קהילה צעירה, או גרעין קהילתי, הם מושגים שלא ממש מוכרים לישובים העירוניים, ובטח לא בקריית שמונה. ברחבי הארץ פרוסות מאות קבוצות קהילתיות שמטרתן היא חיבור קהילה (שבד"כ מאופיינת בסממנים זהים גם דת או תחביבים משותפים), המקיימת פעילויות משותפות, אירועים וחיים בסוג של שיתופיות מסוימת בעיקר בפעילויות חברתיות. הקהילות ממוקמות לרוב ביישובים קטנים, או בשכונות עם גרעיניות שנוצרו בעקבות "גורל משותף". כאן בקריית שמונה דבר כזה לא היה קיים עד לא מזמן. אולי בגלל שאנחנו סוג של "חמולות" (כמו שאוהבים להגדיר בתקופת הבחירות), אולי בגלל שאנחנו עיר בגדול בינוני מינוס, או אולי בגלל שהאופי העירוני-מסורתי שלנו לא ממש הצריך והצדיק את זה. לפני כ 6 שנים הוגשם אותו חזון אישי של מספר תושבים ולאט לאט נבנתה כאן קהילה דתית צעירה ומשותפת שרובכם המכריע טרם הספיק לשמע עליה.
לאור עזיבה רבה של זוגות צעירים את המקום, החל חיים בומש, מנהל ישיבת ההסדר, לחולל מהפך ולהפוך חלום למציאות או כמו שחיים אומר "לעולם החזון יוליך את המציאות". לטובת העניין גייס חיים מספר בוגרי הישיבה שחלקם נשואים לבנות המקום ובליווי צמוד, הלכה ונבנתה כאן קהילה לתפארת שהחלה את דרכה בפעילויות גיבוש פנימיות ולאחר מכן החלה גם לקיים פעילות בשכונות ברחבי העיר. כיום קהילה זו מונה יותר מ-50 משפחות אשר רואות את עצמן כחלק מקבוצה זו. ללא ספק במהלך השנה האחרונה החלה תנועה משמעותית וחלק מבני המקום רואים בקהילה כאבן שואבת ומשמעותית המעצימה את המקום ומהווה כתובת ותקווה לזוגות עוזבים וחדשים המחפשים חיי חברה וערכים איכותיים, שתמיד היו בעיר ועכשיו נושבת בהם רוח חדשה. העובדה כי ישיבת ההסדר בעיר "מולידה" משפחות שמגיעות מבחוץ ואף חלקן נשארות להתגורר כאן גם אחרי סיום הלימודים נתנה תנופה ענקית לפרוייקט הזה, שכן בציבור הדתי הדבר נפוץ ואף נחשב לחלק כמעט אינטגרלי מאורח החיים הדתי. שותפות, תרומה, עזרה, אחווה ואהבה הינם ערכים הקיימים ביהדות והקהילות עוזרות לאנשים לממש את דרך החיים האמונית של הציבור.
עמי חיוט, 33, מורה בישיבתית דרכא המתמיד כבר 8 שנים, הגיע מהישוב שלומי נשוי לבת המקום הודיה (עג'מי לשעבר) עמי לקח אחריות לפני 4 שנים על ניהול הקהילה וקידום הפרוייקטים ושינה מעט את הקונספט והפך אותו למקום פתוח ובריא מאוד ופתח את דלתותיה לכולם. "להבדיל ממקומות אחרים, אין ראיון קבלה, ואנחנו לא בודקים בציציות של אף אחד", הוא אומר "מי שמאמין בדרך, ורוצה להשתלב בקהילה מוזמן. אין קומונות ואין גרעינים פנימיים, כולם ביחד עם אותה מטרה ואותה אג'נדה". אחד מהמשפטים הקבועים אותו הוא נוהג לומר תמיד בפורום בו נוכחים כלל חברי הקהילה הוא "לא באנו להציל אף אדם, כל הטוב היה כאן תמיד ואנו באנו להיות חלק מהטוב והמיוחד שיש כאן ולהוסיף אור".
הגרעין נמצא בתוך עמותת ביצור לחיזוק קריית שמונה. שאר התפקידים הם בהתנדבות מלאה של האנשים, שנפגשים בזמנם הפנוי ומתכננים פעילויות לטובת כלל העיר.
