נתחיל במשהו טוב, ואולי לא צפוי מצד הקוראים.
מציע להעניק את פרס ישראל לשר התחבורה ישראל כץ.
לא צריך להרים גבה להצעה, נכון שהיא לא שגרתית ובמידה גדולה לא צפויה.
נתחיל מהנימוקים למה לא (להקל על המתנגדים). ראשית, כץ בסך הכל עושה את עבודתו, מקבל משכורת והוא לא עושה טובה לאף אחד. זה נכון, אבל…
מבלי לפגוע בשום שר, את מה שאפשר לומר על שר התחבורה ישראל כץ, כמדומני אי אפשר לומר על אף שר אחר בממשלות ישראל האחרונות.
כץ נושא בתפקיד שר התחבורה שנים רבות, מתמיד בתפקיד, עובד לעומק עם אופק תכנוני שנדיר במשרדי הממשלה השונים. אינו מתפתה להשתדרג אישית, ובעיקר הוא דבק במטרה ולא בכיסא.
השר ישראל כץ אחראי במידה מכרעת לאחד המהפכות החשובות ביותר שהתחוללו במדינת ישראל בתחומי התחבורה השונים: נמלי ים ואוויר, כבישים, מחלפים, רפורמות ועוד, ומשפיעות על תחומי חיים רבים וחשובים.
אני מבקש להתרכז רק במהפכה על הקרקע כבישים, מחלפים, וגולת הכותרת תשתית של מסילות ברזל ורכבות לכל קצות הארץ.
המהפכה התחבורתית תשפיע על אורחות החיים בתעסוקה, בחינוך, במסחר, בתיירות ועוד. אחד החסמים הכבדים עד לפני מספר שנים בפני יישובי הפריפריה הייתה חסם התחבורה. כבישים צרים ואדומים, אי התייחסות למה שמחוץ למדינת 'חדרה-גדרה' והישובים בהם מתגוררים שרי הממשלה, ח"כים והפקידות הבכירה של משרדי הממשלה.
לא נעים לומר, אולם הם אבי אבות השיטה של 'קרובים לצלחת' וה'שומרים על השמנת' אלה אותם אנשים שהזכרנו למעלה, ושלא יספרו לנו סיפורים.
במיוחד צריכים להוקיר תודה, אנחנו תושבי הצפון הנוסעים בכבישים הדו והתלת מסלולים ונתיבים, לא עוצרים כמעט בצמתים ונעמדים פחות ופחות בפקקים בגלל כביש צר, שלט עצור או חמור שהחליט לחצות את הכביש.
פריסת רשת המסילות מכרמיאל מזרחה ומטבריה צפונה לקריית שמונה, תהיה אקורד מכונן למהפכת כץ. ראשית, נקבל יותר אפשרויות תחבורתיות לתנועה, יהיה מגוון של אמצעים, שעות נסיעה ותחנות אליהן נרצה להגיע בקלות ובמהירות. לדוגמא, כאשר יסיימו את מסילת הרכבת בין כרמיאל לקריית שמונה, זמן הנסיעה יעמוד על 26 דקות. במילים אחרות, הזמן שדרוש היום לנסיעה מקריית שמונה לראש פינה, יהיה אותו זמן שיידרש להגיע לכרמיאל. מדהים.
אפשר להתייחס בביטול להצעה/רעיון, ואפשר גם לומר "וואלה, רעיון הראוי להתייחסות רצינית". הבחירה בידיו של כל אחד ואחת.
