היום ה-25 בספטמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

לא מסתדר לי…

רבים מהאתיאיסטים ומאלה שלא מקבלים את התורה כמו שהיא (עם ספקות, תהיות וטענות) משתמשים בטיעון כי ישנם אירועים, סיטואציות ופרטים לא הגיוניים בתורה, או איך נאמר, לא ממש מתיישבים על הדעת. אירועים ופרטים אלו אכן סותרים את המציאות הנוכחית ואת ההבנה שלנו, אך אותם דברים לא בעיתיים למציאות של העבר. כמובן לא כל מה שנכון להיום יהיה נכון למחר, וההיפך, אך חוסר ההיגיון הזה משמש חלק מהאנשים בטעונים כנגד הכרה ואמונה במציאותו של בורא עולם.

ידוע שלתורה שלנו יש מנגנוני הוכחה שונים, אך עדיין הקב"ה היה יכול להתגלות לכל דור מאז בריאת העולם ואז לא היה לאף אחד ספקות, אך עם זאת, גם לא הייתה לאף אחד יכולת בחירה משום שכולם היו יודעים ורואים בוודאות את מציאותו. אך דווקא בתנ"ך אנחנו מוצאים מספר אלמנטים שנראה שמתאימים יותר לסיפורי אגדות כביכול ולא לספר הספרים. כך למשל קצת נראה מוזר לקרוא על נחש שדיבר אל חוה, על שלמה שידע את שפת החיות, או על תיאור מתוך הגמרא של דג שמת, ולאחר שנפלט אל החוף החריב 60 מחוזות ויצר פעולת שרשרת בלתי נתפסת.

עדיין, צריך לשאול או יותר נכון להבין איך אמורה המציאות הזאת להתיישב עם תיאורים כביכול לא מציאותיים? איך יכול להיות שאותם תיאורים ומקרים התרחשו בזמנו מדי פעם, אבל כיום לא קיימים כלל? ובכלל, האם כל האירועים האלה אכן התקיימו בהכרח במציאות, כפשוטם?

התשובות לשאלות מתחילות בחוסר הידע שלנו. לעיתים אנחנו ניזונים מתקציר הסיפור ("טריילר") ומצפים להבין את כל התמונה. כך למשל האדם הראשון, שהיה יציר כפיו של הבורא, לא היה אדם רגיל כמונו. במדרש כתוב שאפילו מלאכי השרת חלקו לו כבוד רב. מדובר היה באדם בעל דרגה רוחנית גבוהה מאוד, שהעניק שמות לכל יצורי הבריאה. לכן גם ברור שהוא ואשתו התמצאו בשפת החיות והבהמות ודיברו עם הנחש בשפתו ולא בעברית.
בנוסף לכך צריך לראות שרק היום המדע מגלה אט אט כי חיות כמו עטלפים, דולפינים וכו' מסוגלים להעביר מסרים ע"י תדרים שבהם הם מתקשרים ביניהם. אדם, חוה ושלמה המלך ידעו להבין את התדרים האלה. במקורות מבואר שאפילו לעצים יש שפה, והם יכולים לדבר ביניהם, אגב.

עם זאת חוסר הידע אינו תמיד תירוץ, שכן לפי המדרש, רבקה התחנה עם יצחק כשהיתה בת 3 בסה"כ, ולכן מסתבר שילדה בת שלוש של אז, מבחינת רמה ובגרות נפשית, היא בוודאי לא כמו בת שלוש של היום. אפילו היום רואים הבדל עצום בין ילדה בת שלוש הגדלה בכפר ערבי ועובדת עבודת כפיים, לבין ילדה בת שלוש מפונקת הגדלה באזור יוקרה. לראייה כתוב בפרשה שהיא הייתה רועת צאן, ואמרה לאליעזר עבד אברהם שהיא תשאב מים לכל עשרת הגמלים שלו, ואם תירוץ "ירידת הדורות" לא ממש מספק אתכם, אז דעו שחכמי הקבלה כותבים שהגיל שהיה אז הוא לא כמו הגיל שאותו אנו מחשיבים היום. הספירה שונה.

על אלמנטים וסיפורים מוזרים כאלה ואחרים ניתן להצביע במקורות רבים בעולם היהדות. צריך לזכור כי אם אדם היה ממציא סיפור, הוא היה דואג לשכנע אתכם ע"י פרטים הגיוניים בלבד. הרי אם איחרתם לעבודה, לא תספרו שסוס בצבע זהב שנפל מהשמיים ביקש מכם מספר שקלים כי איחר את האוטובוס ובגלל זה התעכבתם. לכן, נתונים כמו כאלה צריכים הבנה בסיסית כמו שהקב"ה בורא מלאך, כך הוא בורא גם דברים שלא מתיישבים עם השכל או המציאות לאותה תקופה ולכן לכל תופעה "לא הגיונית" יש הסבר המבוסס על רצונו של הקב"ה או על מציאות שונה מזו המוכרת לנו כיום. עם זה צריך לזכור שבמדרשי חז"ל, כאשר מתוארים מקרים לא הגיוניים לכאורה, מדובר לעתים רק במשל. לדוגמה הוא מביא את המשל הידוע במסכת בבא בתרא, ס"ג, שבו רבה תיאר (מתורגם מארמית): 'פעם אחת נכנס דג קטן בנחיריו של דג גדול והרגו. הקיאו המים את הדג הגדול על היבשה, ונחרבו ממנו שישים מחוזות, וכו'. שימו לב, זה רק משל.

