האומץ לחשוף את פניה האחרים של העיר העברית הראשונה, תל אביב, בפני תלמידים הגדלים על ערכי היהדות המסורתית הרחק מתל אביב, מכניס פרשנות מעניינת למושג "חינוך"
בעקבות החוויה שעברו התלמידים והמורים, לעמת ולאמת ערכים, בחלקם, הפכים, מצאנו לנכון לשתף אתכם ציבור הקוראים בחוויה כפי שהביא לדפוס המחנך הוותיק הוד מלמד.
ה.ב.א
"ההיגיון אומר, שאם רוצים לערוך סמינר ביהדות כדאי ללכת לירושלים או לצפת, לספוג יחד עם הסדנאות גם את אווירת המקום.
הופתענו.
סמינר זהות יהודית ב…תל-אביב!
יצאנו כ-35 תלמידים מי"א ו-י"ב ליומיים בתל אביב. היה מיוחד, מחדש ומסעיר.
את בוקר היום הראשון הקדשנו לשיח האם חילוניות ישראלית- ויהדות ישראלית יכולות לדור יחד בשלום בארצנו הקטנטונת? האם המפגש של אבן-גבירול עם דיזנגוף ושל שלמה המלך עם פרישמן, יכול לקרות רק בשמות רחובות או גם במציאות המורכבת שלנו?
ויכוחים ודעות שונות הובילו למסקנה הברורה והחד משמעית ש…אין תשובה נחרצת! העסק מורכב.
בצהריים, ביקרנו בדרום תל אביב, בנושא: עובדים זרים או מהגרי עבודה? לשמוע על כך ברדיו ולראות בעיניים, אלו שני דברים שונים. גוש רחובות שלם, עם אנשים, חנויות, בתי קפה, רוכלים, מספרות, והכל ללא שלט אחד בעברית! הכל אמהרית ומעט סודנית! ממש ממש ארץ אחרת.
בשוליים, הומלסים ונרקומנים. לעיני כל וללא חת, מזריקים סמים ומתגוללים בצואת עצמם, פשוטו כמשמעו. היה דיון ספונטני מעניין עם מתנדב מבוגר, יהודי נחמד בן לניצולי שואה שניסה להסביר ולהתווכח עם החברה שגם יעקב היה מהגר עבודה, ואברהם וכו'. הוא סיכם את המצב באמירה: "בשכל אני מסכים אתכם, יש סכנה, אבל בלב, אינני יכול שלא לעזור להם". משפט חזק מאד לטעמי.
שוב הבנו שלא הכל שחור לבן, אם כי בנושא הזה הבעיה היא בהחלט גם עניין של שחור ולבן…
בערב ביקרנו בעזריאלי. קודם כל סדנא בנושא תרבות הצריכה. היה טוב מאד.
הקשר בין קין לקניין, בין עושר והרג (דמים ודמים), בין מגדל ומרד, בין אייפון ועבדות. והדיון כולו באמפיתיאטרון בתוך עזריאלי כשממש מעלינו מזדקרים להם שלושת מגדלי הזכוכית המפורסמים.
מיד אחר כך זמן חופשי לקניות. כולם חוזרים עם שקיות (מדובר בבנים, להזכירכם…)!
לא ייאמן!
"המורה, מה אתה אומר על הנעליים שלי?"
"איך, איך החולצה, הא?! קסטרו, אחי!"
"ראית המכנס?! 300 שקלים במקום 550! אין, אין על סוף עונה בזארא..!"
שאלתי אחד עם הרבה שקיות איך אחרי שיחה כל כך חזקה על הצרכנות הנוראה שלנו, הוא חוזר עם חמש שקיות מחמש חנויות שונות?! ותשובתו הייתה ניצחת:
"המורה", הוא אומר לי "בשכל אני מסכים איתך, אבל בלב, אני לא יכול שלא לקנות…"
למחרת הסתובבנו ביפו. שייט. סדנא אודות אלטלנה. הדיון מתקיים בדיוק מאותה נקודה ביפו בה צולמו רוב התמונות של האירוע המזעזע.
פקודת, בן גוריון, ביצוע רבין, תגובת האיפוק של בגין. הכל עם מובאות וציטוטים ושאלות קשות. אפילו צוטט ליבוביץ' בקטע שלא הכרתי בשבח מלחמת אחים: "אומות מפוארות קמו עם ערכי חופש וחירות, מתוך מלחמת אחים".
בזכות מלחמת אחים! הבן אדם מת, אך מסרב לעזוב.
ושוב, הדיון נע לכאן ולכאן, והסתיים בלי אמת אחת.
קינחנו במוזיאון רבין החדש. שני תלמידים ביקשו ממני שלא להיכנס כי הם נצר לשושלות אצ"ל. סירבתי וטוב שכך. המוזיאון הוא 20 אחוז רבין האיש ו-80 אחוז היסטוריית המדינה דרך מחלוקות שהיו לאורך שנות קיומה. הכל בטכנולוגיה טובה ומרשימה ובליווי מדריך. הדיון בסוף היה:
האם בכלל יכול להיות דיאלוג בתוך החברה שלנו? מהם גבולות הדמוקרטיה? איך ניתן לקרוא לאתר המבטא שלום פנימי על שמו של מי שירה פגזים על אלטלנה?
שיח של אש וגופרית. אך ברוח המקום הייתה גם הקשבה אחד לשני (מצרך נדיר היום), ובאמת היה סוף סוף שיח. וכמובן, סיימנו בכך שהכל מורכב ועם הרבה משקעים, וצריך לחשוב, לחשוב הרבה.
לסיכומו של סמינר, היה, כאמור, חווייתי, שונה, פתוח, ובעיקר, בעיקר מעורר מחשבה".
