1. תגיעו מסופרים ולבושים לבן. מנהג יפה להסתפר בערב ראש השנה, וללבוש בגדים לבנים נקיים, על מנת לציין פתיחת דף חדש ולהגיע לחג באופן אופטימי ושמח (במקום לחשוש מיום הדין). כמו שנאמר בשולחן ערוך: "לובשים בגדים מכובדים ומגוהצים לכבוד יום טוב, להראות שאנו בטוחים בחסדי השם יתברך שיוציא לאור משפטינו לחיים טובים ולשלום".
2. תטבלו במקווה או שתאריכו במקלחת. יש הנוהגים לטבול במקווה בערב ראש השנה, לשם טהרה רוחנית, אבל יש להדגיש שטבילה זו אינה מן הדין. כלומר, לא מדובר בחובה אלא במנהג חסידות. מי שמסיבה מסוימת לא טובל במקווה, נכון שיתקלח עם כמות מים של תשעה קבין (12.6 ליטר). כלומר, שיעמוד מתחת למים הזורמים ויישפכו עליו מים בכמות כזו.
3. אל תכעסו. יש להתאמץ בכל הכוח שלא לבוא לכעס והקפדה בבית – לא משנה מה עשו לכם וכיצד אתם חשים. יש להרבות דווקא בשמחה, ולא לבוא לידי עצבות. כעסתם היום? זה עלול להשפיע על חלקים מסוימים בשנה.
4. אל תבזבזו את הזמן. אמנם אנו מצווים לשמוח בחג, לאכול ולהיות עם המשפחה, אך עדיין יש לזכור את מהות ראש השנה, ולהיזהר שלא לאבד את הזמן על דברים בטלים. כתבו הפוסקים שהיושב בטל ועוסק בשיחה בטלה וכדומה, דומה כאילו ישן. ואדרבא, עדיף לו שיישן מאשר ישוח שיחה בטלה. מה כן? עדיף ללמוד משניות ראש השנה, לקרוא תהילים או ללמוד תורה במקום שלבו חפץ. העיקר לא לבזבז את היום החשוב הזה על דברי חולין.
5. תישארו ערניים. עדיף מאוד שלא לישון ביום ראש השנה (שנת צהרים), מהסיבה שאין זה נאה לישון ביום שבו ספרי חיים וספרי מתים לפניו נפתחים. ולא רק שזה לא נאה, בתלמוד ירושלמי נאמר שהישן בראש השנה גורם לכך שמזלו ישן. לכן יש להשתדל לקום בראש השנה בעלות השחר, או לכל הפחות עם הנץ החמה, ולהתכונן לתפילות כראוי ובכוונה.
אם בכל זאת העייפות מאיימת להכריע אתכם, מותר לישון אחר חצות היום. ותרפו מייסורי המצפון: אפילו הרב חיים ויטאל כתב שרבו האר"י נהג לישון הראש השנה אחר חצות היום.
6. אל תבכו. לא משנה מה קרה, בראש השנה אל תביאו את עצמכם לידי בכי, ואפילו לא בתפילות. גם אם אתם חוששים מהשנה הקרובה ומהבאות, יש לשמוח ולבטוח בה' שיכתוב אתכם בספר החיים ובשלום. הבכי עלול לשים אתכם במקום גרוע יותר.
7. תאכלו מתוק, לא חריף. בשולחן ערוך, ילקוט יוסף, נכתב ש"מנהג נכון" לאכול בראש השנה בשר שמן ודברים מתוקים וטעימים לחיך. למה עושים זאת למרות שמדובר ביום הדין? את הראייה לכך מביאים מהפסוק בנחמיה: "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו, כי קדוש היום לאדוננו, ואל תעצבו כי חדוות ה' היא מעוזכם". גם כשמברכים על הלחם בסעודות נוהגים לטבול את הפת בסוכר או דבש, ולא במלח כבשאר ימות השנה.
מנגד אין לאכול מאכלים חריפים או חמוצים, מכיוון שגם לכך יש משמעות רוחנית. כלומר, אם יהיה לכם מתוק (ולא חריף או חמוץ) בראש השנה, יש מצב שזה יימשך באופנים מסוימים גם הלאה אל השנה עצמה.
8. אל תאכלו אגוזים וענבים שחורים. מנהג נפוץ הוא גם לא לאכול כלל אגוזים בראש השנה. גם בגלל שאגוז שווה בגימטריה לחטא (ללא א') וגם בגלל סיבות קבליות עלומות. בנוסף עדיף שלא לאכול ענבים שחורים במהלך החג, אלא רק ענבים ירוקים.
9. תאכלו אתרוג. יש נוהגים להביא אתרוג ולומר לפני אכילתו "יהי רצון שנהיה הדורים במצוות". המנהג אמנם לא שכיח כיום, אך יש לו מקור בדברי בעל הטור. ואם יש לו מקור, יש בכך משמעות.