אל מול כל השאלות הללו, ישנה שאלה אחת, קצת יותר מורכבת ולא מובנת, מה זאת בכלל הבריאה? איך נברא העולם? מה מטרתו? מי מנהל אותו, ומה יש מחוצה לו?

אני בטוח שמי שמהרהר על סיפורי התורה לא מסוגל לשלוף תשובות לשאלות האלו.

 

יש לי מושג ביהדות – מאת הרב רפאל סבתי

גר (גירות)

לראשונה אנו מוצאים בתורה לשון גר אצל אברהם אבינו כשהוא מבקש מבני חת חלקת קבורה לאשתו, באמרו "גר ותושב אנכי עמכם", שפירושו דייר מארץ אחרת אני, אבל גם "תושב" כי הקב"ה הבטיח לי את הארץ באמרו לי "לזרעך אתן את הארץ הזאת".

תואר נוסף יש לשם גר והוא "גר תושב", שע"פ דין תורה נכרי שמקבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה, ומבקש לדור בארץ ישראל ולחיות בשלום עם ישראל, מצווה לדאוג לו לזכויות קיום בארץ כמו תושביה הנכרים של מדינת ישראל הדרוזים וכו' (יש לזכור כי אין המדובר על אותם "ידידים" אשר מציפים את העיר העברית הסודנית הראשונה, תל אביב, ומתחילים לתקוע יתד בעירנו מול התרדמת של ראשי הערים, אלו אינם גרים ולא פליטים, צריך מיד לפלוט ולהגר אותם במלוא העדינות וההומניות לארץ מכורתם סודן בואכה אריתריאה ושלום על ישראל ויפה שעה אחת קודם).

תואר נוסף הוא "גר צדק" שהוא נכרי המבקש להיכנס תחת כנפי השכינה ולהיות יהודי. יש רק דרך אחת בלבד שהוא מקבל עליו עול תורה ומצוות וכמו שמצינו באברהם אבינו ושרה שהכניסו רבים תחת כנפי השכינה, ורות המואבייה ועוד רבים וטובים.
לא יעזור לאותם יפי נפש "בלי דעת" המבקשים דרכי קיצור או תחליפים לגיור שהתורה קבעה, גוי אינו מחויב להתגייר והיהדות אינה מטיפה לכך, זו זכות המוקנית לו. אם ליבו נוטה להדבק בעם ישראל, ברוך הבא, אבל רק בדרך שהתורה שהיא רצון הקב"ה קבעה. האם יעלה על הדעת של אותם צעקניים שפתאום קם אדם בבוקר והוא מחליט שהוא ראש ממשלה, או שופטי עליון, או רמטכ"ל וכו', צריך מבחנים וצריך וצריך וצריך. ולא עוד אלא שיניחו אותו בבית הסוהר על התחזות, וכך על דרך הכניסה לעם היהודי כולם נהיו מומחים. עדיף שכל אותם 'מומחים' יתעסקו בתחום שיפוטם ויניחו לדיינים ולרבנים של עם ישראל לעסוק בתחום אחריותם, ולא יועילו קיצורי דרך ושאר הצגות. אותו נכרי יישאר נכרי טוב.
הרב רפאל סבתי שליט"א

 

 

 

שלח לך

"ציצית תציל ממות"

כתוב בפרשתנו: "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם". הגמרא במסכת שבת אומרת שבעוון ציצית מתים בניו של אדם קטנים, לא עלינו. על כך צווח הנביא ירמיה "גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים" (ירמיהו ב, לד). האם ניקח סיכון על עצמנו? האם אנו רשאים לסכן את חיי ילדינו? התורה מציעה לנו עצה נפלאה לשמור עלינו ועל ילדינו: קחו לכם מצוות ציצית, ולא רק שהיא לא תגרום אסונות לילדים, אלא ההיפך, אם תקיימו מצווה זו היא תציל אתכם. הנה לפנינו מעשה נפלא ומצמרר הממחיש זאת:
סיפר בחור צעיר  "טיילתי להנאתי בתל-אביב ולפתע ראיתי דמות של אדם שהיה חשוד בעיני כמחבל ערבי. הבנתי מיד שהוא עומד להתפוצץ בכל רגע כאן בקרבתי. קשה לתאר את התחושה שעברה לי בראש. הייתי חסר אונים ולא ידעתי מה עלי לעשות. צעקתי "מחבל!" והתחלתי לברוח כי ידעתי שתוך שניות כל הנמצא בקרבתו יעוף באוויר. ואכן אשר יגורתי אירע. המחבל עמד בין קבוצת אנשים והתפוצץ. תוך שניות עשרות אנשים שכבו על הרצפה פצועים וזבי דם ולצידם הרוגים. למרות שנמלטתי מן המקום לא יכולתי להימנע מפגיעה, אך אני רוצה לשתף אתכם בתיאור שהיה עמי באותו רגע. תוך כדי הפיצוץ שמעתי קול, שאינני יודע את מקורו, שאמר: "לא! עדיין לא… הוא יכול עוד לחיות!" ואז נפלתי על הרצפה שוכב חסר אונים. תוך דקות מעטות הגיעו אמבולנסים שפינו את הפצועים לבתי- הרפואה וגם אני הייתי ביניהם. המעניין מכל הוא שבבית- הרפואה גיליתי רסיסים רבים שנכנסו ופגעו בחלק התחתון של גופי, אולם בכל החלק העליון לא היה אף רסיס אחד, ממש חלק עליון נקי לחלוטין ללא טיפת דם אחת. באותו רגע נישקתי את פתילי הציצית והבנתי שהיא הייתה חומת המגן מול המחבל ומן השמים דחו את גזר דיני".

חיים בר יוחאי

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad