"מעז יצא מתוק", אומרים אדוה נאור-הוך וטל רפאלי-מנשה, בני העיר אשר הוציאו מתחת ידם ספר מיוחד, ראשון מסוגו, ככל הידוע, ובו חוויותיהם של ילדי הקטיושות בקריית שמונה.
הספר נכתב מנקודת מבטם של ילדים אשר חוו את הקטיושות, החרדות, הפחדים ובעצם חוו ילדות אחרת, שונה.
אדוה וטל לא הכירו עד לימודיהם לתואר ראשון, אותו סיימו בהצטיינות, ותוך כדי שיחות, הגיעו לעבר המשותף, לחוויות מהימים שהם היו ילדים וגדלו בקריית שמונה המופגזת.
להפתעתם, החיפושים אחר ספר ילדים בנושא העלה חרס, ואת ההפתעה הם הפכו לספר משלהם "ארגז החרומון שלי".
- מה המסקנה איתה יצאתם לאחר שלא מצאתם ספר ילדים בנושא?
אדוה וטל: "לקחנו את חוויות הילדות וההתבגרות שלנו, תחת טילים ויצאנו מהן ליצירה שבאה להראות לכולנו שאפשר אחרת, שחשוב להיערך והכי חשוב, לצאת בקריאה "זה בסדר לפחד, תנו לילדים מקום לבטא את הפחד הכל כך טבעי ממלחמה"".
- חוויה מנפילת קטיושות, שאני מניח חוויתם, כל אחד לחוד?
"קטיושות, אתה כבר מכיר את הרעש המוכר אבל עדיין, זה מרעיד מבפנים כל פעם מחדש, אנחנו נעמדים בין המשקופים כי לא היה לנו אז מקלט. אחותי הקטנה שמה ידיים על האוזניים ונצמדת אליי, מביטים בעיניים ומבינים שפשוט צריך לחכות לרעש של 'הנפילות' ולהתפלל שלא ייפול אצלנו בבית, כי כולנו הבנו שמשקוף זה רק משקוף זה רק משקוף, והפחד, איזה פחד", מתנדב לספר טל כשנזכר בחוויות הילדות בצל המלחמה והטילים.
טל רפאלי-מנשה, בן 30, נשוי לורוניקה, גם תושבת העיר במקור, הוא גדל והתחנך בקריית שמונה, בבית הספר היסודי 'תל חי' ולאחר מכן בתיכון דנציגר, כיום בעל תואר MA במדיניות ציבורית בהתמחות ביישוב סכסוכים וגישור מאוניברסיטת תל אביב. בן למשפחה חד הורית, דבר שהוסיף לקושי ולאתגר בעתות מלחמה: "להיות ילד ולפחד, אבל גם להיות בשליטה ולתת תחושת ביטחון לאחותי הקטנה. אם היה לי אז ספר כזה, הייתי יכול לשבת ולהקריא לה ואני בטוח שרגשית זה היה מקל ומאפשר הסתגלות מיטיבה יותר", אומר טל.
אדוה נאור-הוך בת 32, ילידת קריית שמונה ובת לגרשון ומדלן נאור ונכדה לצדיק נאור ז"ל, יקיר קריית שמונה ומאלה שהניחו את יסודות החינוך בעיר. נאור-הוך בעלת תואר שני M.A באבחון וטיפול בלקויות למידה בהצטיינות מאוניברסיטת חיפה. אדוה אמא לשלישייה- מיכאלה, לביא ואריאל ונשואה לדורון הוך, גם תושב העיר במקור.
אדוה וטל הכירו רק במכללה האקדמית תל חי בלימודי ה-BA בחינוך, אותו סיימו שניהם בהצטיינות יתרה, מאז, הקשר בין השניים הצליח להניב את הפרויקט האישי שלהם: ספר הילדים, 'ארגז החרומון שלי'.
- אדוה, חוויה את עברת ונחרטה בזיכרונך?
