האופן בו נוהג הרוב היהודי הדמוקרטי במקרים אלה, משדר עוצמה פנימית, כלפינו. אולם, החשש שהדיבור הזה אינו מובן אצל הצד השני, הולכת ונעשית ממשית. "חלשים", הם מכנים אותנו, "פחדנים" הם אומרים עלינו מאחורי הגב.
ככל שהזמן חולף, אנשים ישרים ובריאים בנפשם נחשפים אל האמת, שאינה עירומה. היא עוטה רעלות ומיני בדים המכסים את פניהם של הפורעים ומעניקים להם יתר 'אומץ' להמשיך בשנאה כלפי היהודים במדינה בה הם חיים ואותה אינם מכבדים.
ככל שהזמן חולף, כך מתגבשים המחנות השונים במדינת ישראל בכל הקשור לזכות לחיות בחופש וללא מורא ממי שלא יהיה. הרוב היהודי בארץ מטעה. בחבל מזרח תיכון זה אנחנו אכן רוב, אבל ממתי בוחנים עניין של רוב ומיעוט באופן הזה? ניתוק הכבלים מידיהם של עשוקי ומדוכאי המדינות הערביות במצרים, לוב טוניסיה ומדינות אחרות, מגרה את בלוטות הארס של מי שמחפש לפגוע ביהודים ובאושיות המדינה. למדנו, שכדי לשנוא יהודי לא צריך הרבה. מספיקה סיבה אחת ויחידה והיא, יהדותך.
ולכן, על מדינת ישראל למנוע מכל אדם זר לחצות את גבולותיה. נקודה.
באשר לפורעים בתוך המדינה, צריך לאפשר להם להביע את דעתם, לתת להם להתבטא, מילולית, ככל שירצו, אולם ברגע שפעילותם תחרוג מספר החוקים של מדינת ישראל, יש להגיב בהתאם.
המדיניות אותה מוביל ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרי ממשלתו בכל הקשור לנכבה, נקסה, או הכרזת עצמאות בחודש ספטמבר האחרון, הוכיחה את עצמה כיעילה ויש להמשיך בה.
התגובה המהירה של ממשלת ישראל באשר להחלטה של חבורת הליצנים מהאו"מ להקים ועדה שתחקור את ההתנחלויות, הייתה מעולה, לנתק מהם מגע.
אין כח לצעוק
אנחנו נמצאים שבוע לפני ליל הסדר וחג הפסח. השאלות באשר להיותנו חופשיים ומאושרים, תלויה בנשאל. השוכנים בעשירונים הגבוהים יאמרו "אחלה חיים, הכל מתוק וטוב", אלה שמוגדרים כמעמד הביניים, ימשיכו להתלונן ו…לקנות, לצאת לחו"ל, ולהחליף רכב ולהתלונן שקשה להם והחיים בארץ בלתי אפשריים.
רציתי לדבר דווקא על אלה החיים במרתף של טבלת העשירונים, אלה שאין להם הרבה וגם המעט שיש להם, נלקח מהם בברוטאליות על ידי העלאת מחירי החשמל, הדלק ומוצרי הצריכה הבסיסיים.
אחד הדברים הראשונים שלומד רופא צבאי או חובש כיצד לזהות פצועים קשה ואת מי להעדיף במתן טיפול, הוא עוצמת הצעקות של הפצוע. ההנחה שמי שצועק חזק יותר, פצוע קשה יותר אינה נכונה, בדרך כלל. ככל שהפגיעה קשה, אתה חסר כוחות אפילו לצעוק. אליו תיגש ולו תיתן עזרה.
מדוע נזכרתי בזה? במדינת ישראל יש יותר ויותר משפחות המחליקות במדרון התלול של החיים ואינן מסוגלות לקיים את עצמן ברמה סבירה. מאידך, הקבוצות החזקות, אלה המשתייכות לארגוני העובדים הגדולים, ממשיכות לדרוש ולקבל עוד ועוד הטבות בצורות שונות. הקבוצות הללו אינן יודעות שובע ומה שמוביל אותן זו לא הבטן המכרכרת אלא העין הגדולה שאינה יודעת שובע.
בימים אלה יש ציפייה הולכת וגוברת שאדוני הארץ ושליטיה יסירו את האטמים מהאוזניים, יפתחו את ליבם ויעשו דבר או שניים בשביל כל אותן משפחות שכוחן תש וקולם נדם בתוך המולת הגרגרנים וגדולי העין והקרס. זו יכולה להיות מתנת חג יהודית ראויה, גם לאלה שאינם יהודים.
