היום ה-20 ביוני , 2018

Select your Top Menu from wp menus

4 שיטות בית דין

לפי מחקרו של פרופ’ שרגא פישמן ממכללת “אורות ישראל” (2008), כ25% מציבור חובשי הכיפות הסרוגות חוזרים בשאלה.

להבדיל, מבין 200 אלף שגדלו בבית חרדי, 85.7% נשארו חרדים, 5.7% הפכו לדתיים, עוד 3.7% למסורתים-דתיים, 3.8% מסורתים שאינם כל כך דתיים, ו-1.2% (עמוק בתחום טעות הדגימה) חילונים. עם זאת, מספר החרדים מעל גיל 20 עמד על 280 אלף, כלומר מספר החוזרים בתשובה אל המגזר החרדי פיצה לגמרי על העזיבה, ועוד הוסיף בונוס נאה. למעשה מספר החוזרים בתשובה לחרדיות מן המגזר החילוני בלבד מגיע כמעט למספר היוצאים מן המגזר החרדי לכלל המגזרים האחרים.
אחת ה”בעיות” של האידיאולוגיה הציונית דתית היא שהחוזרים בתשובה לא מגיעים לציבור הדתי לאומי, אלא קופצים ישר למגזר החרדי, שכן אומרים, אם כבר אמת, אז עד הסוף, בלי הנחות.

למה 25% מהציבור הסרוג חוזר בתשובה? אף אחד לא יכול באמת להצביע במדויק. עוד לפני שחנן בן ארי, הפך לחנן בן ארי מהתותים, הוא העלה הצגה מעולה בשם “מתבגרים” (קריית שמונה זכתה למופע מקומי לפני שנתיים), בו ניסה להסביר, לנתח ולהמשיל את המצב, ובסוף אמר “האמת שאין לי פתרון, אין לי תשובה. צריך המון תפילות”.

אבל בואו רגע נעזוב את המספרים, וננסה לחשוב על החינוך והדרך בהם אנחנו מגדלים את הילדים, ובלי להתייחס לערכים.

ישנם 4 שיטות עיקריות שהציבור המאמין מיישם בחינוך, חפשו את עצמכם בתוכם.

 

1 – תגדל, תהנה

כמו כל הורה טוב, כך גם הציבור הדתי רוצה להעניק לילדיו את הכיף שבעולם. הצגות, בריכה, אינטרנט, טלוויזיה וכו’. ישנם הורים רבים שלא מסכימים לשרטט גבולות ברורים ופותחים יותר ויותר ממשקים העלולים להשפיע באופן ישיר על הילדים. פסטיגל? למה לא! אינטרנט? אפשר ללמוד הכל שם! טלוויזיה? ברור, מה ישעמם להם? וכך, למרות שהם מבינים את הסכנות, הם לא רוצים לחסוך מילדיהם כיף והנאה וחושפים את הילדים לכל מה שהציבור הכללי נחשף. או כמו שאמר לי חבר “למה בגלל שיש נשים שמחליטות ללכת לא צנוע בים, הבן שלי צריך לסבול?

 

2- יש הכל, אבל

הסוג השני חושף את ילדיו לכל העולם, אך לא מסכים להיכנס. כלומר, הילד יודע שיש משחקי כדורגל בשבת, ושזה נורא כיף ללכת, אך לא הולך כי יש קללות, ואסור לקלל. הילד שומע כל היום את המילה “פייסבוק”, כי להורים שלו יש פרופיל פעיל, אך לו אסור להכנס לשם כי יש שם מלא “משוגעים”. הפלאפון שלהם מלא אפליקציות מהנות, אך הוא צריך מכשיר עם לחצנים, ובבית יש אינטרנט אך רק להם יש את הקוד. ילד כזה גדל בסביבה בה הכל כיף מסביב, אך הוריו גזלו לו אותו, ורק הם נהנים ממנעמי העולם. אך מה יקרה כשיגדל? כנראה שיאמץ לעצמו את כל החוויות בגיל שכבר לא ניתן לעצור אותו, אלא רק לתהות למה הוא כל כך נמשך לשם.

 

  1. אל תגע, ואל תשאל

הציבור החרדי שמצליח לשמור על דורות ישרים, דוגל בדוגמא אישית, בהסתרה, ובבניית גדרות וגבולות ברורים הדק היטב, היטב הדק. השילוב בין עקביות ואופי טוב של הילד יביאו קרוב לוודאי להצלחה, וכך ילדם יעביר את הלפיד בצורה האופטימלית. האם זוהי דרך האמת? כל אחד יחליט לעצמו, אך אם להשען על הנתונים היבשים, אחוזי ההצלחה גבוהים מעל כל השאר.

 

  1. תוכו אכל, קליפתו זרק

השיטה הרביעית מורכבת וקשה יותר ליישום, אך כנראה שאחוזי ההצלחה שלה גבוהים מאוד, מה שמשקף בעיקר את הציבור התורני. השיטה הזו מציגה לילד את העולם, בצורה מקיפה, מבליטה את הטוב והרע, אך מאתרת גם את הטוב שיש ברע ושואפת להגיע אליו. במקרה הנ”ל מותר וכיף ורצוי ללכת לים, רק שיהיה בהפרדה. הצגות? זה דבר מעולה, תרבותי ומחכים, רק שהסגנון, התוכן והמודל יהיו חיוביים, תורניים עם מסרים מצוינים (השבוע, אגב, הופיע כאן “אנדרדוס” במחזמר מצוין, ובקרוב יהיה את “אמריכאן” בחצור). אינטרנט? אכן זו המצאת המאה, אך חשוב לדעת לאן להיכנס ולאן לא. יש ‘אינטרנט רימון’ בהגנותיו הגבוהות שיכולות לספק הגנה ומסנן ראוי. וכך בכל דבר בחיים אפשר למצוא את הטוב, המחכים והרצוי. ספורט, זה נפלא. אפשר לשחק ואף להיות מצטיין אך היציע באצטדיון הוא לא המקום האידיאלי לבילוי.

 

שחקו עם עצמכם “בחן את עצמך”, ותגלו שכל אחד לוקח מכל חלק כמה דברים, אך אם התחברתם לאחד מהם, כדאי שתנסו להתחבר אליו גם במציאות.

אולי יעניין אותך