אומנם, יום כיפור השנה יחול רק בשבוע הבא, אך הגיליון מוקדש גם ליום כיפור.
במהלך שנותיו של אדם הוא צובר חוויות וזיכרונות. חלקן נשכחות ונמחקות עם השנים וחלקן חרותות עמוק-עמוק בתודעה והופכות להיות חלק ממנו.
אחד האירועים הזכורים והחקוקים אצלי, כמו אצל רבים מבני גילי, זו המלחמה ההיא, מלחמת יום הכיפורים.
המלחמה נפלה על ראשנו בהפתעה גמורה, לפחות עד לפני כניסת הצום, הייתה תחושה שהנה עובר לו עוד יום.
האווירה בארץ הייתה אפופה באופוריה ומפלס היהירות והגאווה, נשפך לכל עבר. המנהיגות הייתה זחוחת דעת והקרינה לעם. הימים היו אחרי הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים וההתפרקות של החברה מערכיה הסולידריים נשרו אחד אחד. אם עד אותם ימים שלפני מלחמת ששת הימים לכולם היה אותו הדבר, פחות או יותר, הרי שאחרי המלחמה החלו לצוץ העשירים החדשים. חלקם השיג את עושרו על ידי עושק של אחרים. הפערים בין התושבים תפסו תאוצה וכל מי שיכל, הפגין את עושרו מנקר העיניים בפני כל.
שם החלו הסדקים הראשונים ביחסים שבין אדם לחברו. הדבר שהכי בלט זו ההתפרקות מערכים בסיסיים של שותפות, התחשבות, נשיאה בנטל השכן או החבר. ה'אני' החליף את ה'אנחנו' וכל אחד לנפשו…
…מלחמת יום הכיפורים הכתה בגאווה הקלוקלת של רבים אשר חשבו 'כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה'. היו כאלה שהתעשתו והיו אחרים שנכנסו לאמוק להוכיח שבעצם הם צודקים והם יראו לכל העולם… אבל זה ממש לא הצליח להם. החברה המשיכה להידרדר ולשבור את שיאי הניכור של עצמה. כמובן, היו כאלה שהשיגו את עושרם ביושר ובדין, אך מי שהשפיע על החברה היו דווקא אלה שגאוותם העבירה אותם על דעתם, המנהיגים.
…והיום, אני יושב מול המקלדת ומנסה לבדוק מה נותר מהערכים שעל פיהם חונכו מול מה שקורה ברחוב, ואני לא מצליח. איך שאני לא מסתכל, בסופו של דבר אני חוזר לאדם הבודד, לאני של כל אחד.
המשמעת העצמית והמטענים שכל אחד קיבל בביתו, הם-הם הערובה להתנהלות ולהתנהגות נאותה, כזו שהייתה פעם, חייה ותן לאחרים לחיות.
כדי שיהיה סיכוי שנוכל לחזור ל'חיה ותן לחיות', אנחנו חייבים להפסיק לשפוט אחד את השני. מהרגע שאנחנו פותחים עיניים ועד שהולכים לישון אנחנו לא מפסיקים לשפוט. מה זה קנה? מה זאת לבשה? מה פתאום שיש לו ולי אין? למה, מי הוא בכלל? ועוד.
דווקא בימים שלפני המשפט הגדול בפני אבינו שבשמיים, ראוי ורצוי שנבין שאנחנו לא שופטים אחרים, אלא מקבלים אותם, בדיוק כפי שנרצה שיקבלו אותנו.
בימים שכולנו, ללא יוצא מן הכלל, עומדים בפני משפט האלוקים, כדאי להיות מליצי יושר לזולתנו ולא מן המקטרגים.
פשוט, עניין של בחירה.
שנה טובה וגמר חתימה טובה.
