ממש כאן היינו צריכים לספר לכם על טקס י"א באדר שיתקיים בהוד והדר במלואת 92 לנפילתם של יוסף טרומפלדור וחבריו.
היינו גם צריכים לספר לכם שהאישיות הממלכתית שתייצג את מדינת ישראל תהיה הנשיא פרס, או ראש הממשלה נתניהו או אולי מי מבכירי ממשלת ישראל.
אבל, לא. לכל אלה אין זמן. או שיש להם התחייבויות קודמות או סתם המזכירה מילאה להם את היומן.
עכשיו, בעוד יותר רצינות. יוסף טרומפלדור וחבריו: דבורה דרכלר, יעקב טוקר, בנימין מונטר, שרה צ'יז'יק, שניאור שפושניק, אהרון שר וזאב שרף, הקריבו את חייהם למען תקומתה של מדינת ישראל, עוד לפני השואה ולפני מלחמת העולם השנייה, ובטח לפני תש"ח.
האנשים האלה קבעו את גבולה הצפוני של מדינת ישראל שקריית שמונה שוכנת בקרבתו, ובחלוף השנים, מדינת ישראל לא מסוגלת להנפיק אישיות אחת ראויה לגודל המעמד שתייצג אותה ביום החשוב הזה.
מה שמזכיר לי את החזירות בה נוהג הדור שלא ידע את יוסף.
לפני מספר שבועות נערכו הבחירות למוסדות הליכוד ואדם רב פעלים כמו יחיאל קדישאי, לא ניבחר למרכז הליכוד. קדישאי היה יד ימינו של מנחם בגין ז"ל בשנים המכוננות של ישראל, חתימת הסכמי השלום עם מצרים ופינוי סיני.
יחיאל קדישאי לא היה ראוי למעט הכבוד, להיות חבר מרכז הליכוד אחד מיני מאות.
זה הזכיר לי גם את אבא אבן ז"ל, איש מפלגת העבודה שמילא שורה ארוכה של תפקידים ממלכתיים מטעמה של המדינה שבדרך ומדינת ישראל: שר החינוך והתרבות, שר החוץ, הנציג באו"ם ועוד שורה ארוכה של תפקידים, האיש חברי מפלגת העבודה לא מצאו מושב אחד בודד לאיש הזה.
אם זו לא חזירות, חזירות מהי?
ולכם הקוראים נאמר שהטקס יתקיים גם בלעדיהם ביום שני 5.3.12 בשעה 11:30 ברחבת האריה השואג, תל חי.
הטקס מאורגן ע"י מרכז ההסברה במשרד ראש הממשלה וצה"ל. כניסת קהל תתאפשר החל משעה 10:00.
מאז ש…
נפתח בתודה לבורא עולם על הגשמים שלא מפסיקים לרדת מהרגע ש'המומחים' הצהירו מעל כל במה שהשנה תהיה שחונה. השנה לא שחונה, ומי שהסתבר עובד כמו בשכונה הם ה'מומחים'.
עוד 'מאז' אחד.
מאז שהמומחים אמרו שלמען השלום עם סוריה נהיה חייבים, פשוט חייבים להחזיר לסורים את רמת הגולן, כי אחרת לא יהיה שלום, אין למי להחזיר ועוד מעט גם לא יהיה עם מי לעשות שלום בסוריה.
הגיע הזמן לדאוג למיעוט
הגיע הזמן, אחת ולתמיד, לדאוג למיעוט בישראל. לא יכול להיות שהמיעוט ימשיך להיות הפקר בפיהם של כל מי שסדרי החיים לא מוצאים חן בעיניהם.
אי אפשר גם לשרת בצה"ל, גם לעבוד, גם לצאת למילואים, גם לשלם מס הכנסה במקור, גם לא לגנוב רכבים ופרות, גם לשלם ארנונה וגם לחיות בחוסר ביטחון וברגשי אשמה בלתי נגמרים.
הגיע הזמן לנפץ את בלוף המיעוט במדינת ישראל. הערבים ויתר הזרים הם-הם הרוב, ואנחנו המיעוט שנלחם על זכויותיו הבסיסיות ביותר כאילו ואיננו הרוב המספרי בגבולות מדינת ישראל.
לראות כיצד מתנהל כאן השיח הציבורי, כיצד מתנהג המיעוט, לכאורה, מביא למסקנה שאנחנו המיעוט.
ולכן, חובה עלינו לשמור על זכויותיו של המיעוט במדינת ישראל, על הזכויות שלנו.
