בני האדם, גרסת תשע"ה כבר לא זקוקים לחסדי הטבע כדי לחיות בצורה טובה. אפילו טובה מאוד. את האדם שחי בדירה עם ארבעה קירות, גג, ארון חשמל, תמי 4 ופלאזמה 46 אינצ' שמציגה כל ערב את דני רופ, כבר לא ממש מעניין מצב מזג האויר, כיון הרוח מהים והמפה הסינופטית, משום שיש לו מזגן/תנור עם כוחות של סוס, שבכל מצב יתעלם מהשורר בחוץ ויהפוך את רצונותיו, במקרה הזה, טמפרטורת החדר למציאות קיימת. כך למשל כל מלאכות הזריעה, קצירה, אפייה וכו', נמנעות ממנו כאשר האדם הפשוט ניגש למאפיה הקרובה לביתו וקונה שלל לחמניות במחיר זעום. לפיכך, הטכנולוגיה מסייעת לאדם להתגבר על המגבלות שהטבע מציב בפניו.
הקידמה והטכנולוגיה אכן העניקו לעולם דברים טובים ומופלאים שהפכו את המודרניזציה לדבר נשגב, אך מצד שני היא הפכה את האדם להיות עצלן, ולעיתים אף תלוי בה. כשהאדם מקבל כל כך הרבה דברים מסובכים וקשים, כמעט ללא עמל וטרחה, הוא הופך לתלותי, מה שהופך את יצר העצלנות לזמין מאוד.
אם בעבר הגעה מעיר לעיר היתה כרוחה במסע מפרך הכולל ציוד, חמור ותכנון של מבצע צבאי, היום ניתן להשתמש ברכב, אוטובוס, רכבת או מטוס כדי להגיע במהירות המחשב ליעד המבוקש.
אם בעבר כדי למסור הודעה היית צריך יונת דואר, איגרות ונוצות, היום ניתן בסה"כ לשלוח הודעה סלולארית, אי-מייל או וואטס-אפ. המיקרוגל, הגיר האוטומט וה-MP3, משיגים את מבוקשנו מהר יותר מבואו של הרעם אחרי הברק. אין בזה שום דבר פסול, ולהיפך, כל הקדמה רק מקצרת תהליכים, אך מצד שני היא מקצרת לנו את הסבלנות. הכל נעשה כל כך מהר, ככה שאם דבר מתארך לנו יותר ממהירות הפלאש, הסבלנות מתחילה לפקוע והופכת אותנו תלותיים וקנטרנים.
ומה קורה כשיישנם תהליכים חשובים שאורכים יותר מרגע אחד? כמו למשך תהליכים הדורשים צמיחה ובנייה וטיפוח – כמו חינוך, לימוד, עבודה על המידות וכו'?
לך אל העץ, עצל
האילן לעומת בן האדם גדל לו בנחת ובסבלנות. שלב אחר שלב. חותר כלפי מעלה ולא מוותר. ברגע שתבוא רוח סערה ותאיים לעקור אותו, הוא יכופף את ראשו ויאחז בשורשיו היטב באדמה עד יעבור זעם, דבר בו כולנו נכשלים מסיבות שונות ורבות.
העץ יודע להעריך כל טיפת מים שמורעפת עליו ומקבלה בשקיקה. אינו מנצל אותה לשום דבר מלבד אחד, לצמוח. בלי חשבונות, בורסה ושיקולים אחרים. הכל בנחת ובסבלנות האופיינית לו. גם כשנושרים לו העלים אינו נשבר, שובר את הכלים ושובת, אלא יודע שזוהי תקופה, וגם היא תחלוף, וכן צריך להמתין בסבלנות ולחכות שהמנה הבאה שמגיעה לו בזכות, ולא בחסד, תגיע.
במעגל השנה ובתודעה היהודית נקבע כי ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות, אשר על כן נהגו לאכול מפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. בחג זה נערכים טקסי נטיעות, משום שזהו יום חג לעולם הצומח, ובפרט למשפחת האילנות. מכל מקום ישנה הקבלה רבה בין הצומח לבין האדם החי והמדבר, עד כדי כך שאמרה התורה "כי האדם עץ השדה", וכן "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו".
כאמור ישנו דמיון בין האדם לאילן, שכן האדם הפשוט יכול ללמוד לקחים ותובנות מ"התנהגות" השדה. כמו שציינו, שכשאשר אדם מתעצל ולא חורש, לא מטפל ולא מטפח את השדה שלו, הוא יראה רק קוצים ועשבייה צהובה, אך מצד שני ככל שישקיע החקלאי מאמץ בחרישה, השקיה ודישון, ימצא פרי לעבודתו ותוצאה משמחת ביבול וכך ביחס לעבודת האדם הרוחנית, אם לא יחנך את עצמו ולא יסקל וירחיק מעצמו מידות ומעשים לא טובים, ומצד שני לא יסגל לעצמו הנהגות טובות בינו למקום ובינו לחברו, הרי שנפשו תמשך אחרי תאוות ומעשים רעים. וכך אם רק נצא לגינה או לחורשה מטופחת, נשב, נתבונן וננתח את הסביבה נראה שאנו רואים הקבלות ברורות לחיינו, לטוב ולרע.
