– היות וההחלטה נוגדת את הלכי הרוח הנוטים נגד ראש הממשלה, ולא משנה מה הוא עשה או יעשה, מצאתי לנכון להביא את העמדה ההפוכה והמנומקת מדוע ההחלטה במקומה ויש בה ראיה מעבר לאף הפרטי של המתנגדים.
ההחלטה אכן פוליטית, וטוב שהיא פוליטית כי במגרש הפוליטי מתקבלות החלטות מעין אלה, היכן יחליטו? בשדרות רוטשילד? זכות הקיום של ראש העיר וחברי המועצה בעירייה נובעת אך ורק מדבר אחד, מפוליטיקה. האנשים והנשים הללו נבחרו בבחירות על פי מצע פוליטי ולא על פי היקף המותנים או צבע העיניים שלהם. ראש העיר וחברי המועצה חושבים, מתכננים ומחליטים פוליטית, בשביל זה הם נבחרו. וטוב שכך.
– באשר למהות ההחלטה אם ראש הממשלה ראוי לקבל אזרחות כבוד של קריית שמונה, יש להקדים ולזכור. מדובר בראש ממשלה הדבק בעמדותיו המדיניות כפי שהתחייב עליהן בבחירות. בנימין נתניהו הפך להיות מטרה ניידת למתנגדיו, וזה ממש לא משנה מה הנושא העומד על הפרק. יש לכבד את עמדתם של אלה שלא מסכימים לדרכו הפוליטית של ראש הממשלה, אבל בשום פנים אין להם זכות לטעון שכל האחרים טועים והאמת המוחלטת נמצאת רק אצלם. זה לא נכון גם כאשר מדובר בהיפוך תפקידים, ויותר מכך, זה מסוכן ומרוקן מתוכן את השיטה הדמוקרטית שעל פיה חיינו המתנהלים כאן.
ראש העיר הרב ניסים מלכה נימק את המלצתו בשתי סיבות מרכזיות מדוע כן להעניק אזרחות כבוד לראש הממשלה.
– הראשונה, הרצון של תושבי קריית שמונה לחזק ולהוקיר את ראש הממשלה העומד בראש החץ בזירה הבינלאומית מול גלי התקפות של ידידים עם מירכאות ובלי מירכאות באו"ם, ביבשה ובים. הזיכרון הקולקטיבי של תושבי קריית שמונה מימי התופת שהסתכמו בשלושים ושתיים שנים, טרי. "רק אנחנו יודעים מה זה להיות נצורים משלושה כיוונים תחת אש תופת בלתי פוסקת. במצב הזה נמצא היום ראש הממשלה, ולכן אנחנו תומכים בו ורוצים לחזק אותו", אמר ראש העיר.
– סיבה שנייה, פרקטית יותר, ואם תרצו פוליטית במהותה. במהלך החודשים הראשונים של השנה 'נפלו' בזה אחר זה מוסדות ציבוריים עקב ניהול כושל ורשלני של פוליטיקאים מקומיים. לא זכור שבעשר – עשרים השנים האחרונות בנימין נתניהו כיהן באחד מהתפקידים הבאים: ראש עיר, מנכ"ל רשת המתנ"סים, מנהל הספרייה הציבורית או מנהל היכל התרבות. עד כמה שזכור, בנימין נתניהו לא היה מנהל מפעל 'חולה טקסטיל', 'גיבור טקסטיל' או רשת מעונות היום בעיר.
ראש הממשלה נשאב לבעיותיה של קריית שמונה על תקן 'מציל' ולא על תקן של מנהל כושל. את האמת חייבים לומר, לפני שממשיכים בירי מילולי ממוקד לעברו.
בתוך הקטסטרופה שיצרו תושבי קריית שמונה בהתנהלותם הכושלת, קם באופן ספונטני מטה מאבק מכל שדרות הציבור. אזכיר מספר דמויות: שלמה שוקרון מוותיקי העיר, בעל מפעל, בעבר. משה ניסימיאן יו"ר ועד הורים מרכזי, דוד דיין יו"ר ועד עובדי התעשייה הצבאית, חנניה כהן יו"ר ועד עובדי העירייה, אביחי שטרן יו"ר צל"ע (נכנס-יוצא) ועוד. כן, גם 'פוליטיקאים' ישבו סביב השולחן, ראש העיר וחברי מועצה, ויחד יצאו למאבק נחושים לפתור מספר בעיות כמו: החזרת ההנחה במעונות היום, הזרמת הזמנות עבודה למפעלים בעיר, פיתרון מצוקת הדיור האיכותי לבני וצעירי העיר והשבת חיי התרבות בעיר (מתנ"סים, ספרייה והיכל התרבות) לפעילות. הייתה גם תביעה ממשלת ישראל לממש את החלטתה של ממשלת אהוד אולמרט להעביר מפעל עוגן לקריית שמונה כחלק ממסקנות מלחמת לבנון השנייה.
חברים יקרים, להוציא את מימוש החלטת ממשלת אולמרט שלא בוצעה על ידי ממשלת אולמרט בהעברת מפעל עוגן לעיר, כל בקשותיו של מטה המאבק וראש העיר מולאו.
בערך, שבועיים אחרי שמטה המאבק בקריית שמונה החל לפעול, באו לאוויר העולם דפני ליף, איציק שמולי וחבריהם.
בכל אותם ימים שהארץ געשה ורעשה ומאות אלפים יצאו לרחוב בתביעות לשיפור חייהם (בצדק), ראש הממשלה טיפל באמצעות שליחיו בעניינה של העיר ולא חסה בתירוץ (הטוב) שכרגע יש 'מלחמת האזרחים' שנכפתה עלי, מצטער'.
חברים יקרים. על פחות מהישגים כאלה ניתנו אותות כבוד לראשי ממשלה ושרים במדינת ישראל, גם לכאלה שעשו דרכם אחר כך לכלא הישראלי או שילמו את חובם לחברה.
מועצת העיר קיבלה החלטה נכונה ונבונה ועל כך יש לברך.
