הסירוב של הנשיא האמריקני לחון את יונתן פולרד מעלה שאלות ותהיות קשות באשר למושג "ארצות הברית היא ידידת אמת של ישראל".
סליחה, אותי לימדו שידידות מתבטאת במעשים ולא במס שפתיים. למדנו להכיר כאן במזרח התיכון את אלה החתומים על המשפט "כאלם פאדי" ועושים בו שימוש יום-יומי במהלך מאה שנות הסכסוך עם אלה שהמציאו את עצמם מאין, הפלסטינאים. כמה מילים נשפכו בין הירדן לים. כאן במזרח התיכון יצרו את המשוואה שחלקים לא קטנים בין הישראלים מאמינים בה, משוואה האומרת, ישראל תשלם במטבע קשה (נסיגה פינוי) והפלסטינאים ישלמו במילים. נו, אם לנוסחא הזו מסכימים בישראל, צריך להיות אידיוט כדי לא לשמור עליה ולטפח אותה.
ונחזור ל'ידידה' שלנו, ארצות הברית.
יונתן פולרד ריגל, הופקר, נתפס, נשפט וקיבל את עונשו. מהו עונשו? אף אחד לא יכול לנקוב במספר השנים שיהיה עליו לשבת עוד בכלא האמריקאי. הצביעות של האמריקאים מתחילה לעלות על עצביהם של רבים, גם בישראל. מדינה שהייתה פעם מעצמה הפכה לענק שוקע ומתפורר, מפנים מחוץ. המעצמה הזאת שהיכן שהיא שמה את ידה, הדם לא מפסיק להישפך כמו אפגניסטן ועיראק, מפילה בהבל פיה משטרים וגורמת לתוהו ובוהו, מטיפה לכל העולם על צדק ודמוקרטיה, מחזיקה באדם ששילם את חובו עד תום, אבל עדיין לא מת.
ארצות הברית אחראית למה שקורה היום במצרים, אחרי שבשנת אלף תשע מאות שבעים ותשע הביאה להפלתו של האה הפרסי וסללה את הדרך לאביו הרוחני של אחמדיניג'אד, האייתולה חומיני לכס הרודנות.
ממשל או משטר מורכב מבני אדם, כך גם בארצות הברית. אחת מן השניים או שהנשיא אובמה ישחרר את פולרד אחרי שריצה ומיצה את עונשו מעל ומעבר או שישראל תודיע לכבודו של הנשיא שהיא שומרת לעצמה את הזכות לנהוג באותה מטבע של אי-התחשבות ברצונה של הידידה, ולמשל לתקוף באיראן, אם כמובן ממשלת ישראל תגיע לכלל החלטה שזהו המוצא האחרון.
כבר פעם אחת שמענו בקול האמריקאים וזה הסתיים כמעט באובדן עצמאותנו, במלחמת יום כיפור.
השר ישי תירגע ותעבוד
לצד הסיפוק שסוף-סוף ממשלת ישראל החליטה לנקוט בפעולות ממשיות כדי לבלום את שיטפון המסתננים לישראל, יש תחושה של אי נוחות.
שר הפנים אלי ישי, שאין ספק בכוונותיו הכנות למלא את תפקידו כשר הפנים ולשמור על גבולות המדינה מפני פולשים ומסתננים מן החוץ, סיפק נשק לכל אלה שפורקו מנשקם על ידי בג"צ ואפשרו לפעול חוקית נגד המסתננים.
מצהלות הקרב שאינן אופייניות לשר והנפת הגרזנים באוויר, אינם תורמים ליישום המדיניות להרחיק ולבלום את המסתננים מלהיכנס לארץ.
ההתבטאויות הלא חכמות החזירו את הצבע ללחיים של כל אלה שחגגו בשנים האחרונות את הפיכתה של מדינת היהודים מדינת ישראל לעוד מדינה מעורבבת על הכדור.
הגופים והארגונים הללו, בסיוע 'נשמות טובות' מאירופה וארצות הברית, שמחו וחגגו על כל לא יהודי שהגיע לכאן ו'תרם' להפרת המאזן הדמוגרפי לשינוי פניה של המדינה היהודית, או מה שנשאר ממנה.
אחרי שהארגונים הללו כפו על שר הפנים הישארותם של ילדי הזרים בסיוע מסיבי של אמצעי התקשורת השונים, כולל הפקת סרט להקרנה בינלאומית, הם נותרו בהלם מהחלטת בג"צ ומה שעשה שר הפנים, הוא סיפק להם חמצן לבוא ולטעון על הדרך ה'ברברית' בה נוהגת המדינה כלפי בני אדם.
כאן המקום לומר אחת ולתמיד שהכאב למראה אנשים סובלים אינו שמור רק לארגונים הפועלים נגד האינטרס של המדינה היהודית, גם לנו כואב. אולם, בניגוד לדרך בה מסייעים ומקלים ארגונים אלה למסתננים להמשיך ולהגיע לכאן, אחרים חושבים שהמסתננים צריכים להישאר במולדתם.
