ישיבת המועצה ארכה כמחצית השעה ברוטו, ועל סדר יומה היו הנושאים הבאים: עדכון ועדת חינוך, עדכון ועדת הנחות וענייני עובדים.
זה מה שקורה לנבחרי הציבור ובראשם ראש העיר, כאשר עוברים את מחסום הבושה. קריית שמונה מתפרקת בכל תחומי החיים, ומועצת העיר הנכבדה בהרכב חסר, 'מנצלת' את ישיבתה החודשית לדיון בנושאים שברום עולמו של העיר מינויים פרסונאליים ותחזוק הקואליציה. הישיבה השבוע במועצת העיר הורידה מטה מטה את יוקרתה וכבודה של מועצת העיר ושל נבחריה. הדבר הזה יכול לקרות רק כאשר מאבדים כל קשר לאזרח ולמצוקותיו, וכאלה יש המון. כיצד מסוגל ראש העיר וחברי מועצתו לישון בשקט כאשר העיר נראית כמו אחרי פוגרום בתשתיותיה ובשירותיים האפסים שהיא מעניקה לתושב, ובאים לביטוי בהעמקת הגביה ובהטלת מיסים חדשים. מדוע לא מוצא ראש העיר עניין בבעיותיה של העיר והתושבים? מדוע הוא אינו מוטרד ממצב ההזנחה שרק הולך ומחמיר עם הזמן? האם ראש העיר לא חושב שהגיעה השעה לדון במצב הקטסטרופלי של העיר באת מישיבותיה של מועצת העיר? האם הכל מתחיל ונגמר במלחמה הבלתי פוסקת שלו להישרדות? האם שנתיים ימים מאז שהושב על ידי התושבים על כס ראש העיר לא מספיקים לו כדי שישלוף מהמגירה את תוכניות העבודה שהצהיר על קיומם ברי כלי במערכת הבחירות שלו? כמה זמן לוקח לאדם סביר לפתוח את המגירה ולשלוף תוכניות שקיימות, כפי שטען ראש העיר?
די נימאס, באמת שנימאס מהזלזול והיריקות בפרצופו של האזרח חסר האונים. אם לא מספיקה ההשפלה שעוברים התושבים מצורת ההתייחסות של ראש העיר וחבריו באי מתן שירותים בסיסיים, הנה באה ועדת הכספים ומונחת על ידי ראש העיר להכות חזק יותר בתושבים ולהעביר החלטה מקוממת לא פחות, להעלות את הארנונה ב-5% אחוזים(!). המדינה מבקשת להעלות ב-1.4% וראש העיר מבקש להעלות ב-5% אחוזים. הייתם מאמינים?! תיאטרון האבסורד בתפארתו.
מדהימה לא פחות התגובה של חברי ועדת הכספים שהצביעו בעד העלאת הארנונה (פיניאן וממן) "הצבענו בעד בתנאי שהכסף ילך לשירות התושב", הם אמרו פחות או יותר. ואני לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. חברי המועצה הדיחו את סגנית ראש העיר יפעת שאשא-ביטון תוך הצהרות שהכסף שיחסך כתוצאה מההדחה "יהיה צבוע לטובת חזות העיר". יפעת הודחה והכסף הלך לכל הרוחות, לחזות העיר, בכל אופן הוא לא הגיע.
אדוני ראש העיר תתעורר, אתה לא חי בסרט, אלה החיים אחד על אחד. אתה הבמאי בסרט המציאותי וחייב לומר "קאט", ולהתחיל להגיב לסביבה בה אתה חי עם סדר יום חדש, עם תוכניות חדשות, עם תקווה חדשה. אני מקווה שזאת לא בקשה מוגזמת לבקש מכבודו להוציא את תוכניות העבודה אחרי שנתיים בתפקיד ולהתחיל לעבוד…
שבת שלום
