– מה זה הראש השנה הזה?
לפי היהדות, ראש השנה הוא היום שבו עומדים באי העולם (יהודים ושאינם יהודים) מול הקב"ה, והוא קובע את גורלם לשנה הקרובה: יחיו או ימותו, ירוויחו או יפסידו, יידבקו במגפת האבולה או שיישארו בריאים. אם אתם שואלים את עצמכם, "רגע, זה לא ביום כיפור?", התשובה היא כן ולא: המשפט עצמו מתרחש בראש השנה, וגזר הדין הסופי (מה שנקרא, החתימה), ביום כיפור. בין לבין יש את "עשרת ימי תשובה", שבהם אנחנו אמורים לפשפש במעשינו, להחליט להשתנות, ובקיצור, לנסות לשכנע את אלוקים שמגיע לנו יותר ממה שגזר עלינו בראש השנה.
– לא היה יותר הגיוני שעשרת ימי התשובה יהיו לפני יום הדין, ולא אחריו?
לא באמת. בראש השנה פותח הקב"ה את ספר החיים, שהוא בעצם שלושה ספרים: של צדיקים, של בינוניים ושל רשעים. הצדיקים הגמורים נידונים לחיים והרשעים למוות, אולם הבינוניים, שהם רוב רובו של העם, ממתינים ליום כיפור. רק אז גורלם ייחרץ באופן סופי. בינתיים יש להם עשרה ימים לנסות לתקן את דרכיהם: לדבר פחות לשון הרע, לכבד יותר את ההורים, לבקש סליחה מאנשים שנפגעו מהם השנה, לכבד את בני הזוג, ללמוד יותר תורה, להימנע מגזל וכו'.
– ראש השנה הוא לא היום בו נברא העולם?
לא, אבל זו טעות נפוצה. תאריך בריאת העולם הוא כ"ה באלול, כלומר כמה ימים לפני ראש השנה. בראש השנה מציינים את יצירת האדם (שאירעה, כזכור, ביום השישי לבריאה). במילים אחרות: זה לא היום שבו נברא העולם, אלא היום שבו נברא האדם. אגב, התורה מתייחסת לניסן (החודש שבו חל פסח) כראש השנה. בגמרא הייתה מחלוקת, האם ראש השנה הוא בתשרי או בניסן, ובסופו של דבר תשרי ניצח. (חודש ניסן הוא ראש שנה מסוג אחר: יציאת מצרים, האירוע המכונן שמיד לאחריו התהווה העם היהודי וקיבל את התורה, קרתה בניסן, ולכן הוא למעשה הראשון בחודשים).
– למה תוקעים בשופר?
המטרה הראשונית היא לעורר את האדם מתרדמתו. התקיעה מרעידה את הלב, גורמת לנו לחשוב על הטעויות שטעינו במהלך השנה, ובמקרה הטוב גם מביאה אותנו להחלטה להשתפר (שופר, מלשון שיפור). התקיעה בשופר מוזכרת כבר בתורה (בספר במדבר נאמר: "יום תרועה יהיה לכם"). הקבלה מסבירה שיש בכוח תרועת השופר לחולל שינויים במערכות עליונות. לפי הזוהר, לאדם יש שני צינורות: הוושט היא הצינור הגשמי, שדרכו עובר המזון, והקנה הוא הצינור הרוחני, שדרכו עובר האוויר לנשימה. הוושט קשורה לעולם הזה, כי דרכה נכנס החומר, ואילו הקנה מקושר לעולם הבא, כי דרכו עובר האוויר. התקיעה בשופר נעשית דרך הקנה, כלומר דרך הצד הרוחני שבאדם. על פי הקבלה, התקיעה "מערבבת את השטן" על מנת שלא תתעורר עלינו מידת הדין. אגב, מפתיע לגלות, אבל השופר הוא למעשה סוג של ציפורן עבה במיוחד שמורכבת על ראש האיל. הקרן המקורית חלולה רק בחלקה, כך שעל מנת ליצור פיה יש לקדוח בתוכה.
