אביעד רוזנפלד בן 29, שנה שישית באזור הצפון יינשא בקיץ הקרוב לירדן. במקור הוא מחיפה שהתאהב באזור. כיהן שנתיים כיו"ר אגודת הסטודנטים בתל חי והיום מנהל את מרכז הצעירים של קריית שמונה. את אביעד פגשתי לראשונה בכיכר צה"ל בחום יולי אוגוסט 2011. הימים ההם מיוזעים במיוחד, ולא רק בגלל החום, בגלל תחושת ההחמצה ממה שהייתה יכולה להיות החברה הישראלית, ובפרט הצעירים.
היום, במרחק של שלוש שנים אפשר לומר שהפלטפורמה של המחאה הייתה מורכבת מאנשים איכותיים, צעירים ברובם, שבעיותיהם נבעו משברו של החלום הישראלי. סיימו שירות משמעותי בצה"ל, הצטיידו בתואר אקדמי אבל לא מצאו בית ועבודה. שני הדברים הללו ועוד שורה ארוכה של חוסרים בתרמיל האישי והחברתי הביאו אותם לומר 'עד כאן. נמאס לנו!'.
אלו שהסתפקו באמירה הזאת, נמוגו את סדר יומם הפרטי, אבל היו גם כאלה שאמרו "אנחנו לוקחים אחריות. אנחנו הולכים לשנות את המציאות!'. אביעד רוזנפלד היה אחד מהם.
שלום אביעד, ראשית ברכות על המינוי למנהל מרכז הצעירים בקריית שמונה.
– ספר מעט על מרכז הצעירים, מה זה? כיצד הוא אמור לתת מענה לצעירים של העיר?
מרכז צעירים הוא גוף מטעם המשרד לפיתוח הנגב והגליל, שמפעילים אותו הג'וינט וגרעין אומץ, וכיום הוא פועל תחת המתנ"ס העירוני. מטרת מרכז הצעירים היא לתת מענה, לאתגרים ולקשיים איתם מתמודדים צעירים בגילאים 18-35. ניתן לחלק את חתך האוכלוסיה הזה לשלוש קבוצות: בני שמונה עשרה עד עשרים ושתיים, חיילות וחיילים משוחררים בתחילת דרכם המחפשים עזרה והכוונה בכל הקשור בייעוץ להשכלה גבוהה, קורסי פסיכומטרי או מלגות שונות. הקבוצה השנייה בני עשרים ושתיים עד עשרים ושמונה, סטודנטים במהלך ואחרי התואר האקדמי, שמחפשים תעסוקה וחושבים כיצד להתחיל לפתח קריירה ולהקים משפחה, ובני עשרים ושמונה עד שלושים וחמש, צעירים בוגרים שניצבים עם בעיות מהותיות כמו, הורות בתחילת הדרך, לבנות בית למשפחה, מחפשים חיי תרבות וקהילה למשפחתם ועוד.
המרכז הצעירים הוא כתובת לכל הצעירים הנותן פתרונות ודרכי התמודדות עם האתגרים השונים.
– אם איני טועה אינך בן קריית שמונה. מאין הגעת אלינו ומה עשית קודם?
זה נכון, אני 'ייבוא' של הפריפריה המערבית של הצפון, מחיפה שם גדלתי. זאת כבר השנה השישית שלי באזור,
כבר הייתי עמוק בתוך לימודי משפטים באזור מרכז הארץ, עד שהגעתי לסופ"ש לבקר פה חבר, התאהבתי ממבט ראשון והחלטתי לעזוב את חיי הקודמים ולהגיע לכאן בידיעה שהכל יסתדר מעצמו. התחלתי לימודי פסיכולוגיה ויישוב סכסוכים בתל חי ובמהלך הלימודים חבר זרק לי בצחוק שאני ארוץ לראשות אגודת הסטודנטים, לא ידעתי אפילו מה זה, רוב חיי עבדתי בחינוך ומעולם לא הייתי איש פוליטי, מפה לשם מצאתי את עצמי מוביל את ציבור הסטודנטים בשנתיים סוחפות ומאתגרות.
– זוכר את קיץ 2011…?
