.
העניין המרכזי הוא נוחי דנקנר והיחס לו הוא זוכה ממשרד ראש הממשלה.
הספורט הלאומי של מדינת ישראל בשנים האחרונות הוא לשנוא את השונה ובמקרה שלנו את העשיר, העשיר מאוד. תופעה זו התגברה מאז שמרכז הכובד במחאה החברתית עבר מהעם לידיהם של האנרכיסטים הדוגלים קודם כל בהרס והשמדת הקיים. מה יהיה במקום? זה לא מעניין אותם. קודם להרוס ולהשמיד.
איני מכיר את נוחי באופן אישי, ומעבר לסיקור ביקורו כאן לפני מספר חודשים, לא פגשתי בו.
אז בואו נאמר על ההתחלה שבסתר ליבנו היינו רוצים להצליח בעיסוקנו, ולא משנה מה הוא, כמו שנוחי דנקנר הצליח בעסקיו. זה טבעי ומובן.
אבל מה קורה כשלמישהו אחר הולך קלף משוגע ומגע ידיו הופך חול לזהב? או אז אנחנו מתחילים את הערבוב. "זה לא יכול להיות" "הוא בטח מושחת" ועוד כהנה וכהנה משפטי מחץ פוגעניים.
נוחי דנקנר לא חייב לאף אחד דבר. העסקים הם שלו, הכאב ראש שלו, הרווחים שלו וגם ההפסדים הם שלו.
נוחי דנקנר התוודע לקריית שמונה, כמו גם לישובי ספר נוספים, לפני מספר שנים והחליט לתרום מכספו, באמצעות קבוצת אי די בי שבשליטתו, כספים למען החייאת חיי התרבות והחברה. קריית שמונה נכנסה לליבו והוא נכנס לליבם של התושבים. בביקורו האחרון בעיר הוא תרם מיליוני שקלים למתנ"סים, לתיאטרון מראה, לספריה, להיכל התרבות ולפרויקטים נוספים. הוא עושה זאת שנים ללא תמורה, זולת תחושת הגאווה והכבוד להם שותף בעשייה במקום שמנהיגינו כשלו.
(לאלה המרימים גבה ומסננים משפטים כמו "על מה הוא מדבר? קריית שמונה מרוויחה? מי שמרוויח זה רק נוחי דנקנר. הוא לא היה תורם אם זה לא היה משתלם לו").
ובכן חברים יקרים, זה ממש לא משתלם לו מבחינה כלכלית. אם אתם לא מאמינים, אז נראה אתכם מכניסים את היד לכיס ושולפים עשרה שקלים ונפרדים מהם לעד? בדיבורים ובמתן עצות, כולנו חכמים, בלתת כסף, פחות.
מנכ"ל משרד ראש הממשלה היוצא, אייל גבאי, פנה לקבל חוות דעת על סוג זה של תרומות לישובים ע"י "טייקונים", ועוזרו של היועץ המשפטי לממשלה חיבר חוות דעת האוסרת על מתן התרומות. החשש הוא שמא אותו טייקון יזכה להטבות מאותה רשות מקומית. בכל האמור לעיריית קריית שמונה, החשש הזה לא קיים כי מה היא כבר יכולה לתת? הרי היא לא נותנת את מה שהיא מחויבת לתת על פי חוק, ולא נפרט כאן את הרשימה.
התוצאה המידית של חוות הדעת המלומדת, היא עצירת התרומות, מבלי שיהיה להן תחליף מצד משרדי הממשלה.
נוחי דנקנר וחבריו באי די בי יפסיקו לתרום, והנפגעים היחידים נהיה אנחנו תושבי קריית שמונה והפריפריה, שנצא קרחים גם מידיה של הממשלה וגם מידיו של נוחי דנקנר.
ואם בכל זאת משרד ראש הממשלה רוצה לטפל בטייקונים עבריינים, בבקשה, שיתפוס אותם ויעשה מה שעושים לטייקונים שסרחו במדינה דמוקרטית, ולא יעשה חיים קלים בכתיבת חוות דעת משפטית האוסרת תרומות.
אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו. תושבי קריית שמונה ישמחו לקבל תקציבים ממשרדי הממשלה ליעדים השונים בתחומי החינוך, התרבות והחברה, ואם לא, אפשר לנוחי דנקנר לתת.
מה רע בנ שמיני של חנוכה?!
אסון הכרמל, עדיין זכור היטב לכולם. אך הזיכרון הקשה והכואב הוא של בני משפחות הנספים. אי אפשר לשכוח את היום בו התרחשה הטרגדיה, נר שמיני של חנוכה, תשע"א.
והנה, האירוע מצוין היום (שישי 2.12.2011), שלושה שבועות לפני שהוא התרחש במציאות. כאחד שהזדה עם כאב הקורבנות ועם הטרגדיה של ארבעים וארבע המשפחות, קשה לי להתייחס לאירוע שלמעשה עדיין לא התרחש ב-2.12. קורבנות האסון עדיין חיו חיים שמחים ומלאי עניין היום לפני שנה. אז למה צריכים 'להרוג' אותם טרם שהם נפטרו מן העולם? מה, שלושה שבועות של חיים לא נחשבים?!
שם מתים מרעב ואצלנו 'סובלים' משובע
מדינת ישראל הקצתה 200,000,000 שקלים כדי להילחם …בהשמנת תלמידיה ותושביה.
ריבונו של עולם, בעוד באפריקה ובמקומות אחרים בעולם ילדים מתים מרעב, במדינת ישראל מוציאים סכומי עתק כדי לרסן את הבליסה הלא מבוקרת של ילדיה. מעבר לעניין הכספי, טוב נעשה כולנו אם נאכל פחות, למרות השפע והמחירים הזולים (לעשירים) של מוצרי המזון. כן, וגם לאכול מזון בריא. ואת מאתיים מיליון השקלים נקדיש לכמה עניינים שבאמת זועקים לתקציב.