"הייתי בכיתה ד' ונשארתי עם אחיותיי הקטנות בבית, שיחקנו ביחד כשלפתע מטח קטיושות אדיר נחת והרעיד את כל הבניין עד כדי כך שחלק מחלונות הבית יצאו ממקומם. אני זוכרת שידעתי בליבי שאני צריכה להיות עניינית, לא לבזבז זמן ולא להיכנס ללחץ כי יש לי אחיות קטנות שסומכות עליי וצריכות אותי. אמרתי להן שיכנסו מיד לחדר הביטחון ושם נשארנו כחצי שעה. הפחד הכי גדול שלי היה שמטח קטיושות נוסף יתפוס אותנו בעת הריצה למקלט ולכן אמרתי להן שלא משנה מה קורה בדרך, אנו ממשיכים לרוץ בלי לעצור אפילו לשנייה. ספרנו בקול רם "אחת, שתיים, שלוש- לרוץ!" ורצנו באמוק לכיוון המקלט. ואני זוכרת היטב את תחושת ההקלה שהייתה לי כשהגענו למקלט בבטחה ובוודאי את התחושה הטובה כשהוריי חזרו"", תובנות של ילדות קריית שמונאית.
החוויות הללו ואחרות שהשניים העלו תוך כדי כתיבת הספר, הביאו אותם לעשות מעשה ולכתוב, הספר נכתב מתוך הצורך שלנו כילדים בהדרכה וסיוע בעת מלחמה. במהלך התואר הראשון לקחנו חלק בקורסים שעוסקים בנושא טראומה והחלמה בהיבטים פסיכו-חינוכיים. הקורסים החלו להעלות שאלות באשר לילדותינו ולספרים שאנו נחשפנו אליהם כילדים. החלטנו לבצע חיפוש מעמיק בעולם ספרי הילדים מתוך מטרה לאתר ספר שעוסק במצבי מלחמה ובהתמודדות עם פחד בעת מציאות קיצונית משתנה. להפתעתנו, מצאנו המון ספרי מבוגרים, מאמרים מחקריים והמון המון מידע לאנשי חינוך בתחום, אך ספר ילדים שמיועד לעיניו של ילד, לא נמצא.
- כיצד אתם מסכמים את כתיבת הספר והחוויות שהביאו לכתיבתו?
"החלטנו לצאת למשימה ולכתוב ספר ילדים עבור ילדי ארץ ישראל מצפון ועד דרום שחוו וחווים טראומות ופחדי מלחמה באופן יומיומי ולהנגיש להם ספר שיסביר ויבהיר את תחושת הערפל וייתן הדרכה לילד ולהוריו, כיצד ניתן לסייע ומה מחזיר את תחושת הביטחון לילד בעת מצב מלחמה. הספר נכתב מתוך חוויותינו כילדים שחוו ונכחו במצבי מלחמה מורכבים ואנו בטוחים שהספר יוכל לסייע לכל ילדי ישראל, מצפון ועד דרום ולכוון גם הורים ואנשי חינוך שחווים לעיתים מצוקה אל מול הילד בעת מצב מלחמתי. אנו מאחלים לכולנו ימים שקטים ובטוחים ושכולנו נדע שאפשר אחרת, החוסן הקהילתי שלנו טמון בידיים שלנו", מספרים המחברים, אדוה וטל על הגורמים שהביאו ללידתו של ספר הילדים 'ארגז החרומון שלי'.
'מעז יצא מתוק', זו ההגדרה הקולעת לספר שהוציאו השנים, אשר תרגמו את החוויות האישיות למסר מנחה ומרגיע, הן להורים, ובעיקר לטובת הילדים שלדאבון לב חווים ממש בימים אלה את החוויות שחוו טל ואדוה לפני מספר עשורים.
למעוניינים לקרוא עוד: עמוד הפייסבוק "ארגז החרומון שלי" ובאתר האינטרנט שלהם.