זה היה קיץ שקשה לשכוח, לא כל קיץ אתה ישן חודש שלם באוהל באמצע כיכר צה"ל. זאת הייתה חוויה בלתי נשכחת.
– ספר מעט עם איזה תובנות 'נכנסת' למחאה החברתית ומה קרה בסופה של המחאה.
אלו היו ימים של שינוי, פני החברה בישראל השתנו מאז, אני זוכר שבחמישה עשר ביולי התקשרו אליי מהתאחדות הסטודנטים הארצית ואמרו לי שההתאחדות לוקחת חלק במחאת הדיור, ורוצים שאני אקים מאהל בקריית שמונה. בשישה עשר ביולי, יום ראשון, כבר התחלנו בהתארגנות באגודה, הכרזנו שביום שלישי תשעה עשר ביולי בשעה חמש אחר הצהרים ייפתח מאהל מחאת הדיור בקריית שמונה. בַּיום הראשון היה נחמד באה תקשורת, היו אנשים הביעו תמיכה והלכו, בימים הראשונים היה קשה אני זוכר מצבים שישבתי לבד באמצע היום בכיכר צה"ל. עשינו משמרות, אמרתי לחברים באגודה שחייבים לשמור על הגחלת ולהאמין שטיפה חוצבת בסלע ועוד אנשים יגיעו ושזה יתרומם, ומשבת לשבת ככל שההפגנות הלכו וגדלו הפעילות גדלה והם באמת הגיעו, בהמוניהם.
– עד כמה שאני זוכר, מהסקירה שלנו כאן ב"חדשות הגליל" את המחאה החברתית, היו נקודות שיא והיו נקודות משבר. ספר על מקרה או שניים, שאתה חווית.
בימים הראשונים, הוצאנו הסעות לתל אביב וירושלים אוטובוסים מלאים וכשהגענו פרצנו מהם כמו מלוע של תותח, אנשים לא הבינו מאיפה הגיעו המשוגעים האלה. באחד הראיונות שלי לטלוויזיה אמרתי שהממשלה שולחת את הצעירים לפריפריה מבלי שיש בפריפריה פתרונות דיור אמיתיים, הפתרון למצוקת הדיור היה יכול להיות בפריפריה אם היו מפתחים אותה כמו שצריך. גם ההפגנות בקריית שמונה היו מאוד מרגשות, משבוע לשבוע ראינו איך מצטרפים עוד ועוד אנשים. בנינו מעגלים מקצועיים ביחד עם תנועת שינוי כיוון, שהיו בהם מיטב המומחים בנושאי דיור, תחבורה, תעסוקה, ועוד, והפכנו את זה לנייר לקמוס של דרישות הפריפריה מהממשלה, נפגשנו עם משרד נגב גליל, ועם ראשי הרשויות האזוריים בצורה מכובדת, השר סילבן שלום ביקר במאהל, דאגתי שמצד אחד יהיה אקטיביזם, בחסימות כבישים ושיירות רכבים והפגנות ענק, ובמקביל תהליך למידה אמיתי של הבעיות והצרכים והדרכים לגשת אליהם, עם האנשים בעמדות המפתח באמצעות הידברות.
– כאחד המאמין שהצעירים הם-הם מנגנון החיים של כל חברה, במיוחד במקום כמו קריית שמונה, כיצד תדאג שהצעירים יקבלו מענה לבעיות האמיתיות שלהם כמו: תעסוקה, דיור בילוי וכיוצא בזה?