הרי בסופו של דבר לא מדובר באירגוני צדקה שטיפלו באחיהם היהודים והלא יהודים במדינת ישראל, וברגע שהמסתננים הגיעו, הם עזבו אותם ועברו לטפל בהם…
המרמרה אינה מלחמת יום כיפור
חשבתי שכל כך הרבה רוע ושנאה על ספינה אחת, רק בהם היה די כדי להטביע אותה
הדוח משהוציא מבקר המדינה הוא מתוק חמוץ.
חמוץ, למה? לאור מחול השדים סביב פרשת הרפז ועבודתו של המבקר בנושא, ולאור ההמתנה הכמעט נצחית לחשיפת דוח אסון הכרמל, לא היה נח לראות את הדוח על אירועי משט המרמרה. ומדוע?
שני הנושאים הראשונים, הרפז ואסון הכרמל, יש בהם מן הטעם ומן הריח. שני המקרים הללו התרחשו בשטח האפור שבין תפקוד לקוי של מערכות מרכזיות במדינה, ובין כשל תפקודי-נקודתי של גורמים בשתי המערכות ויש חשיבות עליונה לחקירת הנושאים הללו.
כתושב מדינת ישראל החרד מתפקוד לא תקין של האוחזים בהגה השלטון, חשוב לי לדעת מדוע שני האסונות הללו נפלו עלינו, ועל אחד מהם שילמנו מחיר דמים יקר (40 הנספים בכרמל), וב'אסון' השני, אנחנו עדיין לא יודעים איזה נזקים הביא עלינו ערבוב האגו של הרמטכ"ל, שר הביטחון והאיש שעל שמו נקרא ה'אסון' הרפז.
מדינת ישראל 'יכולה' לחיות עם כשלים מסוג המרמרה ואסור לה בשום פנים ואופן להמשיך את שגרת החיים בלי הממצאים של מבקר המדינה בשני האסונות הפנימיים, כרמל והרפז.
החשש שהפופוליזם הפוליטי הזול ישתלט על השיח הציבורי ועל המסקנות של המבקר בנושא המרמרה התאמת ודי להאזין לדוברים השונים כמו שלי יחימוביץ' יו"ר האופוזיציה וח"כ דב חנין. השניים השוו את הכשל לכשל של …מלחמת יום הכיפורים, לא פחות.
אז אני שואל. זה רציני? מהשוואה כזאת לאן יש להמשיך? אלה באמת מודאגים מהכשל במרמרה או מזיעים בגלל שראש הממשלה ושר הביטחון ממשיכים בכהונתם.
ולכן, את ממצאי המרמרה צריך ללמוד וליישם בלי יותר מידי התפתלויות מצד משרד ראש הממשלה. ברק הודיע שהוא יישם את המסקנות הנוגעות לצה"ל ולמשרד הביטחון.
ובאשר למרמרה. חשבתי שכל כך הרבה רוע ושנאה על ספינה אחת, רק בהם היה די כדי להטביע אותה.
גם בקריית שמונה יש אקדמאיים מובטלים
משרד התמ"ת יצא בקמפיין להעדיף אקדמאיים לא יהודיים. הקמפיין עצמו מעלה ריח חריף מאוד של גזענות ובורות.
כשמשרד ממשלתי מעלה קמפיין כזה, משמע שהוא מודה שהייתה מדיניות לא לקלוט אקדמאיים לא יהודיים. אבל אם תשאלו את השר הממונה או כל שר אחר בממשלה, הם יכחישו את הדבר מכל וכל.
האמת יותר פשוטה. מצב התעסוקה במדינת ישראל קשה, בעיקר כאשר מדובר באקדמאיים. אני מוכן להסתכן ולהמר על כך שמספרם של הקוראים את הדברים ולהם בן/בת/אח/או מכר אקדמאיים שאינם עובדים גבוה. לא נעים לי אבל גם אצלי בבית יש אקדמאיים שאינם עובדים. נו, אז מר שמחון, או מר סער ייצא בקמפיין?!
לצערי, התכונה הישראלית הקלוקלת בה מתערבבים חוסר עשייה בפתרון בעיות יסוד (ראה את הסיבות למחאה החברתית), עצלנות וחוסר תכנון לטווח ארוך, מביאים לעולם קמפיין מטומטם (סליחה על הביטוי) הבא לכסות על ערוות אי העשייה, וחוץ מלעורר יצרים אפלים ולחזק את הרצון להיבדל מצד האקדמאיים הלא יהודיים מהחברה היהודית, הוא לא ישיג דבר.
הממשלה לא מסוגלת לכפות, אפילו באמצעות חוק, שילוב אקדמאיים לא יהודים במשרות ממשלתיות ובחברות ממשלתיות, אז מישהו באמת מאמין שמעסיק בשוק הפרטי ייקח עובד לא יהודי בגלל הקמפיין המטופש הזה?
האמת היא שזכויות אזרחיות בסיסיות כמו: עבודה, בית, חינוך, בריאות ורפואה צריכים להיות זמינים לכל אזרח במדינת ישראל, ללא שום הבדל, אבל אם זה מה שיש למשרד התמ"ת לעשות כדי לפתור את בעיית התעסוקה אצל האקדמאיים הלא יהודיים, אז באמת אנחנו נמצאים בצרה צרורה.