– היום הזה משמעותי ומעורר חשש, למה אנחנו חוגגים אותו בכזאת שמחה? לא היה יותר הגיוני לצום, כמו ביום כיפור?
החגיגה משקפת את הביטחון שלנו בזה שהקב"ה יוציא לצדק את הדין שלנו, בין אם הוא טוב ובין אם רע. במילים אחרות: אנחנו חוגגים את זה ש"יהיה בסדר".
– מה עומד מאחורי המנהגים של ראש השנה, כמו אכילת תפוח בדבש?
נהוג לאכול תפוח בדבש (וגם חלות עגולות ומתוקות) כדי שתהיה שנה מתוקה, דגים כדי שנהיה לראש ולא לזנב ורימון כדי שירבו זכויותינו כרימון. בנוסף נהוג ללבוש לבן, כדי להידמות למלאכים, ולערוך טקס תשליך כדי לסמל את ההתנתקות מהחטאים שחטאנו בשנה החולפת. כמובן שלכל אלה יש רבדים עמוקים יותר, אבל זה כבר במחלקת הקבלה.
תן בלב
– מה זה חטא, מהי תשובה?
יש בתורה מצוות אקטיביות, לשבת בסוכה, להניח תפילין וכו' ומצוות פאסיביות לא תרצח, לא תנאף וכו'. הרמב"ם כותב ב'הלכות תשובה' שיש גם עבירות שבמחשבה, אדם שמתגאה, אדם שחצן, אדם שמקנא וכן הלאה. אלה מידות רעות שהאדם צריך לרסן אותן, ולא להשלים איתן מתוך מחשבה ש'זה אני וככה אני'. לעומת זה תהליך התשובה מחולק לכמה דרגות. ראשית כל, ישנה החרטה: אדם מתחרט ומבין שהוא עשה מעשה לא בסדר. אדם שלא מבין שיש צורך בשינוי, לא תפס למעשה את תהליך התשובה. לכן הדבר הראשון הוא עזיבת החטא. מכאן ואילך, תלוי איזה סוג עבירה הוא עשה, וזה נקרא 'ארבעה חילוקי כפרה'. (הדבר מופיע בתלמוד, במסכת יומא) אחרי שהאדם מתחרט בלב, הוא מתוודה בפיו, ומתחרט על מה שעשה באופן אקטיבי. השלב הבא הוא לעזוב את החטא. כלומר, אי אפשר שאדם יתחרט על הגניבה ויתוודה, אבל כבר יתכנן בראשו את הפריצה הבאה באותו ערב. זה לא עובד כך. האדם צריך להחליט שהוא עוזב את החטא באמת ובתמים, מתוך נקודת אמת ברורה בינו לבין אלוקים, ולקבל על עצמו שלא יחזור על אותם מעשים בעתיד. עד כאן דיברנו על המצוות האקטיביות בלבד. במצוות הפאסיביות המהלך אחר. זה למעשה השלב השני בחומרתו. במקרה כזה קודם כל צריך להתחרט, ולאחר מכן צריכים לחכות עד יום כיפור. היום הזה מסוגל לכפר על העבירות, כאמור 'כי ביום הזה יכפר עליכם'. השלב השלישי הוא עבירות שהעונש עליהן הוא כרת וארבע מיתות בית דין. כאן צריכים להתחרט על העבירה, לעזוב את החטא, ולאחר מכן צריכים לחכות עד יום הכיפורים. אבל מאחר ומדובר בחטא קשה יותר, צריכים גם ייסורים כדי למרק ולנקות את העוון. השלב הרביעי הוא עבירות של חילול השם. למשל אדם שמדבר על אלוקים באופן שלילי ובפומבי, או אדם דתי שרצח, זו כבר לא עבירה קטנה, אלא משהו הרבה יותר מקיף. כאן צריכים להתחרט, יש ייסורים, יש את יום הכיפורים, אבל עדיין העבירה מחכה בסטנד-ביי עד המוות. רק יום המוות מכפר על עבירה כזו".
