רקע: לאחר חורבן בית המקדש הראשון וגלות חלקים גדולים מהעם, כורש מלך פרס התיר לכל היהודים לעלות לירושלים. 18 שנים לאחר מכן, במלאת 70 שנה לחורבן בית המקדש הראשון, הורה דרויש מלך פרס (בנה של אסתר המלכה) לבנות את בית המקדש השני. החגיגות בעם היו עצומות, ורבים חשו שהם חזרו למנוחה ולנחלה. למרות השמחה היה גם עצב, כיוון שבית המקדש השני לא השתווה במעלתו לבית המקדש הראשון. לא שרתה בו רוח הקודש, לא היה בו ארון הקודש, האורים והתומים לא השיבו את דבר השם, אש הקודש לא שרפה את הקרבנות ללא עצים להסקה, והיה חסר 'שמן המשחה' שהוכן על ידי משה רבנו בכבודו ובעצמו.
בית המקדש השני עמד על תלו במשך 420 שנים, אבל מה שהרס אותו היו בעיקר פילוגים, סכסוכים, מלחמות אחים ושנאת חינם. 40 שנה לפני החורבן המצב החריף והחמיר, והקב"ה שלח איתותים לעם ישראל, דרך עבודת בית המקדש, כדי שיבינו את חומרת מעשיהם, וייטיבו את דרכיהם.
חמש פורענויות אירעו בתשעה באב, גם לפני חורבן בית שני וגם אחריו. ראשית כל, ביום ט' באב נגזר על אבותינו כשהיו במדבר, שלא יכנסו לארץ ישראל, בגלל חטא המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ רעה. מאותה שנה הפך המועד ליום בכי ומספד במדבר: בליל ט' באב, לקראת הלילה, כל אחד מהם היה צריך לחפור לעצמו קבר ולישון בו. בבוקר רק חלקם קמו, ומי שנפטר באותו לילה, שם הייתה קבורתו. לכן המתיחות לקראת ט' באב הייתה עצומה, במשך 40 שנה, כאשר רבים מהעם נפטרו באותו תאריך נורא.
בנוסף בתאריך זה חרבו כאמור בתי המקדש הראשון והשני, העיר הגדולה ביתר נלכדה בידי הרומאים, ונהרגו בה מיליונים מישראל. האירוע סימל וחתם את כישלונו של מרד בר כוכבא, כמו כן בתאריך הנ"ל נחרשה ירושלים לאחר החורבן, כאשר טורנוסרופוס הרשע חרש את ההיכל.
לכל אלה מתווספים עוד מספר אירועים קשים נוספים ברבות השנים: גירוש יהודי אנגליה בשנת 1290 על ידי המלך אדוארד הראשון, גירוש ספרד בשנת 1492, וגירוש המוני מגטו ורשה אל מחנה ההשמדה אושוויץ, בשנת 1942.
יום צום
בניגוד למה שניתן לחשוב, הצום אינו עיקר היום, אלא הוא חלק מחמישה איסורים החלים בתשעה באב: אכילה ושתייה (מלבד חולים שהרופא אסר עליהם לצום ויולדות 30 ימים לאחר הלידה), רחיצה, סיכה (משיחת הגוף בתכשירי טיפוח לצורך הנאה), נעילת נעלי עור ותשמיש המיטה (קיום יחסי אישות).
חלקנו תוהים למה צריך לצום על אירוע שאירע לפני אלפי שנים, והתשובה בפשוט מסבירה כי האבלות על החורבן מראה למעשה שלא אבדה תקוותנו, ושאנו עדיין מאמינים באמונה שלמה שאכן ייבנה המקדש, ונזכה לגאולה השלמה בביאת משיח צדקנו בקרוב. מספרים שהמצביא הגדול נפוליאון סבב פעם ברחובות היהודים בתשעה באב, וראה שהיהודים יושבים על הקרקע ובוכים. הוא שאל לפשר הדבר, וענו לו: 'ליהודים היה פעם איזה בניין גדול ומקודש, והוא נחרב להם'. לשאלתו מתי אירע הדבר, ענו לו שזה אירע לפני למעלה מאלף וחמש מאות שנה. הוא התרגש כל כך ואמר: 'עם שבוכה כל כך הרבה זמן על חורבנו, אין ספק שיזכה לראות בתקומתו'.