יום הדין לאילנות?
מקובל לחשוב היום, שכשם שביום א' בתשרי שהוא יום ראש השנה, דנים את כל באי עולם, כך גם בט"ו בשבט, דנים בשמים על האילנות וקובעים מה יהיה גורלם במשך השנה הקרובה. אך זו טעות, כפי שכתב הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שהדבר אינו כן, וביום זה לא דנים כלל על האילנות, שכן בחג השבועות דנים על פירות האילן, ולא ביום ט"ו בשבט כלל, אלא נראה שהטעם שנקבע יום ט"ו בשבט ליום ראש השנה לאילנות, הוא מפני שאז כבר ירדו רוב גשמי השנה, כמו שאמרו בגמרא במסכת ראש השנה ופירש רש"י שביום ט"ו בשבט, כבר עברו רוב הגשמים, והשרף עולה באילנות, ונמצאו הפירות חונטין מיום זה.
יום הדין לבני אדם?
כאמור, בט"ו בשבת הוא לא ממש יום דין לטבע כפי שנהוג לחשוב, אך מה שכן הוא יכול להפוך להיות יום דין, או יום חשבון נפש אישי. זה הזמן להסתכל על הטבע המדהים, שלא יודע לפשל, לאחר או להתמרד, ולדמות אותו אלינו, ולדון את עצמנו על הצמיחה שלנו, על הפירות שלנו הילדים, על הפריון שלך וכו'. אפשר לדון את עצמנו על כמה צל אנחנו נותנים אחרים, עד כמה אנחנו באמת לומדים, גדלים ופורחים ברמה האישית. עד כמה אנחנו באמת מזינים את האחרים בטוב שקיבלנו מהקדוש ברוך ועד כמה בכלל אנחנו שומרים על איכות הסביבה האמיתית שהיא שלום ואהבה בין הבריות.
התפוח הזה נברא בשבילך
קצת קשה לתפוס את מה שתקראו עוד רגע אבל בתכל'ס, גם פוטוסינתזה זה לא משהו הגיוני כל כך. אך לפי האר"י הקדוש, אנחנו לא באמת בוחרים את הפירות, אלא הם בוחרים אותנו. כל פרי שאנו אוכלים מגיע בדיוק לכל אדם בהשגחה כי זה ייעודו, זו מטרתו, והוא נברא והתמלא בוויטמינים בדיוק בשבילנו.
לכאורה זה נראה שאנו הולכים לשוק, רואים תפוח, מתפעלים ממנו ואומרים "וואו זה נראה טוב", אך בעצם עוד לפני שבחרנו בו, הוא כבר יועד לנו. ולכן, כשאנו מברכים "בורא פרי העץ", למעשה אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא שהוא גדל איפשהו באנקרה או ברמת הגולן, הגיע לנמל אשדוד, משם לשולי או נבי, ואז בדיוק הגענו לשוק כדי לקחת אותו. האר"י מוסיף שכל פעם שאנחנו בוחרים או יותר נכון הוא בוחר בנו, יש שם השלמה לחיסרון כלשהו שהוא בא להשלים בנפשנו.
שאל את הרב
שאלה: האם מותר לקנות פירות שענשה בהם הכלאה או הרכבה של מינים וזנים אחרים?
תשובה: בתורה נאמר "שׂדך לא תזרע כלאים". כלומר, אין לנטוע או להרכיב שני מינים שונים יחד האיסור הזה הוא חוקה. אולם, לא אסרה התורה את אכילתם, שכן האיסור הוא בהרכבה בלבד, אשר על כן מותר לקנות מהשוק מיני פירות המורכבים לכתחילה. אם זאת, יש סוג הרכבה אחד שאסור גם אכילה וזה הוא כלאי הכרם, הזורע מתחת או על כרם ענבים.
הרב רפאל סבתי
פהשקווילים
טיול לנתיבות
טיולי לנתיבות יתקיים ביום שלישי, ה-3 לפברואר י"ד בשבט 07:00 יציאה. בין היתר ביקור בקבר הבבא סאלי, והרב שלום אפרגן זכר צדיקים לברכה. לפרטים, מיכאל: 052-9593304
שחרית ב"שערי שמים"
מידי יום מתקיימת תפילת שחרית בשעה 06:30 בבית הכנסת שערי שמיים, הציבור מוזמן.