– אין משהו שמקל קצת על כל אלה?
אכן כן. צריכים לדעת שהצדקה היא כתריס בפני הפורענות. כלומר, גם אם מגיעים לאדם ייסורים, בכוחה של הצדקה לבטל ולמתן זאת. דבר נוסף: יש דבר שאם אדם עושה, הוא חוסך את כל התהליך הארוך יותר, וזהו לימוד תורה. לתורה, כך כותב הרמב"ם ב'הלכות תשובה', יש כוח מעל הכל. היא יכולה לכפר על הכל ולהעביר על הכל. והבא להיטהר, מסייעים בידו.
– לא מספיק להתחרט?
כאן עולה שאלה מעניינת: אם במהלך תהליך התשובה אדם קיבל על עצמו באמת ובתמים לא לבצע עבירה מסוימת, ולמרות זאת נפל וביצע אותה, האם העבירה כבר לא נסלחת בדיעבד? ברגע שאדם עושה תשובה – לגבי החטא הזה הוא מקבל דף חלק, בהנחה שבאותה שעה היה בטוח שלא יחזור על אותו חטא. אם נפל לאחר מכן – התשובה הקודמת עדיין קיימת ותקפה. אם הוא לא באמת התכוון לדבריו באותו שלב של תשובה – זה משהו אחר. אבל העניין הוא הכוונה עצמה בשלב החזרה בתשובה.
– ומה לגבי אדם שחטא בעבירה שלא תזדמן לו בהמשך חייו? הרי כך הוא לא יעבור את אותו ניסיון. יש הבדל בין עבירה כזו לבין עבירות שמזדמנות לאדם כל הזמן?
הרמב"ם כותב שאם אדם קיבל על עצמו להפסיק את העבירות שלו, זה יפה, אבל זו עדיין לא נקראת תשובה שלמה, מכיוון שיתכן שהוא לא יחזור על אותה עבירה מחוסר אפשרות. למשל, אדם יצא עם גויה, ולאחר מכן חזר בתשובה וקיבל על עצמו שלא ליצור קשרים עם לא-יהודיות. הרמב"ם אומר שתשובה שלמה היא להגיע לאותה סיטואציה ולאותו ניסיון בדיוק, ולראות האם הוא יעמוד בניסיון הזה. רק זו תהיה הוכחה שהתשובה שלו הייתה באמת שלמה. למעשה זו דרגה נוספת בתשובה 'תשובה שלמה' שבה יש הוכחה מעשית לכך שהאדם כבר לא נמצא באותו מקום.
– אם מישהו מתחרט על מעשיו, אבל בתוך הלב יודע שהוא יחזור על אותם דבר, יש לחרטה הזו בכלל משמעות?
משמעות, כן, אבל זו לא תשובה אמיתית. יפה שהוא נמצא בשלב החרטה, אבל עליו להמשיך לתשובה שלמה. בהדרגה ובתבונה, כמובן.
חלק מהתשובות נכתבו ע"י הרב יצחק גבאי מארגון "הידברות"
טיפים מועילים
ראש השנה, כיום הדין וכתחילתה של שנה חדשה, טומן בחובו גם הרמה להנחתה עבור כל מי שרוצה שתהיה לו שנה טובה, מתוקה ומושלמת. מהצורך הזה נולדו אמירות שונות בחז"ל, בהלכה ובקבלה, ובהן טיפים לכל מי שרוצה להתחיל את השנה ברגל ימין. אז לשנה טובה ומועילה, קבלו את הרשימה, והשתדלו לפעול על פיה. זה בטוח לא יזיק, ויש מצב שאפילו יועיל.
