אז ככה, כדי לפזר את הערפל, ועם טיפה נגיעה אישית אספר שאני עדיין מתלבט במי לבחור. האופציות מבחינתי הן המפלגות הדתיות בלבד הבית היהודי, ש"ס, יחד (אלי ישי) או יהדות התורה. האמת שיש לי השגות כלפי כולן, חלקן נובעות מבעיות אידיאולוגיות וחלקן מעשייה מפוקפקת, אך לפני שנתחיל בואו נלמד עליהן זכות בקצרה: בנט וצוות הבית היהודי הם אנשים ראויים, ערכיים ופטריוטים. ש"ס, מלבד הדאגה האמיתית והכנה לעולם התורה ולציבור הסקטוריאלי שהפך לשק החבטות הישראלי, היא גם זו שבאמת דאגה ודואגת לחלשים, וכן גם תפעל נגד האפליה והגזענות (ע"ע דבריו של הצייר יאיר גרבוז). מפלגת "יחד", סוף סוף באה לאחד את שני המגזרים שמסכימים על 80% מהנושאים, ומביאה לראשונה שילוב מיוחד בין הכוחות. מה גם שהיא כוללת את גיבור ישראל, האיש הנפלא ביותר שידעה כנסת ישראל בעיני יוני שטבון. ויהדות התורה כבר הוכיחו מקצועיות, ישרות ודאגה לעולם התורה.
במי אני אבחר זה לא משנה, אך למרות זאת אני עדיין מתוסכל שאף על פי שארבעתן חיות, נושמות ומביאות מנדטים בנפרד (שזה מצוין) הן עדיין לא השכילו לשמור ולכבד אחד את השני.
לא נדבר על הקלטות, הקללות, ההתבטאויות והבלטת חולשות האחר, אלא יותר נדבר על המטרה, בסוף כולן אמורות לשרת את תורת ישראל, אך נראה שהן מעדיפות להרוויח את קולן על חשבון חולשות האחר ולא היתרונות הייחודיים (ויש הרבה כאלה).
קראנו בהפטרה הקודמת שבדורו של אחאב, כשהיו יוצאים למלחמה היו מנצחים את אויביהם למרות שכולם היו עובדי עבודה זרה. הכיצד? משום שהייתה בהם אחדות.
מה שיכול הסביר את האימרה "גדול השלום שאפילו ישראל עובדים עבודה זרה, אבל שלום ביניהם, אומר הקב"ה איני יכול לפגוע בהם". כמו כן שואל האלשיך: אם עובדים עבודה זרה אבל יש ביניהם אחדות ושלום, האלוקים לא יוכל להם?
והוא עונה: בזמן שישראל באחדות ובשלום פנימי, הרי הם במדרגה של הקב"ה שהוא עצמו מלך השלום. האלשיך ממשיל זאת לנאשם שגזר דין מוות תלוי עליו, אבל הוא עדיין בארמון המלך. הרי כל עוד הוא בארמון, המלך לא יגע בו לרעה. כך ישראל, כאשר הם מאוחדים, הרי הם נמצאים כמעט במדרגה אלוקית ולכן אין הקב"ה יכול להענישם.
מחלוקת לשם שמיים?
אם תשאל את כל המזהמים את פיהם ומעשיהם למה כל המחלוקות האלה, הם יענו בוודאי שאלה מחלוקות לשם שמיים, כידוע, מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים.
כתב השבוע הרב רונן נויבירט בנושא זה "מחלוקת שהיא לשם שמיים מבוססת על הנחת היסוד שהצד החולק גם הוא מחפש טוב לעם ישראל, וחובה ללמד עליו זכות. כפי שמגדיר זאת הרב קוק בחיבורו "אורות ישראל": "נמצא שכל מחלוקת שיש בין איש ישראל לחברו, בין קיבוץ לחברו, גם היא בונה עולמות, וכיון שהכל הוא שכלול ובניין, אין צורך לדבר מרורות, כי אם להודיע את הגודל ששני הצדדים עושים, ושהם יחד משכללים בניין עדי עד, ומתקנים את העולם, ואז לפי התרחבות הידיעה תגדל האהבה, כפי הערך של גדולת השנאה, ויגדל החיבור לפי הערך של גדולת הפירוד".
אם נצא מנקודת המוצא שיש לבצע הפרדה מוחלטת בין המחלוקת האידיאולוגית לבין המחלוקת הפרסונאלית,
אם נוכל לשפוט כל אדם לכף זכות, אך בד בבד לחלוק על דרכו בתכלית התוקף, ללא טשטוש המחלוקת האידיאלית, הרי שאנו במסלול הנכון.
הדרך היחידה לצעוד ביחד כחברה, היא רק אם נבין שאין הצדק עם מחנה אחד בלבד, ואין מחנה הטועה לחלוטין. התמונה מורכבת בהרבה מכפי ציור פשטני. בכל שיטה ולכל מפלגה יש מקום בציבוריות הישראלית. צריך לחלוק בתוקף, אך אסור לזלזל ולהכפיש. מותר לתקוף את הדעה החולקת, אך אסור חלילה לתקוף את האדם החולק באופן אישי".
דבריו מחדדים את הרצון והצורך לאחדות, גם אם לא במפלגות, אז לפחות בלב. אך לצערנו אנו רואים שוב ושוב מלחמות של מי יצעד בראש, מי יוביל ויקבל עוד משרה ועוד שררה.
נקווה שלפחות לאחר יום שלישי נוכל לחזור לשקט הטבעי של החיים, ללא סיסמאות, ללא יועצים וללא שנאה אלה באמת לעשייה שכל כך חיכינו לה, שכל כך מגיעה לנו.