– מלבד הפעילויות הפנימיות שלכם, היכן את פעילים ברמה העירונית?
במהלך השנים האחרונות ייצרנו קשרים ושיתופי פעולה עם הקהילה העירונית, הרשות המקומית, המועצה הדתית, בתי הספר, מנהלות השכונות של "מוטב ייחדיו", מרכז הצעירים, רשת המתנ"סים ועוד. בין כלל הפעילות אותן אנו עושים באופן קבוע הן "לימוד הורים וילדים" לימוד פרשת השבוע לקראת שבת, ערבי נשים, הפניניג חנוכה עירוני, חיזוק בתי הכנסת בעיר בחגים, קריאת מגילה עם בני נוער, הפעלת מועדון נוער "דאורייתא" בבית וונקובר ועוד. לקראת שנת פעילות זו אנו עמלים במאמצים רבים ומתוך דחיפה גדולה אנו פועלים בשיתוף פעולה עם הרבנית שרי דרורי רכזת בנות השירות בעיר וייחד עם כנרת הרץ מנחת בנות שירות גרעין נפעיל מרכז למידה במנהלת בשיכון ג', לימוד משותף עם ילדי העיר במסגרת "התלמוד הישראלי". בנוסף ייצרנו חיבורים עם מכללת צפת שפתחה את שעריה לחברי הקהילה ובחרה לסייע לחברי הקהילה במלגות לימודים תמורת שעות התנדבות אותן יבצעו בעיר.
כיצד אתם מקדמים את החזון של החזרת בני העיר למקום?
באופן כללי קיימת וועדת קליטה הנותנת מענה וסיוע לכל חבר שמחפש באמת להיות חלק וגם אם הוא מחוץ לעיר ללא שום קשר למקום והגיע לכאן כי הוא הגיע והתרשם מהקהילה ומוצא לנכון להעתיק את מגורי המשפחה לקריית שמונה. המטרה העיקרית היא למשוך צעירים לקריית שמונה ואנחנו עושים זאת בינתיים בהצלחה. 15 משפחות עברו עם משפחתם לעיר ב-3 שנים האחרונות ועוד היד נטויה.
לקהילה הצעירה ישנן 2 קבוצות וואטסאפ, אחת כללית ואחת רק לנשים המונות יותר מ-100 חברות. בקבוצה מתפרסמים אירועים, מוצרים למסירה, בקשות לתפילות וסתם מודעות על מכירות מטפחות. בקבוצות הללו החברים שומרים על קשר גם כשאין אירועים ושם גם נבנים קשרים. "באופן טבעי אנחנו שומרים על קשר גם כשאין פעילות, שכן הרבה פעמים צריכים לשאול שאלה או סתם להתייעץ, ואנחנו עושים זאת באמצעות הטכנולוגייה הנוחה.
אחד הדברים היפים בקהילה הוא העזרה ההדדית. כך למשל אחת מהחברות שיולדת (וברוך השם יש המון) מקבלת עזרה אוטומטית משאר החברות בארוחות לשבת, בייבי סיטר לילדים וכל דבר שתצטרך.
שם הקבוצה היא "הקהילה הצעירה". יש גיל כניסה וגיל יציאה?
לגמרי לא. למרות שרובינו בגילאי 20-35, ישנם רבים שמעל הגיל הזה, וכולנו משתלבים מצוין. צריך גם לזכור כשיש לך ילדים קטנים, זה לא באמת משנה לך.
אפרופו הילדים, עד כמה הם מרגישים שהם בהקהילה?
ראשית כל, אנחנו מקיימים לימוד משותף של "אבות ובנים" מידי שבוע ובכך מקרבים את כולם. דבר שני, באופן טבעי כמעט כולם באותם בתי ספר, ולכן בפעילויות המשפחתיות יש כבר קשר טבעי בין כולם ולפעמים הם מחברים את ההורים אחד של השני.
מאיפה התקציב?
המשתתפים משלמים עבור הפעילויות השונות ותורמים שונים מייעדים את תרומתם לקהילה הצעירה. אולי זו הזדמנות לבקש מאחרים לתרום גם הם.
האם יש תמיכה חיצונית של גופים?
