שכחנו, אבל הבחירות הוקדמו בגלל תקציב המדינה שראש הממשלה נתניהו חשש שלא יוכל להעביר עם ההרכב הקואליציוני הקודם. היום, כמעט חודש מהבחירות יש לנו כנסת חדשה, ארבעים ושמונה חברי כנסת חדשים וצרות ישנות.
עם הכל אפשר להתמודד ולשחק את המשחק הפוליטי. רק עם דבר אחד אי אפשר ואסור לשחק, עם הנושאים הקיומיים שלנו כעם וכמדינה.הדברים נשמעים בומבסטיים, כי הם כאלה.
הדמוקרטיה במדינת ישראל חלה רק על חלק מהתושבים, אלה שהחפצים בקיומה, שגשוגה וביטחונה וביטחון תושביה. עליהם, המדינה כופה ביד ברזל ובנחישות את חוקיה, גם אם הם משרתים את אויבה.
לעומתם פועלים, בחסות אותה דמוקרטיה, פוליטיקאים ואזרחים שכל הווייתם להחליש ולשנות את אופייה של מדינת ישראל באופן שבסופו של דבר, המסגרת תישאר אך המהות והאופי יהיו משהו אחר לגמרי. לא ישראל.
נראה, שבסיבוב השלטוני הזה יעמדו בפני קברניטי המדינה משימות רבות ומגוונות: יציבות וביטחון כלכלי וחברתי, איתנות צבאית מעודכנת ומותאמת לאיומים הישנים והחדשים על קיומה של מדינה ישראל, הן מבית והן מחוץ, קידום פיתרון הבעיות בחיים המשותפים בין כל מגזרי הציבור, הן בקרב הרוב היהודי והן ביחסים מול המיעוטים הלא יהודיים. הממשלה חייבת להיות בהרכב שיהיה תואם טיפול בנושאים הללו.
חובה על הממשלה שתקום להניח על שולחנה ועל סדר היום הציבורי את הנושאים הללו באומץ לב ובכנות כדי לאפשר לכל הנוגעים בדבר לראות את אותה תמונה ולדבר על אותם הנושאים.
יותר מידי נושאים קריטיים הצטברו במהלך השנים שהיום חייבים לפתור אותם, לא למרוח, לא לקרוץ, לא לשחק משחק כפול. להסתכל בעיניים של חברי הכנסת, השרים והעם ולומר "אלה הבעיות, מה אתם מציעים?".
בשביל זה חייבים ממשלת אחריות לאומית.
לשרת את העם באהבה
סוף-סוף הושבעו מאה ועשרים חברי הכנסת ה-19. מזל טוב, ולחלקם, גם בהצלחה.
האמת היא שלפי מספר חברי הכנסת החדשים, ארבעים ושמונה, מדובר במהפכה של ממש. ועם מעט סבלנות, נדע גם מה ממדיה של המהפכה.
כמו בכל מהפכה התקווה נמצאת בשמיים, אבל זאת רק תקווה. המבחן האמיתי יהיה בתפקוד היום-יומי של חברי הכנסת.
אם לשפוט לפי הפתיחה, חלק מחברי הכנסת ימאיסו עלינו לא רק את עצמם, אלא גם את מה שעוד נשאר מתפקודה של הכנסת בעיני לא מעטים.
דוגמא פזיזות וחוסר שיקול קיבלנו מיד לאחר השבעת חברי הכנסת.
ח"כ מיכל רוזין ממר"צ פנתה ליו"ר הזמני של הכנסת בנימין בן אליעזר וביקשה להקים ועדת חקירה פרלמנטארית לבדיקת האלימות המינית נגד ילדים. נושא שאכן ראוי שייחקר במסגרת ועדת חקירה פרלמנטארית. אלא מה? האסמכתא לדרישתה מגיעה מהעולם הווירטואלי.
ח"כ החדשה והנמרצת מגלה בפזיזותה פן מסוכן הקופץ למסקנות מסוכנות בגלל הנחות היסוד בהן היא שבויה. וכך מנמקת ח"כ רוזין את החלטתה לבקש הקמת ועדת חקירה "רק בימים האחרונים שמענו על מקרי אונס מזעזעים של ילדות וילדים במודיעין עילית, שמושתקים על ידי המשפחות, הרבנים והרשויות". העובדות לא מעניינות את הח"כית המתלהמת בדרכה אל דוכן הכנסת. העובדה ששעות אחרי ששחררה ח"כ רוזין את הצעתה לאוויר העולם, חשף כתב ערוץ 2 גיא פלג בלעדית כי רכזת הגנים בישוב, אומרת בקולה "בדיתי את הסיפור". אבל, רוזין, באובססיה שלה ממשיכה ומסבירה "השתקת המקרים על ידי רבנים היא פשע חמור, שלא רק מגביר את הטראומה בקרב הנפגעות, אלא גם ובעיקר מכשיר את מעשי האלימות ונותן להם לגיטימציה".
