אפתח בכך שכל יוזמה ורצון טוב להשפיע ולשנות את מצבו של הגליל, הצפון וקריית שמונה מבורכת. ולכן, אבקש כבר כאן לא לפרש את הדברים בהמשך שלא כראוי.
…ממשלות ישראל לדורותיהן לא מילאו את חובתן, לפחות במספר תחומים. ועל כך יש להצר.
חלק מהסיבות שבהן נתלו הוא הפרוד ומשיכת העגלה כל אחד לכיוונו כל אחד על פי האינטרס הצר שלו ושל קבוצתו.
העובדה שעדיין אחרי שבעה עשורים יש מי מתפתה להאמין שניתן יהיה להשיג משהו בצורה 'פרטיזנית' או ב'התגנבות יחידים' אל תוך לשכותיהם המרופדות, שוגה או לא מכיר את החומרים מהם עשויים היושבים בממשלה.
הפרדוקס הוא שככל שיהיו קבוצות, יחידים, עמותות, ארגונים וכדומה שיפעלו כל אחד לעצמו, הפתרון ילך וירחך עד האופק.
מי שחושב שהוא, ורק הוא חכם, מנוסה ויודע איך וכיצד, משלה קודם כל את עצמו ואחר כך את מי שהולך אחריו.
הניסיון היחידי, עד כמה שידוע לי, שהצליח להזיז משהו בסדר גודל אזורי היא ההתארגנות של האשכול המזרחי.
האשכול הזה רשם לזכותו קודם כל התאגדות כנה, נטולת אגו פרטי של ראשי הרשויות, והרתמות כוללת להשגת המטרות האזוריות.
גולת הכותרת היא כמובן הקמת בית הספר לרפואה ושדרוג המרכז הרפואי זיו בצפת. מי שמכיר מעט את העבר הרפואי של בית חולים צפת, יודע למה אני מתכוון, בלי לומר זאת מפורשות.
היום, אפשר לומר שהרפואה האיכותית נותנת את ניצניה בצפת והאזור, וממצב של קטסטרופה, יש היום תחומים שזיו יכול להתגאות ולהתפאר בהם. אורתופדיה, קרדיולוגיה, עיניים, כירורגיה, הדמיה רב תחומית ועוד ועוד.
אלה הפירות של אותה התארגנות ועבודה משותפת של האשכול המזרחי, שמי שעמד בראשו ותרם במידה מכרעת להצלחתו היא אהרון ולנסי ראש המועצה האזורית הגליל העליון.
יש מספר משימות אקוטיות שעל ראשי הרשויות בגליל להוביל במשותף וכאיש אחד.
הראשון וההכרחי הוא נושא התעסוקה. לא תהיה תקומה לאזור אם לא יהיו מקומות תעסוקה מגוונים ולחתכי אוכלוסייה רבים, ולא רק הי-טק. העסקים הקטנים, כפי שנקראים הנמלים החרוצות בהתנעת גלגלי העבודה, חייבים לקבל יחס נקודתי ופתרונות לבעיותיהם הספציפיות.
אם לא יהיה בנמצא לפחות מפעל עוגן אחד, הסחף של בני המקום למרכז הארץ ימשך. היתרון העצום שבמפעל עוגן הוא המסה הקריטית שהוא יוצר בהעסקת עובדים היוצרים שרשת של חוליות היוצרות את התשתית עליה ניתן להקים בית ומשפחה כאן בגליל.
כמובן, שכאן אפשר להוסיף ברצף המון-המון נושאים, שכל אחד בפני עצמו חשוב, אולם הוא לא יוכל להתקיים ללא תעסוקה ומקומות עבודה מגוונים.
לסיום. חלק מהגופים מתעקשים להמציא את הגלגל, וחושבים שאם הם יתקפו את הממשלה ושריה והעומד בראשה בצורה בוטה, תבוא הישועה ויצוצו כאן מפעלים, בתי חולים ומוקד רפואי.
צריך להפנים שכוחנו בחולשתנו. אנחנו מעטים שעושים הרבה ציונות בעצם אחיזתנו בקרקע. הבעיות מוכרות. הפתרונות ידועים ומה שצריך לעשות זה לחזק את ראשי הישובים ודרכם להעביר את הדרישות לממשלה.
כן, וגם לדרוש מהם לומר לשרי הממשלה והעומד בראשה. 'לא רק אתם נבחרים וזקוקים לאמון הציבור. גם אנחנו נבחרנו בישובים, ואם אנחנו לא ניבחר, כנראה שגם אתם לא'. פוליטיקה פשוטה ומובנת לכל מי שעוסק בה.
