ליאור, אח שלי, לא היה בהוסטל

כמה הייתי רוצה שיזכה לזה, כמה ביטחון, איזו הרגשה מופלאה לאזרחים הללו, שיכולים לקחת שליטה על החיים שלהם, להרגיש בדיוק כמו כולם, איזו זכות לנו כחברה להיות במגע איתם, כמה טוב לילדינו ללמוד לקבל את השונה, להעריך את הטוב שלנו, כמה אנחנו מקבלים מהם, כמה אנחנו צריכים להגיד תודה שנופלת בחלקנו הזכות להיות שכנים של הוסטל, כמה זה לא רק מעלה את מחיר הדירה, כמה השכנות הזאת מעלה את הערך שלנו כבני אדם, כמה אנחנו יכולים ללמוד על עצמנו וללמוד על השכנים שלנו, כמה, כמה טוב יש בזה.
פרויקט ההוסטלים המשולבים בשכונות מגורים הוא אחד הפרויקטים החשובים בחברה, זה ברור, לצערי הרבה מאיתנו מגלגלים עיניים אומרים אחד בפה ואחד בלב, כמה יש לנו עוד ללמוד וללמד, לצערי למדתי שגם הרשויות המקומיות לא ממש מעודדות פרויקטים מסוג הוסטלים ובתי אבות, בתוך שכונות מגורים, במיוחד היוקרתיות שבהם, אני כעורך דין נלחם בהם לאשר בנייה של פרויקט מסוג זה, הרשויות מוציאות הון עתק על הוצאות משפטיות, רק בגלל שהשכנים מתנגדים וראש הרשות צריך ל'לקק' לבוחרים שלו, גם במחיר השליחות המוסרית שלו על חשבון הקופה הציבורית, אז נבחרי הציבור, ראשי רשויות, חברי כנסת, שרים זה נחמד שאתם כותבים, מדברים בגנות המעשה כולל נשיא המדינה, תתחילו לחוקק חוקים שמעודדים בניית פרויקטים ומעניקים מענקים, לעודד פרויקטים בתוך השכונות, זה דבר נכון מוסרית וחברתית, תתקצבו הוסטלים ביד רחבה ולא בקמצנות, אז נהיה מדינה מתוקנת.