10. 'על האש', רק ביום השני. מאחר ובימי החג ומותר להעביר אש מאש לצורך הכנת אוכל ("צורך אוכל נפש"), רבים נוהגים לעשות על האש בראש השנה. אך רבים הזהירו מפני קלות ראש. וכך נכתב בתשובה לשאלה, באתר "הלכה יומית" המרכז מפסקי הרב עובדיה יוסף זצ"ל: "מעיקר הדין מותר לעשות בשר על האש בראש השנה, וכן מותר לעשן ביום טוב של ראש השנה, אולם רבותינו הזהירו שלא נכון לעשן ביום טוב של ראש השנה, וכן היה מזהיר על כך הגאון רבי חיים פלאג'י, מפני שיש בזה ענין של היסח הדעת מחרדת הדין ביום הדין הגדול והנורא. וכל שכן לגבי צליית בשר על האש, שהדבר גורם טרחה מרובה ומביא לקלות ראש ובילוי ביום שכולו כובד ראש עם שמחה של מצוה שמחת יום טוב".
עם זאת, יש המקלים לעשות על האש ביום השני של החג, ולא ביום הראשון. בכל אופן, כמובן שיש לשמור על אווירה מתאימה עם או בלי מנגל, ולזכור שאין לכבות את האש (כמו שאין מכבים אש ביום טוב) אלא לתת לה ללכת ולדעוך.
הלכות
א. חשוב לזכור: יש להדליק נר נשמה, כדי שאפשר יהיה להדליק ממנו את הנרות בלילה השני ואת נרות השבת. אם אין נר נשמה המספיק ל-48 שעות (עד ליל שבת) יש להכין נר נשמה נוסף, שאותו ידליקו בלילה השני וממנו ידליקו את נרות השבת.
ב. בכל תפילות עשרת ימי תשובה אומרים "המלך הקדוש" ו"המלך המשפט" ומוסיפים "זכרנו לחיים", "מי כמוך", "וכתוב לחיים" ו"בספר חיים" כנהוג.
ג. בקידוש מברכים שלוש ברכות: "בורא פרי הגפן", "מקדש ישראל ויום הזיכרון" ו"שהחיינו".
ד. בתחילת הסעודה, לאחר נטילת ידיים ו"המוציא", נוהגים לאכול "סימנים", על פי דברי חכמים (מסכת כריתות ה' ב') האומרים: "סימנא מילתא", כלומר: יש בכוחו של סימן הנעשה בתחילת שנה, להתוות דרך לכל השנה כולה. נוהגים לאכול תמרים, רימונים, תפוח בדבש, ראש של בעל חיים כשר וכדומה, כל אחד כמנהגו.
יש המקפידים לברך בראשונה ברכת "בורא פרי העץ" על התמר, הואיל והוא משבעת המינים וקרוב ביותר בפסוק ל"ארץ", ועל כן הוא קודם לרימון ולתפוח. לעומתם, יש המברכים בראשונה על תפוח הטבול בדבש ופוטרים את שאר המינים, מאחר וכעת הרצון הוא לאכול מן התפוח ולא מהתמר, ולכן אפשר להקדימו. חשוב מאוד לבדוק ולוודא שהפירות אינם מתולעים, כל פרי בדרך הבדיקה המתאימה עבורו.
ה. בשני ימי ראש השנה מצווה לשמוע קול שופר, כדברי הכתוב: "יום תרועה יהיה לכם". ביום הראשון מצוותו מדאורייתא וביום השני מדרבנן. חייב כל אדם לשמוע לפחות שלושים קולות. אנו נוהגים לשמוע שלושים קולות ראשונים, בתקיעות בישיבה, ומוסיפים ותוקעים על סדר הברכות בתפילת מוסף, למלכויות, זיכרונות ושופרות ומשלימים למאה קולות בסיום התפילה.
אם יש חולה או מי שאינו יכול לבוא לבית הכנסת לשמוע את התקיעות, מצווה לתקוע לו כדי שיזכה אף הוא לשמוע קול שופר. די לתקוע עבורו שלושים קולות.
ה. ביום הראשון של ראש השנה לאחר תפילת מנחה, נוהגים ללכת למקור מים או למים נקווים ולומר "תשליך".
ו. שני ימי ר"ה, מחמירים להחשיבם גם כקדושה אחת וגם כשתי קדושות. הואיל והם קדושה אחת, כיום אחד ארוך, אין הבדלה בין היום הראשון ליום השני. מאידך, הואיל ושתי קדושות הן, אסור להכין דבר מיום טוב ראשון לשני. בשל כך, אין לשטוף כלים ביום שני אחר הצהרים לצורך הלילה, אסור להכין את הנרות בפמוטים שלהם מבעוד יום, כדי להדליקם בכניסת ליל יום טוב שני, ואין לבשל או לחמם תבשילים לצורך ליל יו"ט שני. הוצאת מאכל קפוא מההקפאה מבעוד יום כדי שיופשר, מותרת.
רק בסוף היום הראשון, ביום חמישי בלילה מזמן צאת החג אפשר להתחיל לחמם את התבשילים לצורך הסעודה ולהכין את נרות החג. לאחר תפילת ערבית של ליל שני שלראש השנה, רצוי לעשות הפסקה ללימוד קצר וכדומה, כדי שיהא די זמן להכין את הדרוש לסעודת הלילה.
ז. גם בזמן הקידוש רצוי שהמקדש ילבש בגד חדש או יניח לפניו פרי חדש ויתכוון בברכת "שהחיינו" גם עליו.