1. תגיעו מסופרים ולבושים לבן. מנהג יפה להסתפר בערב ראש השנה, וללבוש בגדים לבנים נקיים, על מנת לציין פתיחת דף חדש ולהגיע לחג באופן אופטימי ושמח (במקום לחשוש מיום הדין). כמו שנאמר בשולחן ערוך: "לובשים בגדים מכובדים ומגוהצים לכבוד יום טוב, להראות שאנו בטוחים בחסדי השם יתברך שיוציא לאור משפטינו לחיים טובים ולשלום".
2. תטבלו במקווה או שתאריכו במקלחת. יש הנוהגים לטבול במקווה בערב ראש השנה, לשם טהרה רוחנית, אבל יש להדגיש שטבילה זו אינה מן הדין. כלומר, לא מדובר בחובה אלא במנהג חסידות. מי שמסיבה מסוימת לא טובל במקווה, נכון שיתקלח עם כמות מים של תשעה קבין (12.6 ליטר). כלומר, שיעמוד מתחת למים הזורמים ויישפכו עליו מים בכמות כזו.
3. אל תכעסו. יש להתאמץ בכל הכוח שלא לבוא לכעס והקפדה בבית, לא משנה מה עשו לכם וכיצד אתם חשים. יש להרבות דווקא בשמחה, ולא לבוא לידי עצבות. כעסתם היום? זה עלול להשפיע על חלקים מסוימים בשנה.
4. אל תבזבזו את הזמן. אמנם אנו מצווים לשמוח בחג, לאכול ולהיות עם המשפחה, אך עדיין יש לזכור את מהות ראש השנה, ולהיזהר שלא לאבד את הזמן על דברים בטלים. כתבו הפוסקים שהיושב בטל ועוסק בשיחה בטלה וכדומה, דומה כאילו ישן. ואדרבא, עדיף לו שיישן מאשר ישוח שיחה בטלה. מה כן? עדיף ללמוד משניות ראש השנה, לקרוא תהילים או ללמוד תורה במקום שלבו חפץ. העיקר לא לבזבז את היום החשוב הזה על דברי חולין.
5. תישארו ערניים. עדיף מאוד שלא לישון ביום ראש השנה (שנת צהרים), מהסיבה שאין זה נאה לישון ביום שבו ספרי חיים וספרי מתים לפניו נפתחים. ולא רק שזה לא נאה, בתלמוד ירושלמי נאמר שהישן בראש השנה גורם לכך שמזלו ישן. לכן יש להשתדל לקום בראש השנה בעלות השחר, או לכל הפחות עם הנץ החמה, ולהתכונן לתפילות כראוי ובכוונה. אם בכל זאת העייפות מאיימת להכריע אתכם, מותר לישון אחר חצות היום. ותרפו מייסורי המצפון: אפילו הרב חיים ויטאל כתב שרבו האר"י נהג לישון הראש השנה אחר חצות היום.
6. אל תבכו. לא משנה מה קרה, בראש השנה אל תביאו את עצמכם לידי בכי, ואפילו לא בתפילות. גם אם אתם חוששים מהשנה הקרובה ומהבאות, יש לשמוח ולבטוח בה' שיכתוב אתכם בספר החיים ובשלום. הבכי עלול לשים אתכם במקום גרוע יותר.
7. תאכלו מתוק, לא חריף. בשולחן ערוך, ילקוט יוסף, נכתב ש"מנהג נכון" לאכול בראש השנה בשר שמן ודברים מתוקים וטעימים לחיך. למה עושים זאת למרות שמדובר ביום הדין? את הראייה לכך מביאים מהפסוק בנחמיה: "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו, כי קדוש היום לאדוננו, ואל תעצבו כי חדוות ה' היא מעוזכם". גם כשמברכים על הלחם בסעודות נוהגים לטבול את הפת בסוכר או דבש, ולא במלח כבשאר ימות השנה. מנגד אין לאכול מאכלים חריפים או חמוצים, מכיוון שגם לכך יש משמעות רוחנית. כלומר, אם יהיה לכם מתוק (ולא חריף או חמוץ) בראש השנה, יש מצב שזה יימשך באופנים מסוימים גם הלאה אל השנה עצמה.