הגשנו בקשות למספר קרנות וגופים אך עדיין לא הצלחנו לקבל מהם כספים כלל.
אם מישהו מהקוראים רוצה להצטרף, מה עליו לעשות?
כל מי שרוצה, פונה אלינו ומגיע להתרשמות באחת הפעילויות שלנו. הוא בודק אם הסגנון, הפעילות והחוויה מתאימים לו, ואם כן הוא פשוט ממשיך. אין לנו כרטיס חבר, ואין דמי רישום. אני מאמין שאם הוא יאהב את מה שהוא רואה, הוא ימשיך אתנו באופן טבעי. ולמי שמעוניין ליצור קשר ולהתחבר הפריטים המופיעים בסוף הכתבה יסיעו.
ואם הוא לא מכיר אף אחד, איך הוא אמור להתחבר? אתם עושים לו היכרות, הצגה?
לא ממש. כל הפורמליות היא לגמרי לא מנת חלקנו. מה שמאפיין את כולנו, זה שאנחנו רוצים להתחבר, להתלכד ולקיים ביחד פעילויות ומפגשים. אם הוא גם כזה, זה יגיע לבד.
עדיין, הוא יגיע למפגש וישב בצד לבד. נשמע קצת לא נעים…
בגדול, הציבור הדתי נפגש בעיר באופן טבעי באותם מקומות, בבית הכנסת, ביום הורים בבית הספר, בשיעור תורה, או בבריכה בהפרדה. התרבות שאנחנו צורכים, המקומות אליהם אנחנו מגיעים הם לרוב זהים, ולכן גם אם הוא עדיין לא "מחובר" לכולם, הוא יפגוש בתור לסופר מישהו ויאמר לו שלום באופן טבעי, ומשם זה מתגלגל. אתה יודע איך זה, אתה פוגש מישהו מהעיר בתל אביב, אתה מיד בא לדבר איתו למרות שלא החלפתם מילה בחיים. שלא נדבר על חו"ל, שבוע אחרי אתם כבר חברים.
מה החזון ומה עוד לא הגשמתם?
ילדים רבים של תושבי המקום, עזבו את העיר למקומות אחרים ולהרחבות ואנחנו נמצאים כאן בפועל כדי להכין את הקרקע שיוכלו לחזור לגור כאן. גם סטודנטים שקוראים את הכתבה כדאי שיידעו שקריית שמונה זה יופי של מקום לגור ולגדל ילדים ומשפחה. החזון הוא ליצור בקריית שמונה קרקע לאנשים רבים לראות בה את ביתם. אף אחד מאיתנו לא קבע כאן את ביתו סתם. האנשים הטובים בקריית שמונה שאנו מנסים ללמוד ממעשיהם, היחס החם לכל אדם, החום והסביבה שיש כאן יכולים לדבר לכל משפחה בארץ. אנחנו רק מנסים להתחבר לאנשים הותיקים שנמצאים בעיר וליצור קבוצת צעירים גדולה כדי שיגיעו עוד משפחות לעיר המקסימה הזאת.
להצטרפות ותרומות ניתן לפנות לעמי חיוט 0523121709, מייל וכו'
משהו אישי
בתור אחד שהתחבר אל הקהילה רק לאחרונה, אני מגלה מפעם לפעם את הקסם המיוחד שיש באנשים. ראשית, כיאה לדתיים ההתארגנות וההתנדבות המהירה הם נכס מדהים. כשמקיימים פעילות רואים איך החברים משתפים פעולה, עוזרים ומתארגנים בצורה מופתית. בכל רשימות, בלי חשבונות, בכל חלוקת תפקידים, פשוט כל אחד נכנס לנעליים שהוא בוחר ומתחיל לעבוד. דבר שני, וזה הדבר שלי באופן אישי הכי קוסם הוא האחדות ללא הבדל. אפשר למצוא המון תגים ותגיום בין החברים שם. מזרחים, אשכנזים, עירונים, מושבניקים, מתנחלים, מסורתיים, דתיים, חרדלניקים, מורים, הייטקיסטים, עובדי יצור ועוד. וזה לגמרי לא משנה ולגמרי מתפוגג כשכולם נפגשים. הדבר היחיד השונה זה השמות, סוג העגלה ומספר הילדים, כיאה לעם ישראל היפה.
