נראה, שגם לפוליטיקאי הישראלי אין אח ורע בקרב הפוליטיקאים באשר הם. פעם, יחסו את החוצפה לצברים, אלה שנולדו בארץ, מבחוץ מחוספסים ומבפנים מתוקים. אבל בואו לא נסחף, הכוונה הייתה לצברים שלא המשיכו לפוליטיקה.
אחד מהפוליטיקאים שיכול לשאת את התואר 'חתן פרס ישראל לחוצפה' הוא ללא ספק חיים רמון. האיש אינו נלאה מחתירה אל האגו גדול הממדים שלו, ובכל פעם שאתה חושב שדמותו נעלמת באופק, הוא צץ ועולה בתחפושת אחרת. אם תשאלו אותו 'מה אתה חושב על חיים רמון?', תקבלו תשובה בנוסח שעורכי דין מנפיקים (רמון בעל השכלה משפטית, ואם איני טועה הוא גם עו"ד). התשובה תתחיל כמו אצל כל עו"ד מתחיל במילת הקסמים "הואיל ו", יענו יסודות הטענות שיבואו בהמשך מושתתים על אדני החוק, הערכים והצדק הטבעי.
אבל בסוף המסמך, ממש לפני החתימה יהיה כתוב "כפוף לתקנון". ואתם מבינים את הכוונה.
שובל הנזקים והכאב שהביא האיש על עם ישראל ארוך, ורק נזכיר את העובדה שהאיש הוא האב הרוחני של 'חוק בריאות ממלכתי'. החוק הכי לא אנושי שהנפיקה כנסת ישראל.
מלבד המילה "ממלכתי", שום דבר לא אנושי ולא הוגן. תשאלו את החולים במדינת ישראל. רמון פתר באמצעות החוק את גירעונותיה של המדינה בסעיף הרפואה, ומישכן את בריאותם של תושבי ישראל, ובראשם הקשישים, הנכים והחולים הכרוניים. זה אחד החוקים האכזריים שמדינת ישראל חוקקה דווקא בנושא שהיה צריך להיות בעל חמלה והתחשבות באדם באשר הוא. זו אחת ההפרטות החזיריות שנוצרו כאן, וחיים רמון חתום עליה.
…מקלט פליטי המפלגות, קדימה, באה לעולם כחלק מלהטוטיו של חיים רמון. רמון שהה בחדר הלידה וילד את המפלגה בלידת עכוז. ואת היתר יספרו לכם ציפי לבני ושאול מופז.
…פרישתו מהמפלגה יצרה רושם (זמני ביותר) שהאיש החליט לרחם עלינו ולשחרר אותנו מנוכחותו, אבל לא.
השבוע מופיע האיש בעל עור הקרנף ועזות המצח הבלתי נדלית, כמושיעו של עם ישראל וזורק גלגל הצלה אל הפתיים והתמימים שבמאגר המצביעים הישראלי.
הפעם, נדמה שאין מספיק מקום בקרקס הנודד של הפוליטיקאים והפוליטיקאים לעתיד המציעים פתרונות-קסם לבעיותיה הקשות של מדינת ישראל בנושאים רבים. מה שמשותף לרמון ולחבורה זו שהם מציעים הרבה ולא מציעים כלום. אלא, שתמיד יהיו כאלה שיתעקשו לנצל את זכותם הדמוקרטית לטעות ולחשוב שלנהל מדינה זה סוג של 'כוכב נולד'.
עוד עניין שמשותף להם הוא הדגל שעליו חרותה מילה אחת ויחידה "אני". אין להם דרך, אין להם אידיאולוגיה ואין להם אלוקים. 'אני' ו'אני' ועוד פעם 'אני', ועם 'אני' אי-אפשר לפתור את בעיותיה הכלכליות חברתיות של מדינת ישראל, אי-אפשר להוזיל את יוקר המחיה, ואפילו אי-אפשר לאיים ברצינות על אחמדיניג'ד, זה לא יעבוד.
כיצד נושאים 30% את ה-100%?
לאחר מאה ועשרים כאשר מגיעים לעולם האמת נשאלים מספר שאלות, ובהן "האם נשאת ונתת באמונה? שאלה זו פותחת את ההתייחסות לנושא הבא.
בנושא חוק שוויון הנטל (חוק פלסנר) צריך להסכים על ארבע עובדות, וביתר להפעיל רצון טוב, התחשבות והגינות. וגם אז אולי לא ימצא הפיתרון, אבל לפחות נדע על מה אנחנו רבים.
1. כל תושב בן שמונה עשרה ומעלה חייב לשאת בנטל קיומה של מדינת ישראל, נטל שהוא כבד מנשוא אם רק חלק יישאו אותו.
2. החילוניים חייבים להכיר בעובדה שהחרדים (ולא רק הם) מאמינים ובטוחים שביטחון ישראל מושתת על לימוד התורה ללא שום ספק.
3. החרדים חייבים להכיר בעובדה שהחילוניים מאמינים ובטוחים שביטחון ישראל יושג קודם כל בצה"ל חזק מכל הבחינות ומחיילים שירוצו על הג'בלאות וילחצו על ההדק.
4. ולכולם צריך להיות ברור שערביי ישראל לא יכולים ולא צריכים לשרת בצה"ל מתוקף הנסיבות, אולם חייבים לשאת בנטל בחלופות אזרחיות.
אם ארבעת תנאי היסוד הללו יוסכמו על כולם בעת ובעונה אחת, יש סיכוי שאפשר יהיה להגיע להסכמות ואפילו לפיתרונות שמדינת ישראל תצא נשכרת מהן וכמובן, תושביה.
כל ניסיון של כפיה, איומים ותרגילים מסריחים, לא רק שלא יביאו לפיתרון הבעיה הסבוכה הזאת, אלא יגדילו את התהום הרובצת בין חלקי העם ותושבי המדינה.