8. אל תאכלו אגוזים וענבים שחורים. מנהג נפוץ הוא גם לא לאכול כלל אגוזים בראש השנה. גם בגלל שאגוז שווה בגימטריה לחטא (ללא א') וגם בגלל סיבות קבליות עלומות. בנוסף עדיף שלא לאכול ענבים שחורים במהלך החג, אלא רק ענבים ירוקים.
9. תאכלו אתרוג. יש נוהגים להביא אתרוג ולומר לפני אכילתו "יהי רצון שנהיה הדורים במצוות". המנהג אמנם לא שכיח כיום, אך יש לו מקור בדברי בעל הטור. ואם יש לו מקור, יש בכך משמעות.
10. אם כבר על האש, רק ביום השני. מאחר ובימי החג ומותר להעביר אש מאש לצורך הכנת אוכל ("צורך אוכל נפש"), רבים נוהגים לעשות על האש בראש השנה. אך רבים הזהירו מפני קלות ראש. וכך נכתב בתשובה לשאלה, באתר "הלכה יומית" המרכז מפסקי הרב עובדיה יוסף: "מעיקר הדין מותר לעשות בשר על האש בראש השנה, וכן מותר לעשן ביום טוב של ראש השנה, אולם רבותינו הזהירו שלא נכון לעשן ביום טוב של ראש השנה, וכן היה מזהיר על כך הגאון רבי חיים פלאג'י, מפני שיש בזה עניין של היסח הדעת מחרדת הדין ביום הדין הגדול והנורא. וכל שכן לגבי צליית בשר על האש, שהדבר גורם טרחה מרובה ומביא לקלות ראש ובילוי ביום שכולו כובד ראש עם שמחה של מצווה שמחת יום טוב".
עם זאת, יש המקלים לעשות על האש ביום השני של החג, ולא ביום הראשון. בכל אופן, כמובן שיש לשמור על אווירה מתאימה עם או בלי מנגל, ולזכור שאין לכבות את האש (כמו שאין מכבים אש ביום טוב) אלא לתת לה ללכת ולדעוך.
שמע ישראל
– מהו סדר הפעילות של חוזר בתשובה?
לעצם השאלה באיזה מצוות יתחיל החוזר בתשובה להישמר ולקיים, זה משתנה מאדם לאדם, כמובן קודם כשרות המטבח, שבת, תפילין, שהם יסוד וקדושת האדם והבית, וכמובן טהרת המשפחה, אבל סדר התשובה כבר קבעו רבותינו, חרטה על המעשים הלא טובים שעשה, וידוי כפי הנאמר בתורה "והתוודו את עוונו", וקבלה לעתיד, כלומר שיקבל עליו שמכאן ואילך הוא מציית לדבר ה' ותורתו, ודבר זה אינו יכול להתקיים אלא אם כן הוא יתחבר לתלמיד חכם אמיתי שידריכו שלב אחרי שלב בסבלנות, כי אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד.
עם כל השמחה על התרבות התשובה בדורנו יש תופעה שלילית של כאלה החושבים שתשובה זה כיפה, זקן וציצית, או מטפחת, שמלה, גרביים שחורות, וזהו!
אבל ההתנהגות שלהם בין אדם למקום וגם בין אדם לחברו אין לה שום קשר ל"תורה ומצוות" ומפעם לפעם אנו "מופתעים" מדברים קשים שעושים כאלה הנראים "בעלי תשובה", בסך הכל הם "חוטאים בתחפושת" ששינו חזותם ולא את מעשיהם. רק תלמיד חכם אמיתי יודע להדריך אדם שמבקש לקבל עליו באמת עול תורה ומצוות, צעד אחר צעד בלי קיצוניות שאנו נחשפים לה לעיתים בשל חוסר סבלנות. אין בו "זבנג וגמרנו". בדרך זו האדם גומר עם עצמו, ולכן צריך "סור מרע" על ידי "עשה טוב".
