקשנו את תמיכת הציבור, בקלפי, לא במילים. מערכת הבחירות הסתיימה ועל קו הסיום עמד ראש העיר הרב ניסים מלכה שקיבל בסופו של יום את מירב הקולות, או במילים אחרות, ניצח.
יורם מלול יו"ר "בוחרים להצליח" והמועמד לראשות העיר אמר את דברו לא פעם והסביר מדוע אנו בקואליציה, אצרף גם אני את דבריי הבאים.
הזמן בחיים הוא המצרך היקר והמתכלה ביותר. אין לזמן תחליף ואין מועמד ב', וכאחד שנולד כאן לפני שישה עשורים ועבר תלאות רבות בחייו הציבוריים, הגעתי למסקנה שמילים יכולות להרוס אבל מילים יכולות גם לבנות. לומר 'לא' או לומר 'כן', זאת השאלה שעמדה בפנינו בזמן הזה.
על אף שהתחלנו את פעילותנו באופוזיציה, הגיעה אלינו פניה מראש העיר להצטרף לשולחן מקבלי ההחלטות במועצת העיר, כלומר להיות חלק מהקואליציה. בהצעה היה יותר תוכן וכלי עבודה מאשר מילות סרק וסיסמאות. הוצעו שני תפקידים: מ"מ יו"ר החברה הכלכלית של קריית שמונה, שהיא הזרוע המוציאה לפועל את רוב התוכניות והפרויקטים ברחבי העיר וממונה על תיק החינוך.
לאחר שההצעה נבחנה על כל היבטיה והגענו למסקנה שהיא רצינית, מכובדת ומעשית החלטנו להשיב תשובה חיובית.
בהחלטה להצטרף הוכחנו שלא באנו למגרש הפוליטי נעולים נגד כל מה שזה לא אנחנו, גילינו גמישות מחשבתית ורעיונית להכיל את המציאות שאתם התושבים קבעתם בקלפי, ומבחינתי עוד דבר. הוכחנו שאנחנו לא יהירים ולא מתנשאים במובן ש'רק מה שאנחנו רוצים וחושבים, הם האמת האבסולוטית, ובלעדיה כלום לא קיים'.
אנחנו נכנסים לשני תפקידים תובעניים הנמצאים עשרים וארבע שעות ביממה תחת עיניו הפקוחות של הציבור.
ולכן, כל מאוויינו וכוחותינו נתונים למחשבה כיצד לעשות ולהצליח, ולתרום את תרומתנו הצנועה לשגשוגה וקידומה של קריית שמונה לעתיד טוב יותר. אנחנו יודעים שהביטוח היחידי שיש לנו הוא הצלחה בתפקידים שלקחנו על עצמנו.
אני מאמין שיורם מלול ואנוכי נעשה כמיטב יכולתנו כדי להצדיק את ההחלטה להצטרף לעשייה למען כולנו, והכל-הכל בהתנדבות מלאה.
שולה הפעילה את חגורת הנפץ
של אולמרט
התלמידה שולה עלתה על המורה אולמרט
רגע לפני שהשופט במשפטו של אהוד אולמרט עמד להקריא את הכרעת הדין, הגיעה שולה זקן לפרקליטות וחתמה על הסכם עד מדינה שבעקבותיו תקבל כאחד עשר חודשים בכלא.
…יש להצדיע לגברת ולומר ששוב הוכח המשפט 'חפש את האישה' "שרשה לא-פאם", הוא-הוא המכריע סיפורים מותחים ומעניינים. אולמרט עם כל הרקורד והמוניטין שלו במדעי התחמנות, וצוות עורכי הדין התוקפני שלו, לא הצליחו בסופו של יום להלך על שולה אימים, ולאחר שהיה ברור לה שהתמורה לנאמנות הטוטאלית שלה לבוס, היא עומדת גם ללכת לכלא וגם לאבד את כבודה, היא לחצה על כפתור חגורת הנפץ שהייתה צמודה לגופו של הבוס אולמרט.
ברגעים שהדברים נכתבים, הגיעו הידיעות הראשונות על עסקת הטיעון, ויש לצפות שהשיא עוד יגיע עד רגע הקראת הכרעת הדין על ידי השופט השבוע.
עצוב, כואב, מאכזב ו…מעניין הסרט הזה בו המציאות עולה אפילו על המציאות אותה בנו שולה ואהוד בימים עברו.
השוק המזרח תיכוני פורח
וישראל נשאבת לתוכו
ה'שיחות' עם הפלסטינאים שוברות שיאים יום יום. מסע ה'קאלם פאדי' של הפלסטינאים מסנוור ישראלים המשתוקקים ל'שלום' ובדרך סוחטים הפלסטינאים עוד ועוד ויתורים.
אם עד עכשיו היה להסתתר מאחורי המטריה הדיפלומטית ולומר שיורד עלינו גשם פלסטינאי, הרי שהפעם ישראל חייבת לומר להם 'עד כאן'.
עד כאן בעניין שחרור אסירים רוצחים ישראלים.
עד כאן בכוונה לקשור בין שחרור יונתן פולארד והמשא ומתן הישראלי-פלסטינאי.
בעניין האסירים הערביים. ישראל כמדינה ריבונית ששפטה את אזרחיה שעברו על חוקי המדינה, אחראית באמצעות מערכות החוק והאכיפה לקבל החלטות במסגרת הזאת של הקלה/שחרור אסירים. אם וכאשר יעמדו האסירים הערביים באמות מידה אלה, ישראל תשקול הקלה בעונשם. עד אז זה לא עניינם של הפלסטינאים.
בעניין יונתן פולארד. האיש נשפט למאסר על עבירה שעבר נגד מדינה ידידה לישראל, ארה"ב.
מסתבר, שעם כל רוממות החוק והדמוקרטיה, ארצות הברית מתייחסת אליו כפי שמתייחסת מצריים לאחים המוסלמים וגוזרת חמש מאות עשרים ותשעה גזרי דין מוות במכה אחת.
צביעות ומוסר כפול, קוראים לזה.
