אותם בני אדם שחושפים חלקים מגופם בפומבי מתחלקים לשניים. החלק הראשון בכלל לא מבין מה הבעיה, חם, אז מתפשטים והולכים בפריצות ללא כל בושה, נקיפות מצפון או תחושת חוסר נוחות. אותם אנשים מאמינים שכל עוד אינם מזיקים לאחרים, אין שום בעיה להתלבש איך שרוצים. החלק השני מצליח להבין במידה מסוימת את הבעייתיות שבדבר, אך בכל זאת מעדיפים להיפטר מחתיכות הבד המיותרות לטובת הגופיות ובגדי הים למיניהם. במדור הזה נתייחס לחלק השני.
העולם המערבי ה"מתקדם" יצר מצב בו אנו, בני האדם, נסחפים, יש שיאמרו משתעבדים מרצון בידי תכתיבים שהיו נראים דמיוניים לפני כמה עשרות שנים, אך היום הפכו לסטנדרט. לעיתים נראה שאם היינו מספרים לדור שחי בתקופת הצנע שכך תיראה מדינת ישראל בעוד שישים וארבע שנים, אלה היו מגחכים, בדיוק כמו שאנחנו עשינו לפני שלוש שנים, כשאמרנו לנו בקלפי שממשלת נתניהו לא תפנה ישובים כמו ששרון עשה בהתנתקות (וזה ממש לא משנה אם היה רעש מסביב או לא, או מה החליט בג"צ)
יצא לי לדבר לא מזמן עם חבר לעבודה, משכיל ואינטליגנט במיוחד. הוא טען שאם רוב העולם החליט משהו, הוא הולך אחריו בעיניים עצומות משום שבכוחו להפוך כל מציאות ללגיטימית והגיונית. אני מתאר לעצמי שאם אישה תשאל את עצמה "איך אני לא מתביישת להגיע לבריכה עם בגד ים (שזה למעשה חזייה ותחתונים צבעוניים ויקרים יותר) היא תשיב לעצמה "כי ככה כולם עושים".
כשתכתיבי האופנה, 'הפתיחות' והנורמה החברתית הם חלק מהצרות הכי גדולות שיש לנו במדינה, וכשהלבוש שבעבר נראה להורים שלנו כפרוץ ומגעיל ממש, מתקבל היום בסוג של הבנה, נעצור ונחשוב לרגע. ומה יהיה בדור הבא? את זה אני כבר משאיר לדמיון שלכם.
כך לדוגמה, בעבר, מצעדי גאווה היו בגדר דמיון, והיו גוררים תגובות נזעמות וכעס מרוב הציבור. לעומת זאת, בתקופה הנוכחית רבים מקבלים אותם באהבה והבנה, כולל את המצעדים בעלי המראות הקשים, הפרובוקטיביים וחסרי הבושה. שני גברים שנראים כמו פנקיסטים ומתנשקים בראווה וגאווה זה אייטם מספיק מכובד לחדשות הערב.
זו בדיוק הבעיה שלנו בדור הנוכחי: איבדנו את הבושה, ואנחנו מידרדרים במהירות מבהילה שקשה עוד יותר לעצור. לבוש שנחשב לפני שנים ספורות כממיט בושה, ככזה שרק אנשים חסרי טעם ורמה לובשים, הפך פשוט לסטנדרט. די מצמרר לחשוב על כך שהסטנדרט של היום יהפוך, בקצב הזה, ללבוש מיושן וארכאי בעוד מספר שנים. ומה יהיה השלב הבא? יקום איזה ארגון שיהפוך את גילוי העריות במשפחה ללגיטימי ואז גם זה יהפוך לגאווה.
בעולם בו מחשופים הם דבר לגיטימי לגמרי, ובגד ים הוא פריט לבוש (אם ניתן לקרוא לו "לבוש") כמעט מובן מאליו, קשה מאוד לבני הנוער של היום, שכעת מתחילים להתעדכן בקולקציית הקיץ החדשה של החופש הגדול, להתעלות מעל עצמם ולהעדיף את האופציה הטובה, הנכונה, זו שהקב"ה ציווה אותנו לאמץ ללב באהבה ובחום, הלבוש הצנוע.
