אם תשאלו את רוב האנשים מה פירוש המילה תשובה, או חזרה בתשובה, סביר להניח שתשמעו פירושים כמו "תיקון מעידה", "חזרה למסלול הנכון", "חרטה" ועוד שלל תיאורים אשר יציגו מצב בו אדם מהרע אל הטוב, אך אם נצלול עמוק יותר נראה שהתשובה היא מושג אחר לחלוטין.
ישנו מדרש (פל"א, תנא דבי אליהו) בו הוא אומר "תשובה קדמה לעולם", ז"א התשובה היא לא רק תיקון כישלונות וטעויות אלא בכלל הכח המניע של המציאות כולה. התשובה היא אינה "חזרה למסלול תקין" במשמעותה המצומצמת, אלא אידיאל העליון של החיים.
לאדם חילוני המושג חזרה בתשובה מזכירה את הרב אמנון יצחק, לאדם דתי, לחזור לדרך הישר, אך למעשה כאן ניתן ללמוד שישנו כלל גלובלי של יצר החיים הדוחף את המציאות כולה להתקדם בכל נושא, גם בגשמי וגם ברוחני. גם מבחינה טכנולוגית וגם מבחינת תפיסת המציאות אנחנו רואים שככל שהזמן עובר המציאות משתבחת ומתעלה, ולכן אנו חייבים להשתכלל בכל הבחינות בטכנולוגיה, ברפואה, בחקלאות, באמונה, בתורה, במצוות ובכל כוחות החיים כולם. נכון, לא תמיד זה מצליח, אך לפחות זו הדרישה.
לפי התפיסה הזו ברור כי בני האדם לא נצרכים אל התשובה רק לאחר כשלון, אלא בכל רגע בחיים. כל השתפרות מסוג כלשהו, תיקון זווית מסוימת בחיים נכללים בגדר ה'תשובה'. כתוב במסכת שבת ש"האדם השלם הוא אשר כל ימיו בתשובה" , זאת אומרת שהוא עוסק בשיפור מתמיד של אישיותו והעולם הסובב אותו.
עכשיו כשקוראים שוב את המשפט ב"מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין", ניתן להבין כי בכל תהליך שיפור ישנה עוצמה גבוהה יותר ממוצר מוגמר אשר לא צריך עוד שינוי.
עכשיו בפתח חודש אלול חשוב מאוד לא להצטמצם ולחשוב על מתקנים בעיות, אלא לעשות חשבון נפש אמיתי ולראות איך אני מתקדם בחיים, בזוגיות, בגשמיות וברוחניות. אדם שלומד שפה חדשה לא צריך כל הזמן להשקיע את הזמן רק בתיקון שגיאות כתיב, אלא תמיד להתקדם וללמוד עוד ועוד אוצר מילים.
סיפור לשבת
כמעט כל אחד מאיתנו רוצה לתקן את העולם. מאיפה הרצון הזה מגיע? כשאנחנו טועמים משהו טעים, מתנסים במשהו מוצלח או חווים משהו חדש ולא מוכר, אנחנו רוצים שגם אחרים יחוו, ייהנו, יתחברו לטוב. כך קורה גם כשאנשים חוזרים בתשובה חלקם מרגישים מחוברים יותר לייעוד שלהם בעולם, חלקם מבינים את הבעייתיות שבחיים החילונים לפי ההשקפה הדתית, וחלקם מנסה להחזיר בתשובה את כל העולם ואחותו ולהראות גם להם את האור, תרתי משמע.
אבל לפעמים זה מאוד בעייתי: או שהאדם עצמו, שרק עכשיו התחזק, עדיין אינו ראוי ובשל לחזק אחרים, או שהוא עדיין לא מבין שלא כולם נמצאים במקום שבו הוא נמצא ולא כולם מתחברים למקומות שאליהם הוא מתחבר. לאנשים רבים טוב בחיים שלהם כפי שהם, ולא דחוף להם לעשות מייקאובר לתפיסת העולם.
אז איך בכל זאת ניתן להשפיע על אחרים לטובה?
מעשה בתלמיד שהגיע לרב שלו ואמר לו בהתלהבות "אני הולך לתקן את העולם!". אחרי חודשיים שאל הרב "נו, תיקנת את העולם?". ענה התלמיד – "לא. אני תיקנתי, אבל הם לא תיקנו. הם לא בסדר". "אולי כל העולם קצת גדול עליך", אמר לו הרב, "אולי תצמצם את המשימה ותתחיל לתקן את המדינה שלך?".
התלמיד התלהב מהרעיון ויצא לדרך להשפיע על אנשים לחיות על פי אמות המידה שאימץ. אחרי חודשיים שאל אותו שוב הרב "נו, כבר תיקנת את המדינה?". התלמיד לא התבלבל: "עשיתי מה שצריך, אבל הם לא רוצים להקשיב לי". הרב ענה: "אולי תתחיל לתקן את העיר? כאן אתה מכיר את האנשים והם מכירים אותך, זה בטח יהיה הרבה יותר קל".
התלמיד שוב יצא לדרך, ואחרי חודשיים שאל אותו הרב "נו, יש התקדמות בעיר?". התלמיד הסביר לו שגם כאן בעיר לא מקשיבים. הרב ניסה לצמצם את המשימה: "אולי תתחיל לתקן את המשפחה הקרובה שלך? הם קרובים אליך ובטח ישמעו לך. זה יהיה הרבה יותר קל".
אחרי חודשיים שאל הרב האם תיקן התלמיד את משפחתו. אמר לו התלמיד, כולו מיואש: "גם הם לא מקשיבים לי. אני כבר לא יודע מה לעשות. אני מדבר עם אנשים, מנסה להשפיע ולתקן אותם, אבל הם לא משתכנעים". ענה לו הרב: "יש לי רעיון. תתחיל לתקן את עצמך קודם כל. תעבוד על המידות, תלמד איך לכבד את הזולת, תרבה באהבת ישראל, תגרום לכך שדעת הבריות תהיה נוחה ממך, ומתוך זה שתהיה מתוקן בעצמך, תשמש דוגמה יפה למשפחה. משפחתך תקרין זאת כלפי העיר, העיר תשפיע על כל המדינה, וכך המדינה תהיה סמל למופת עבור כל העולם".
הסיפור הזה, אגב, מזכיר את אותו אדם שבא אל הרב קוק ואמר לו "אני רוצה לתקן את עם ישראל, איך עושים זאת?". הרב לא ענה לו, לקח כוס מים, מילא אותה עד הסוף, וגם לאחר מכן המשיך לשפוך לתוכה עד שהיא עלתה על גדותיה והמים הציפו את השולחן. האדם אמר "הבנתי", והלך.
מה הוא הבין? שאם אדם רוצה לתקן אחרים, עליו להתמלא קודם כל בעצמו, וכשיהיה מלא ממילא השפעתו החיובית תתפזר לצדדים באופן טבע.
פרשת ראה – חידת השבוע.
1.היכן אמורים הברכה והקללה? (רש"י הראשון בפרשה).
2.מה למדנו מעובד עבודת כוכבים (רש"י השלישי בפרשה)
הזוכה השבוע בספר: "יהושע ושופטי ישראל" היא: רעות פחימה.
