חבר מהעבודה אמר לי פעם משפט חכם "האופנה היא דבר כל כך גרוע וסתמי, עד שכל עונה היא חייבת להעלם ולנסות ולהמציא את עצמה מחדש". אותו משפט כל כך נכון, שכן כל האופנה (לבוש, תספורת, סלנג, תרבות וכו') היא דבר שמשתנה לעיתים קרובות מאוד, ואיתה גם אנחנו משתנים. אנחנו, משמע הרצונות, האהבות, ההתנהגות וכל דבר אחר אשר היא תחליט שיהיה. המצב הזה הופך אותנו לשבויים בקסמה של התרבות שמכתיבה לנו את הקצב, האופי והיופי שח העולם.
בעיני רבים נראה שמצב הנ"ל הוא תקין, טבעי ואולי אף אופטימלי, אך אם נצלול עמוק יותר, נראה שהגענו לתהום אנושי שמוציא מאיתנו את חופש הבחירה, את היכולת לרצות משהו שאחרים לא, ובעצם להפוך את הרצונות החיים לסרט נע, תלוי באזור, בזמן וסיטואציה.
מי מאתנו לא ראה פעם את החתונה שלו או של הוריו לפני עשרות שנים ושאל את עצמו "איך התלבשתי בצורה המזעזעת הזאת?", או סתם רפרוף באלבומי המשפחה הקדומים מראה שהלבוש, התסרוקת והמשקפיים הם הדבר הכי לא אופנתי של שנת 2013. ומה חשבו אז? מה שיחשבו על התמונות שלנו שעולות לפייסבוק היום. התובנה הבסיסית הזאת מראה בסה"כ שתמיד העבר יהיה מכוער, ההווה יהיה יפה, והעתיד מושלם. כל זאת כשאתה נמצא תחת כנפי האופנה, אך אם אדם בז לחלונות הראווה ונמנע מלנוע לכיוון הזרם האופנתי של אותה שניה, כנראה שהוא לא ממש ישים לב לשינויים באנשים, מקסימום לשינוי בנוף.
תספורת חמור לבני אדם
אפשר לכתוב מדור שלם על כל פיסת אופנה שבאה ונעלמה מהעולם כלא הייתה, וגם על כאלה שנתנו "פיק" ונשארו לגסוס למספר שנים. כך יש לציין את הפירסינגים, השרוואלים, הקעקועים וכו'. הפעם נתמקד על אופנת התספורות, וכן על הבעיות ההלכתיות שיש בחלקן.
בשנות השמונים מיטב בחורינו גידלו מן זנב שנקרא "צמה", בשנות התשעים שלטה "מדרגה", ואף אח"כ השתדרגו ל"פיטריה" אך אי שם בתחילת שנת אלפיים הלכו לכיוון חימצון שיער ואח"כ ל"ספייקים" (קוצים צפופים המקנים הרגשה שמי שעומד מולך התחשמל הרגע) והיום בחורים רבים מקצצים את השיער בצדדים ומשאירים רק כרבולת באמצע, במה שמכונה "תספורת חמור" או מוהיקן אם תרצו. אופנות רבות באו והלכו בכל הנוגע לתספורות ותסרוקות, ולמרות שלעתים נראה שזו בסך הכל אופנה מסתבר שגם לפי היהדות יש בכך בעייתיות לא קלה.
לפני שנגע בפן ההלכתי לגבי האסור והמותר, ננסה לחזור אחורה בזמן ונראה שרוב בני האדם שמסביבנו פשוט חשבו שזה יפה, מתאים וראוי. אז איך אדם רואה את עצמו מספר שנים אח"כ וצוחק על עצמו? כאן בדיוק נמצאת התשובה, אותה אופנה שמכתיבה לנו איך להתלבש משפיעה לנו גם על הרצונות, הטעם והריח או יותר נכון מטשטשת לנו את האמת של עצמנו. כל אחד מסביבו יכול לשפוט ולראות למה בחר דווקא את הנעליים האלה, הצבע ההוא בקיר או הארנק שלו? כי זה נוח, יפה ומתאים, או משום האיסור להבדל מהציבור?
בשורה התחתונה, רצוי שדווקא לקראת העצמאות נבחן אם אנחנו עצמאים לגבי הבחירות שלנו. האם אנחנו בסך הכל עוד גל שזורם עם הרוח, או אבן חזקה שמסביבה עוברים גלים, סופות ומערבולות, אך בכל זאת היא נשארת במקומה. אחרת איפה זכות הבחירה?
עד כאן
ואם בתספורת עסקינן, אז נגע כבר בכמה התייחסויות של היהדות כלפי השיער של הראש. תחילה יש לזכור שישנם שלושה איסורים המדריכים אותנו בכל הנוגע לתספורת יהודית:
1. 'לא תקיפו את פאת ראשכם' – ציווי מפורש מהתורה. פירושו שאסור לאדם לגלח בכל צורה שהיא את הצדעיים, כלומר הפאות. אסור להוריד אותן בשום צורה שהיא, לא בסכין ולא במכונת גילוח. יש מחלוקת מהו אורך השיער שחייבים להשאיר באותו מקום, אבל בכל אופן, חובה להשאיר מינימום חצי סנטימטר. השטח של הפאות הוא בעצם השטח מקו המצח עד לאמצע האוזן.
2. 'לא ילבש גבר שמלת אישה'. תחת הכותרת הזו נכלל כל דבר מובהק של נשים. לכן מובא בהלכה שלגבר אסור למשל לצבוע את השיער באופנים שונים, מאחר שמדובר במעשה נשים, שכן התורה מלמדת אותנו שגברים ונשים צריכים להיראות כמו בני מינם – הגברים כגברים והנשים כנשים.
3. תסרוקות שהן משום הליכה בחוקות הגויים, ואף מפגינות שחץ וגאווה. יש לכך שלוש דוגמאות בשולחן ערוך: 'שלא יגדל את ציצית ראשו', כלומר שלא יגדל שיער ארוך כדרך הנשים (ויש פוסקים שאומרים שציצית ראשו הוא מן תסרוקת מוהיקנית), האיסור השני הוא לא לגלח את הצדדים ולהשאיר את השיער באמצע, שזה בעצם התסרוקות השכיחות של הצעירים כיום, הדבר השלישי הוא לגלח את כל הראש ולגדל פרע מאחור, כלומר קצוץ ומן זנבות מאחורה. גם בלורית על ארוכה היא דבר בעיתי. אומנם פוני קצת יותר ארוך מרוב השיער הוא לא בעייתי, אך בלורית גדולה ובולטת מאוד כן.
עוד נקודה שצריך לדעת – אין בעיה לגלח את כל הראש אפילו עם תער, אבל חוץ מהפאות בצדדים. זה איסור מן התורה. מה שאפשר זה להסתפר קצוץ, לא ברמת אפס, אלא להשאיר את כל הראש באורך חצי סנטימטר. וכך לא תהיה בעיה.
השורה התחתונה ביהדות כבר מעל 3000 שנה היא שהתספורת לא אמורה להחצין נוכחות, וגם לא להפגין גאווה כמו תרנגול שמתגאה בכרבולת שלו. דווקא כשהולכים עם תספורת רגילה ופשוטה – זה מראה על הכנעה וענווה, וגם משפיע באופן משמעותי על ההתנהגות של האדם.
חידת השבוע-תזריע מצורע.
1. מה היה קורה לאדם שדיבר לשון הרע?
2. מה דינו של המדבר לשון הרע?