לשכנע תלמידת תיכון להתלבש באופן צנוע, להבדיל מ-90 אחוז מבנות כיתתה (בהנחה שלא מדובר ביותר), זה מעשה כמעט בלתי אפשרי, בטח כשכולם מתלבשות בבגדי ים ומציגות לכל את תמונותיהן בפייסבוק ובשאר חורבות האינטרנט. אז מה בכל זאת עושים? פשוט חושבים ולא מטאטאים את תובנות חומרת המעשה אל מתחת לשטיח ההכחשה שכל אחד מאיתנו בונה לעצמו.
תרצו או לא, כשנערה יושבת בים מול נערים שטופי זימה ומקבלת מחמאות על גופה המושלם (זה שקנתה אותו באלפי שנות לימוד, יגיעה ומחשבה עמוקה) ומרגישה טוב עם עצמה, תרגיש טוב גם כאשר כולם יחמיאו לה על השלוק הארוך ששתתה מהוודקה.
צר לי על ההשוואה, אך אני מדבר במשקפיים שלי, ומחזיר את עצמי עשר שנים אחורה (לפני שחזרתי בתשובה). אז, נער עם כבוד זה כזה שלא פוגעים לו בכבוד, הוא כזה שאם תפגע לו בכבוד, הוא יוציא עליך סכין וידאג ללמד אותך מה זה כבוד. נער בישיבה עם כבוד זה נער שבלילות, גם אחרי שעות הלימוד נשאר ומשנן משניות. זה נער עם כבוד. אני יודע שזה לא מגרה את רובכם, ולא בטוח שהייתם רוצים בן תלמיד ישיבה, אך תשאלו את האמהות של הנערים שיושבים במעצר בגלל הכבוד, והם יספרו לכם שהיו מעדיפים שהבנים שלהם יהיו תלמידים בבני ברק ולא מה שהם היום.
יש לי מושג ביהדות – ברכת הלבנה
פעם אחת בחודש עומדים יהודים בליל שביעי בחודש למנהג הספרדים ומברכים ברכת הלבנה ואומרים ב'סימן טוב יהיה לנו ולכל ישראל'. עפ"י חז"ל הרקע לברכה "שכל המברך ברכת הלבנה פעם בחודש כאילו מקבל את פני שכינה", מפני שהשכינה היא בעצם הבבואה והמודל שלנו שהיא נעלמת ונשלמת בכל חודש, ללמדינו כך עם ישראל יש לו עליות ומורדות וכאילו שקעה שמשו של העם היהודי ושוב פעם עולה קרנו. וזהו סוד קיומו של עם ישראל שיש מישהו הסוכך עלינו באברתו כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחם, כך הקב"ה נגלה אלינו דרך מחזה הלבנה ברקיע וכך אנו אומרים בברכת הלבנה 'כשם שאנו מרקדים כנגדך ואין אנו יכולים ליגע בך, כך אם ירקדו אחרים כנגדינו לא יוכלו ליגע בנו' וכו'. כי הכל יודעים ששבעים זאבים לא יכולים לטרוף כבשה אחת מפני הרועה הניצב כנגדם. כך עמ"י הנמשלים לשה ושבעים אומות לזאבים המבקשים לטרוף טרף כל אחד וטעמו, והקב"ה עומד כנגדם ומונע מהם הפק זממם, וכמו שאמר דניאל איש חמודות לנבוכדנצאר מלך בבל שהשליכו לגוב האריות ולא נגעו בו לרעה, ולנוכח פליאתו השיבו דניאל " א-לוה שלח מלאכא וסגר פום אריותא", ואת זאת אנו רואים ולומדים בשעת ברכת הלבנה שהיא קבלת פני שכינה.