ולכן הרעיון המרכזי כאן הוא שהאבל נועד לתקן את אותם דברים שהביאו לחורבן. אם הם יכלו להביא את החורבן, אז בוודאי שהעוונות הללו גורמים גם עכשיו שלא ייבנה בית המקדש. צריכים להבין למה בכלל היה החורבן. הגמרא כותבת שבית המקדש הראשון נחרב בעוון עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ואילו בית המקדש השני נחרב בעבור שנאת חינם. הגמרא במסכת נדרים אומרת שבית המקדש הראשון נחרב בעקבות ביטול תורה.
נשאלת השאלה, פעם אומרים עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות, ופעם תולים זאת בביטול תורה. רבי משה אלשיך, שחי בזמנו של האר"י ז"ל (ביום שלישי השבוע צוין יום פטירתו), הסביר שכאשר בני ישראל לומדים תורה, זה עושה נחת רוח לקב"ה והוא מאוד שמח. זה כמו נגן שמנגן למלך וגורם לו נחת רוח ושמחה בנגינתו. אם בעם היו לומדים תורה בזמן בית המקדש הראשון, אז למרות שפיכות הדמים, העבודה הזרה וכו', התורה הייתה מחפה עליהם. אבל ברגע שלא הייתה להם גם התורה, לא נותר משהו שיחפה עליהם. גם היום, ברוך השם, מדינת ישראל שורדת ואפילו מצליחה. אנו מייחסים זאת ללומדי התורה, שבזכותם הקב"ה מחפה על עם ישראל.
לרובינו יש חור בתפיסה לגבי בית המקדש, שכן אינו מוחשי, ומלבד תיאורים וסיפורים איננו יכולים להבין את עוצמתו, אך למעשה הוא מקום השראת השכינה בעולם הזה, המקום שבו שכן בורא עולם בעולם הזה. כל מי שעלה לבית המקדש היה מרגיש את השראת השכינה שם, ואף היה רואה את הניסים הקבועים שהיו בבית המקדש, ומפורטים במשנה ה' פרק ה' במסכת אבות. על ידי ניסים אלו היה רואה את שליטת הבורא בעולם ואת אהבתו לעם ישראל. כל הדברים האלו היו מסייעים לבני ישראל להגיע לתכלית שלמענה נבראנו, והיא החיבור והדביקות של היהודי לבוראו גם בעולם הזה. כשחסרנו כל אלה התרחקנו מאלוהים. הכאב הזה לא יקהה עם השנים ולא ניתן להתרגל לחיים אחרים ללא ההתחברות שלנו עם הקב"ה.
פהשקווילים
באותה שורה עם אברהם פריד ומרדכי בן דוד עומד יעקב שוואקי, הזמר היהודי מהמבוקשים ביותר בעולם והופעותיו פרוסות על פני העולם כולו. שוואקי יגיע לפסטיבל בין הכרמים למופע חגיגי ומיוחד, לאחר סיבוב הופעות בכל העולם, המשלב את שיריו החדשים עם להיטי העבר. המופע מכיל אלמנטים חדשניים אשר משולבים במסע הופעות החדש של יעקב שוואקי.
יעקב מצפה לשמוח ולשמח את הקהל לרגל ט"ו באב בפסטיבל בין בכרמים במופע מיוחד בו יארח את מועצת השירה היהודית בעין הוזים.
היכונו. בתאריך ה-17.8 יגיע הרב יוסף מזרחי להרצאה בעיר (ביד עזרא ושולמית). פרטים בהמשך.
