מסע חיים
סיפורו קורע הלב של מאיר מלכה תושב קריית שמונה ואיש קבע בצה"ל בדרגת רס"ב, עולה על כל דמיון. יש בה אירועים וחוויות עזות שפרוסות על קו צרפת, כפר הילדים בקיבוץ מגדים וקריית שמונה.
מאיר נקרע בין חמשת ילדיו שניים מתוכם נמצאים בצרפת, שניים בכפר הילדים בקיבוץ מגדים וילדה אשר חיה עמו בקריית שמונה. סיפורו מחדד את גבולות הסבל והייסורים אשר בהם יכול אדם לעמוד. העלילה היא מהחיים, רצופה במשברים, עליות ונפילות של מאיר וילדיו, החיים בנפרד האחד מהשני ומאביהם ומאימם.
מאיר מוכר כמקורבו של רבי דוד מנהריה ובמהלך השנים הכניס והוציא אנשים אל הרב שביקשו לקבל ברכה מהמקובל ביניהם אנשי עסקים ואנשי ציבור מקומיים שביקשו ברכה. הרב גמל לו בידידות גדולה ובאהבה וקירב אותו לחצרו.
– מאיר מהיכן התעצומות לחשוף את סיפור חייך?
בשבוע שעבר דיברה איתי בתי עדן מצרפת השוהה אצל אמה ואמרה לי: "אבא תציל אותי, לא טוב לי כאן". השיחה קרעה אותי והחלטתי לעשות מעשה ולהשיב את שני ילדיי מצרפת לארץ. האירוע הזה הוא המשך לתקופה ארוכה וסוערת בחיי.
אני תושב קריית שמונה שהתחתן עם ג'ניפר, אישה ממוצא צרפתי אותה הכרתי בקריית שמונה בעת ביקורה אצל אחותה. התחתנו והקמנו את משפחתנו בעיר. אחרי שנתיים וחצי נולדו 2 מילדיי, אור ומשה.
נהגנו לטוס 3 פעמים בשנה צרפת לבקר את משפחתה. ואז קרה הנורא מכל ובאחד מהביקורים, היא נפלה לחולי, "מוות קליני". במשך כ-8 חודשים סעדתי אותה, כמובן לאחר שהצבא אישר זאת, כאשר באותו זמן ילדיי נמצאים בארץ עם הוריי. אז נכנס אל חיי רבי דוד אבו חצירה שהייתי נוהג לחייג לעוזריו ולבקש את בירכתו וקרה הנס הגדול מכל. ג'ניפר התחילה להגיב לסביבה וחזרה לעצמה.
לאחר כ-8 חודשים ליד מיטתה חזרתי לארץ לבד והיא נשארה להמשך טיפול. שנים אלו היו קשות ביותר מבחינה כלכלית, פיזית, נפשית ורוחנית. הקשר שלי עם רבי דוד התחזק מהאירוע הזה והפכתי להיות עושה דברו בעזרה ובגמילות חסדים לאנשי עירי ולכל דורש ללא מטרת רווח ומתוך רצון לגמול לו על ברכותיו.
לאחר 4 חודשי התאוששות, רעייתי חזרה ארצה, בריאה. נולדו לנו שלושה ילדים נוספים, עדן בת 11.5 נועה בת 8 ושירה בת 4.
דאגתי לרווחת המשפחה ובראשה לרעייתי ורכשתי בית חדש ומרווח בסטנדרט גבוה. לדאבוני עם הזמן חל דרדור בתפקודה של ג'ניפר והעניין השפיע על משק הבית. במצב הזה אני הופך להיות אבא ואמא לילדיי וזה כלל בישולים, כביסות במכבסה פרטית ועוזרת בית. תוך כדי החלו להגיע תלונות ללשכת הרווחה מצד מוסדות החינוך על הזנחת הילדים. הזמינו אותי לשיחה עם קצינת נוער ועובדת סוציאלית ואיימו עלי שאם לא אקח אחריות ייקחו את ילדיי.
המתח ביחסים בין שנינו הגיע לשיאים ואז ג'ניפר פנתה למשטרה והתלוננה על אלימות מילולית מצדי נגדה. לצערי הרשויות החמירו איתי בשל היותה לבד בארץ ונעצרתי לארבעה ימים בכלא צלמון.
משם הייתי במעצר בית מלא אצל אחותי במגדל העמק ואז חזרתי לקריית שמונה למעצר בית חלקי אצל הוריי. בלשכת הרווחה מינו אומנת לעזרה וטיפול לג'ניפר והילדים למשך כ-8 חודשים ובתקופה זו המשכתי לממן את ההוצאות השוטפות של הבית. ואז על דעת עצמה פנתה ג'ניפר לעובדת הסוציאלית וביקשה שייקחו את משה, עדן ונועה לפנימייה. נלחמתי בכל הכוח מול הרשויות למנוע את החלטתה עד שההחלטה נעצרה. בבית משפט יצאתי זכאי ובזמן הזה התאבלתי על אבי שהיה כל עולמי. אחרי ה-30 למותו של אבי, ג'ניפר מחליטה להתגרש ולקחה את 5 הילדים לצרפת. שיקול הדעת שהנחה אותי לתת להם לטוס איתה היה לשמור על הפרנסה בארץ ולשמור על שלמות הילדים בידי אימם.
בעודי שבור נפשית שלושה מיילדי חזרו לארץ בהחלטת אימם: משה, אור ונועה. לא ידעתי איך לתפקד במצב הזה וראיתי שילדי עברו ייסורים קשים ביותר בצרפת. בית משפט העמיד לי אפוטרופוס במעמד צד אחד. מצבם הנפשי של ילדיי היה קשה מנשוא בתקופה בה שהו בצרפת.
בלשכת הרווחה הבינו שהם טעו ולכן רצו לעזור. ביקשתי מהם לקחת את משה ונועה לכפר הילדים מגדים במגדל העמק, כי לא ידעתי איך לטפל במצוקתם הנפשית. אור הילדה נשארה איתי בבית כי היא גדולה יותר. בין לבין טסתי לצרפת וביקשתי לראות את ילדי שנותרו בצרפת בליווי שומר ראש. ביקשתי מג'ניפר לקחת את עדן לישראל שלא תגדל בין גויים. חמותי דרך ג'ניפר בטלפון ביקשה להתלונן עלי ברשויות בצרפת שאני מתכוון לחטוף את הבת שלי. בכיתי דמעות שליש וחזרתי למלון בו שהיתי.
– אתה מגולל מצב חיים לא פשוט. מה בכוונתך לעשות?
אני לא מסיר אחריות מעצמי ולכן אני פונה לכל אותם אנשים שליוויתי ותמכתי בהם בשעות קשות לסייע לי להחזיר את ילדיי מצרפת. אני פונה לרשויות הצבא לסייע לי בכל תמיכה אפשרית ובראשה להחזיר את ילדיי מצרפת. אני פונה למעגל חבריי הקרובים לסייע בכל אשר יוכלו להחזיר אלי את עדן ושירה. אני זועק לבורא עולם להשיב אלי את אהוביי.