הפעם התנפלו אנשי השמאל על קודש הקודשים של ביטחון ישראל, מינוי ראש השב"כ. ראש הממשלה בנימין נתניהו המשמש לרבים בעיתונות כברווז-מטרה, העז ולא מינה את מי שכונה י' והעיתונות הכתירה אותו כמחליפו של י', יובל דסקין הראש הפורש. ראש הממשלה הולך כבר חודשים עם 'סידור עבודה' ש'קיבל' מהשמאל וברגע האמת הוא מאכזב אותם מרה, או בעצם מאכזב אותם חלקית, כי חמישים אחוז מרצונם הוא כן מימש, הוא מינה את י' יורם כהן לראש השב"כ. לא את י' שלהם, אלא את י', יורם שהוא חשב שצריך למנות בבחינת 'האחריות הרובצת עלי ואמונתי שדווקא י' זה, יורם כהן ראוי בעיני להיות מחליפו של יובל דסקין, הכריעו את הכף'.
כאן אני נזכר בבדיחה. אחד, לא חשוב מאיזו עדה, ניגש לבחינות לקורס טיס. אחרי סדרת בחינות, הודיעו לו שאינו מתקבל. הלך אותו בחור והתגייס ליחידת נ.מ. שאלו אותו חבריו 'אחינו, למה נ.ב?' ענה להם הבחור 'אם אני לא טס, אף אחד לא טס'.
הבדיחה הזאת משקפת את דפוס המחשבה של השמאל היום. רק הם יודעים מה טוב. רק הם יחליטו מי יהיה מה. ורק להם יש בעלות על האמת והחוכמה. אז זהו, שלא.
בצר להם, עושים אנשי השמאל את הטעות הקריטית ובאין סיבות אמיתיות להביא לפסילת המועמד, הם נִתלו בסיבה בהא'-הידיעה שהם-הם ממציאה ומולידה בתרבות הפוליטית הישראלית. וכך טענו אנשי השמאל: "אנשי ימין דיברו עם ראש הממשלה שימנה את כהן לראש השב"כ וזו הסיבה שהוא מונה. זאת גם הסיבה שבגללה צריך לפסול את המינוי של ראש הממשלה ולמנות תחתיו את י' המועמד שלנו'.
עד כמה הזיכרון של השמאל קצר וסלקטיבי. מי שהמציא את השיטה, אלה אנשי השמאל מימים ימימה. רשימת פסולי המינוי לתפקידים בכל שדרות המשרות הציבוריות-ממלכתיות, הן האזרחיות והן הצבאיות, היא כה ארוכה ומפותלת שיכלה הזמן והמה לא יכלו.
עצוב להיות עד ראיה ושמיעה לנכדיהם של ענקים בפוליטיקה הישראלית שבאו מהמרכז ומהשמאל ובנו את הארץ הזאת רובד אחר רובד, מפעל ציוני אחר מפעל יהודי מתנהגים כאחרון הילדים בגן של אולגה שלקחו לו את המשחקים בארגז החול, והוא משתולל. כל כך פתטי שכדאי לעצור כאן.
אבל אי אפשר בלי שאלה קטנה. האם ראשי ממשלות בעבר מתוקף תפקידם הפוליטי, לא היו כתובת לפניות של פוליטיקאים? האם הם מינו מועמדים על פי השראה אלוקית? הם לא דיברו? לא ראו? לא שמעו על מועמדים שהיה מי שהשתדל עבורם? מדוע מה שהיה מותר לפוליטיקאי מהשמאל אז בעבר, אסור לפוליטיקאי מהימין היום?
כל עוד פוליטיקאים פונים אל ראש ממשלה ומדברים איתו על נושאים שבתחום אחריותו כראש ממשלה שנבחר על משבצת פוליטית, אין בכך שום פסול. ההיפך הוא הנכון, זהו ביטוי מעשי ונעלה למושג 'דמוקרטיה' בו מרבים להשתמש בשמאל, אך ממעטים ליישם את תוכנו.