מפחיד יותר משעצוב להיחשף לפרופיל של ח"כית הבאה מצוידת בדעות קדומות מהבית הפוליטי שלה, המגיעה למסקנות מרחיקות לכת כאלו.
יש לנו ארבעים ושמונה ח"כים חדשים, וחלילה מלהכתים את כולם בחשד באשר לשיקול דעת לקוי. חובת ההוכחה מוטלת על חברי הכנסת, כדי שנוכל להיות רגועים ולהאמין שהם מצוידים בתכונות בסיסיות של: יושר אישי, שיקול דעת וסוגרים תקינים בפני פליטת שטויות ודברי הבל, גם אם כוונתם טובה.
סוף תקופה – תחילת עידן
הסיפור הטראגי של האסירx שכבש את כל ערוצי הרדיו, הטלוויזיה והעיתונות השבוע צריך להיות המקרה שיגרום סוף-סוף למצוא את נקודת האיזון בין זכות הציבור לדעת (את האמת) ובין חובת המדינה לשמור ולהגן על עצמה.
לא סוד הוא שבמלחמה על המודיעין משקיעה מדינת ישראל מיליארדים רבים של שקלים כדי להשיג מידע ולטרפד מזימות נגד תושביה בעוד שאויביה השונים אוספים ידיעות יקרות מפז כמו שאוספים ביצים עזובות באמצעי התקשורת הגלויים כמו: רדיו, טלוויזיה, עיתונות, פייסבוק טוויטר ועוד.
האופי הדמוקרטי של מדינת ישראל מקודש וחופש הביטוי כחלק חשוב בדמוקרטיה הוא החמצן שלה.
אולם, יהיה זה חסר אחריות להמשיך ולתמוך במתיחת החבל מעבר לנקודה בה הופכת זכות הציבור לדעת לטיפשות המדינה במלחמתה נגד אויביה. המרחק הוא דק וקצר.
לא מקרה הוא שמקום שהמדינה טועה בשיקול דעתה וייבצר וואקום בחיילי הדמוקרטיה, יהיה ראשון לקפוץ אחמד טיבי אביר הציונות וביטחון ישראל.
העובדה שטיבי מייצג סדר יום אנטי ישראלי ואנטי ציוני בכל ימות השנה, מעידה יותר מאלף תעודות הוקרה שהאיש מחזיק אצלו מטעם חבריו שכוונותיו זדוניות והוא ממש לא דואג לא לביטחונה של ישראל, לא לשמה הטוב ולא לתדמיתה בעולם. טיבי זיהה 'הזדמנות עסקית' לפגוע בישראל, וכמו תמיד הוא עושה את זה 'הכי טוב'.
הפעם, צריך לומר ביושר, ההתנהלות הישראלית שיחקה לידיו. מה היה קורה אם את המקרה ואת שמו של x הייתה ישראל מפרסמת, לפני שטיבי הכפיש ופגע בישראל והוסיף עוד שמן של שטנה לשנאת יהודים ומדינת ישראל? הרי בסופו של דבר זה מה שקרה.
התקווה היא שקברניטי המדינה באמצעות הגופים המוסמכים יעדכנו את הדיסקט שלהם בכל האמור לחשיפת ידיעות מעין אלה לציבור בארץ, ללא כל משחקים והתנהלות לא הולמת.
בכל מקרה, אסור שבמדינת ישראל יהיה מצב בו זהותם של אנשים תמחק והם יהיו במצב של נוכחים-נעדרים. ואסור גם שמי ש'ידאג' שזה לא יקרה יהיה ח"כ אחמד טיבי.
שוריקה – המלכה בחאקי
השבוע הלכה לעולמה שוריקה ברוורמן-שפכנר בקיבוצה שמיר.
על שוריקה אפשר לומר דברים רבים, ואני מניח שכולם יהיו נכונים. שוריקה מבחנתי הייתה מה שאנחנו רצינו להיות. חלוצים וראשונים לכבוש את אדמתה של ישראל, להעניק יותר מלקבל, לאהוב יותר מלבקר ולהתלונן, לראות את גווני הורוד בתמונה יותר מאשר את האפור והשחור, בקיצור להיות שייך לדור של שוריקה וחבריה.
את שוריקה הכרתי בעקבות בעלה מיליא שפכנר ז"ל שהיה מנהלי הראשון במכללת תל חי בשנת אלף תשע מאות שבעים ותשע. הזוגויות ביניהם התבססה על מרחבים של פרטיות, ולמרחב הזה הצלחנו להיכנס סמי בן שטרית ואנוכי. על אף המפגשים הנדירים, קשה היה שלא להבחין באצילות ובנחישות שהפגינה שוריקה כלפי הסובבים אותה.
שוריקה השתיכה לזן נדיר של אוהבי הארץ ויושביה, על כל מחלוקותיה, כיתותיה ופלגיה. היא הכילה את כל הנגודים שהמציאו כאן, בגלל אישיותה השלמה ונשמתה המיוחדת.
שוריקה ידעה לתת, עד השבוע הזה בו השיבה את הפקדון לבעליה.
יהיה זכרה ברוך. אמן.