הגעתי לתפקיד מנהל מרכז הצעירים כי אני מאמין שצריך לקחת אחריות ולהפסיק להתלונן על המצב וללכת למקומות שמהם אפשר להשפיע ולשנות אותו. כמו במחאה אני מאמין שגם כאן, הדרך הנכונה היא קודם כל ללמוד. אני מקים פרלמנט צעירי קריית שמונה, בראשות סגן ראש העיר ומחזיק תיק הצעירים יגאל בוזגלו שבו יהיו חברים נציגי צעירים מכל העיר בכל הגילאים שייצגו בצורה טובה את הלך הרוח והמחשבה של צעירי העיר, אני מאמין ששם החוכמה נמצאת, שם ייעלו הבעיות והסוגיות הקשות, ושם גם יעלו הרעיונות הטובים איך להגיע לפתרונות. לאחרונה הצטרף אליי אופיר יחזקאלי בן העיר שהצליח רבות במרכז הארץ והחליט לחזור לתפקיד רכז הצמיחה הדמוגרפית של קריית שמונה. אני ואופיר מנסים לקדם פתרונות מתקדמים גם בתחום התעסוקה וגם בתחום הדיור, אני חייב להגיד לזכות העירייה שהם מאפשרים לנו לחלום בגדול. החל מראש העיר הרב ניסים מלכה והמנכ"ל אשכול שוקרון שהגישה של העיר היא לחשוב בגדול, אנחנו מדברים על קידום פרויקט יובלים, ויצירת שכונות צעירים בתוך יובלים, וקידום תעסוקה מותאמת לאזור. אנחנו לא קוסמים זה תהליך ארוך טווח אבל אנחנו בכיוון הנכון, מבחינת ראש העיר, אין דבר שהוא בלתי אפשרי.
– אביעד, הראיון הזה היה אמור להתקיים לפני מספר חודשים, אבל אמרת "בוא נחכה עד שאכנס לתפקיד ואדע קודם כל מה אני רוצה". היום, אתה יודע לאן אתה מוביל את המרכז?
בשנים האחרונות המרכז פעל כמרכז צעירים אזורי של אצבע הגליל. מכיוון שאין רשות 'אצבע הגליל' מרכז הצעירים היה של כולם ושל אף אחד, בכל רשות אחרת בארץ יש מרכז אחד לרשות אחת. בצבא לימדו אותי בקורס קצינים שהאחריות אינה ניתנת לבחירה או לחלוקה, וגם כאן אין מקום לחלוקת אחריות. אזור אצבע הגליל צריך לדעת לשתף פעולה, יש פה חמש רשויות באזור ועיר מטרופולין אחת מחוזית ולדעתי צריך לראות אותה ככה, הדרך לאזוריות אמיתית עוברת בחיזוק קריית שמונה כעיר שמספקת שירותים לכל אזור אצבע הגליל.
בחודש האחרון חל מהפך במרכז הצעירים, בהחלטה משותפת של משרד נגב גליל בדיון יחד עם ראש העיר הרב ניסים מלכה והמנכ"ל אשכול שוקרון, הפך מרכז הצעירים אצבע הגליל למרכז הצעירים של קריית שמונה והאזור. על פניו זה נראה שינוי קוסמטי אך בפועל יש לזה משמעות גדולה. עיריית קריית שמונה לקחה אחריות מלאה על הצלחת המרכז. המתנ"ס קיבל את המרכז בזרועות פתוחות והקצה מקום מכובד לפעילות המרכז בבית החאן. מאיר מרציאנו, מנהל בית החאן עושה כמיטב יכולתו לעזור בקליטת המרכז וכניסה ראויה למתחם. פתאום למרכז הצעירים יש הרגשה של בית ומשפחה חמה ומחבקת כמו שקריית שמונה יודעת להעניק, וזה נותן תנאי פתיחה מצוינים להצלחת המרכז. אני שואף להוביל את המרכז למקום אפקטיבי שכל הזמן משפר את התנאים של הצעירים באזור, אני רוצה לשים קץ לאבסורד הגדול הזה שצעירים, גם בני העיר וגם סטודנטים שהגיעו לכאן והתאהבו באזור כמוני, רוצים להישאר כאן ולא יכולים.
– בעוד מספר שנים, מה יחשב בעינך כהצלחה?
בראש ובראשונה הגדלת אפשרויות הדיור והתעסוקה לצעירים באזור, אם במצפה רמון הצליחו להביא את מקאן אריקסון ועוד חברות הייטק אין סיבה שגם קריית שמונה לא תהפוך לסיליקון וואלי, אם נצליח להעלות את אחוז הצעירים בעיר, בעיקר באמצעות בני העיר שגדלו בה ויצאו למרכז הארץ וחולמים לחזור יום אחד לקריה, הצלחה בעיניי תיחשב אם בזכות המרכז יהיה להם את המקום לחזור אליו.
