רקע
לפני כשנה פנתה אליי בת-דוד שלי, עדן שמואל, ואמרה לי "שמעון, יש לי רעיון לאפליקציה". כמו בכל משפחה, ישנו בן המשפחה ה"טכנולוגי" שאליו פונים עם תקלות, הצעות ושאלות, וכך גם אני על תקן אותו טכנולוג מתפקד כבר שנים.
אמרתי לעדן שהרעיון שלה מבריק, אך מצריך פיתוח, עבודה קשה והמון זמן פנוי. הנחנו אותו בצד, ואמרנו שנמשיך "לגלגל" אותו בראש עד שתהיה הזדמנות, ושם נמנף אותו. ההזדמנות הזאת לא איחרה לבוא, אחרי שראיתי פרסומת לתחרות "בנק-אפ2" – תחרות מיזמים ואפליקציות של בנק הפועלים בשיתוף גופים גדולים מאוד כמו ערוץ 2 (קשת-mako), מייקרוסופט ועוד, הרמנו את הכפפה.
ניגשנו לתחרות, הגשתי את הרעיון עטוף בהמון הסברים שיווקים וטכנולוגים, ומשם עברנו למצב צבירה של מתמודדי "כוכב נולד". כל פעם מחדש עדכנו אותנו שעברנו שלב, ועוד שלב ועוד שלב. עד שהתקשרו מההפקה ועדכנו אותנו שעלינו לגמר – כלומר, מתוף 600 רעיונות נשארו 9, ואנחנו ביניהם. שם העניין הפך לטירוף. החיים עוצרים, לילות בלי שינה, ימי חופש, מחשבות, פיתוחים, עיצובים, רעיונות, סימולציות ועוד. אני ועדן הבנו שצריך לגייס שותף מקצועי נוסף שיתמוך, ישדרג ויפתח את הרעיון לכדי מעשה.
השיא הגיע לאחר יומיים שנשלחנו ע"י ההפקה ליומיים של אימונים והדרכות בירושלים (Boot Camp) ע"י מיטב המנטורים ואנשי התעשייה מכל הארץ, בהם חשפנו את המיזם והצגנו אותו בפני המנטורים שנתנו לנו טיפים, חידודים, הארות וערות לגבי ההגשה, הרעיון והסיכוי להצליח.
שבוע שלם של מחשבות, פרזנטציות, שדרוגים והכנות עברו עד לרגע הגמר, שהתקיים בבנייני האומה מול שישה שופטים (מבכירי תעשיית ההיי-טק בארץ). עלינו לבמה , נתנו את כל מה שיש לנו, ומשם הגענו לאולם ענק עם 1,500 צופים, ושם הכריזו על המנצחים.
אומנם לא היינו בין שלושת הזוכים (היו להם באמת רעיונות מעולים!), אך קיבלנו הצעות מעניינות, רעיונות טובים, זכרונות מתוקים והרבה תובנות. והנה כמה לפניכם.
התובנות הטכנולוגיות-יהודיות
1. שלוש הזוכות היו חברות גדולות, עם מוצר מוגמר ומוכן. כאלה שעבר עשו QA (בדיקות) על המערכת שלהם, שמעו פידבקים ואפילו ניתן להוריד את האפליקציה שלהם כבר מחנות האפליקציות.
לאורך כל המסע הזה, חזרתי ותהיתי לעצמי "למה לא התחלנו את זה מזמן? למה עכשיו אני צריך את כל הלחץ הזה? אם רק היה לי חודש הכנה מראש, הייתי הרבה יותר מוכן, בשל ומשכנע".
מבחינתי זה מתחבר מאוד למשנה מפרקי אבות: "ואם לא עכשיו – אימתי?". כלומר, אתה רוצה עכשיו לעשות מעשה, לקדם רעיון, להתחזק, לקבל על עצמך מעשה טוב? אל תחכה להזדמנות טובה יותר, עשה את זה עכשיו, כי יכול להיות שאח"כ יהיה כבר מאוחר מידי.
2. הרגשתי לראשונה מה קורה למתמודדים בכל תוכניות הכוכב נולד למיניהן. אנשים עוברים מסעות, חודשים של אימונים, טירטורים, ריצות, חלומות, הזיות, פנטזיות וכו', ואז מגיע איזה שופט שמקבל הוראות באוזנייה שצריך קצת אקשן, ממטיר הערות, העלבות וביקורות כלפי אותו נער מתבגר שנשבר לחלוטין, פיזית ומנטלית, בגלל שלא סלסל כראוי את הפזמון.
אז קחו איזה טיפ קטן, האנשים שיושבים בפיג'מה בסלון עם הפופקורן והכרס המבצבצת בין המכנס לחולצת הטרנינג – זה לא קל לעמוד שם מול אור הרזרקורים כשאתה יודע שכל העתיד שלך תלוי ב-5 הדקות הבאות. תזכרו תמיד את המשפט "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו".
