מעשה בבני זוג שנישאו וביקשו להתגרש. עם הגירושין ביקשה האישה מבית המשפט לענייני משפחה שיכיר בה כבעלת מחצית מהזכויות בדירה בה גרה עם בעלה לשעבר למרות שהדירה רשומה על שם הוריו. תביעתה הביאה את הורי הגרוש לתבוע את האישה בתביעה נגדית לפינוי מהדירה ולדמי שימוש ראויים עבורה.
האישה טענה כי הוריו של בעלה לשעבר הבטיחו לזוג עוד בטרם נישאו כי יממנו את רכישת הדירה עבורם. לדבריה, היא טיפחה את הדירה ונהגה בה כאילו הייתה היא דירתה. היא הוסיפה כי הכספים לרכישת הדירה היו בגדר מתנה ולכן היא בעלת מחצית הזכויות בדירה. לטענתה, העובדה שהדירה רשומה על שם הורי בעלה, נתגלתה לה רק לאחר שפתחה בהליכי הגירושין.
מנגד, טענו הגרוש והוריו כי הדירה המדוברת נרכשה לפני שהשניים נישאו מכספם ועבורם. ההורים אף טענו כי אף אם הדירה ניתנה במתנה על ידם, הרי שהיא ניתנה לבנם בלבד ומאחר שניתנה לפני הנישואין, היא שייכת לבנם כך שלגרושתו אין כל זכויות בה.
השופטת קבעה כי מנסיבות המקרה עולה כי להורים אכן הייתה כוונה להעניק את הדירה במתנה אך לבנם בלבד והם אף עשו כל שביכולתם על מנת שלתובעת לא יהיה בה כל חלק. בכלל זאת, הזכירה השופטת כי ההורים רשמו את הדירה על שם בנם ולאחר מכן על שמם.
כמו כן, הוסיפה השופטת, כי היה על התובעת להוכיח כי ההורים התכוונו להעניק את המתנה לשני בני הזוג אך היא לא עמדה בכך.
השופטת שבה והדגישה כי התובעת לא הצליחה להביא ראיות אשר מוכיחות כי ההורים אכן התכוונו להקנות לה מחצית מהזכויות בדירה במתנה.
לפיכך נפסק כי הזכויות בדירה הוענקו במתנה מההורים לבנם בלבד וכי לתובעת אין כל זכות בה בנוסף, הורתה השופטת על פינויה של התובעת מהדירה ועל תשלום דמי שימוש ראויים החל מיום הגשת התביעה שכנגד ועד ליום הפינוי בפועל.
התובעת חוייבה בתשלום הוצאות משפט לתובע ולתובעים שכנגד בסך של 10,000 שקלים.