3. כפי שכתבתי – אחד מהרגעים בהם קיבלתי הכי הרבה מידע, עזרה וטיפים היו ימי האימונים (Boot Camp) בהם נפגשנו עם עשרות מנטורים, שמענו הרצאות, שוחחו והצגנו להם את המיזם. היה שם משהו מעניין שתחילה היה לי מאוד מוזר, אך אח"כ התיישב לי בהיגיון: לכל מנטור היתה הערה שונה, שלעיתים התנגשה עם ההערות הקודמות שקיבלנו מהקולגות שלהם. למשל, אחד דיבר על חשיבות התוכנית העסקית, ומנטור אחריו אמר שזה בכלל לא רלוונטי. מנטור אחד אמר שחייב להציג בעיה אמיתית שהמיזם בא לפתור, והשני לא יחס בכלל חשיבות לבעיה, אלא רק לפתרון.
האמת שמצאנו את עצמנו מספר פעמים מבולבלים ולא מבינים איך יש סתירה בין כל המנטורים.
אז זהו, שמתישהו הבנתי את הקונספט – כל אחד מהמנטורים הגיעי מעולם אחר ומזווית אחרת. אחד הוא סמנכ"ל שיווק בחברת סטרטאפ, אחד מנהל מוצר בחברה גדולה, והשלישית בכלל מנחה אירועים ופרזנטציות. השוויתי את זה לשלוש הרצאות של רבנים גדולים למשל. שלושתם ממקומות אחרים לגמרי – מחסידות ברסלב, כולל ספרדי וישיבת הסדר. לעיתים נראה שהמהות ותכנים בכלל לא תואמים, אך אם רק נבין שכל אחד מציג את זה מזווית אחרת, מהשקפה אחרת אך עם אותה תכלית, יפול לנו האסימון שהכל מורכב מחתיכות של פאזל אחד גדול. בדיוק כך המנטורים. החוכמה היתה לקחת את כל הערות מכל אחד, ולהרכיב מהם פאזל יחודי שלנו.
4. רגע לפני ההכרזה, כשכבר לא נשאר לי רוק בפה ובגרון, קיבלתי עדכון לטלפון הנייד: "שתי נשים נפצעו אנוש ובינוני בפיגוע דקירה בבית חורון שבבנימין". כן, זה אותו פיגוע בו נרצחה שלומית קריגמן, בת 23 משדמות מחולה ז"ל. ההודעה הזו הנחיתה אותי בחזרה למציאות. מיד התחלתי לרוץ עם תסריטים בראש, ולדמיין מה קרה שם. איזה אסון, שוב פיגוע! שוב משפחה מרוסקת, שוב הרוגים, שוב פחד. יצאתי מהדימיון וחזרתי למציאות. אמיר דדון שר שיר על הבמה, וניר ברקת התבדח על מזג האוויר. כמה עשרות קילומטרים משם התרחש פיגוע רצחני נוסף. ההודעה החזירה לי קצת פרופורציה, והבנתי שאני בעוד תחרות, וגם אם לא ננצח – לא נורא. יש דברים חשובים יותר. החיים עצמם, למשל.
5. כל מה שעבר לנו בראש היה "איך לשכנע את השופטים?". חשבנו כיצד ניתן לרגש אותם, מה הם יאהבו, מה כדאי להדגיש ואיך נמצא חן בעיניהם. עשינו עליהם גוגל, ויקיפדיה ותחקיר כדי לנסות להבין איך הם חושבים, איך הם שופטים ומה יגרום להם לתת לנו "דוז פואה".
לרגע אחד חשבתי על זה – כמה קשה לנסות להבין מה השופט רוצה, מה ילהיב אותו ומה יגרום לנו לקבל שכר על פעלנו. אחרי שכבר הבנתי שלא אצליח להבין את זה, השוויתי באופן טבעי את השיפוט האנושי לשיפוט של בורא עולם. להבדיל מהם, ה' מסביר, כותב, מנחה, מדריך ומבטיח שאם נקיים את הקריטריונים שלו – בוודאי שנרוויח. נכון, לפעמים אנו לא מבינים לאן נעלם השכר שלנו, או למה ההוא קיבל כל כך הרבה שכר למרות שלא מגיע לו, שכן האלגוריתם נסתר. אך אני בטוח שכל אחד היה מוכן להפסיד בתחרות ולזכות אח"כ בפרס כספי של מיליון ש"ח. ולכן צריך לזכור שגם אם נראה שלא זכינו עכשיו – בורא עולם ידע היכן לתת לנו במקום אחר.
6. המשפט "כל סוף הוא התחלה חדשה", הוא בוודאי נכון. ואם נתאכזב עכשיו מכך שלא ניצחנו, זה מראה שאנחנו אומרים לקב"ה חלילה "מה אתה עושה? למה לא ניצחנו?". במילים אחרות, תמיד תזכרו: "כל דעביד רחמנא לטב עביד", כלומר כל מה שעושה הקב"ה – לטובה הוא עושה.
7. אחרי שסיימנו את המסע בירושלים, ביום הקפוא בשנה, הגעתי לבית, נכנסתי למיטה של הילדים, חיבקתי ונישקתי אותם. הסתכלתי למעלה ואמרתי לקב"ה: "תודה על המיזם הכי טוב שנתת לי במתנה – הילדים. הם הסטארט-אפ האמיתי של חיי".
