לפני שנתיים טס אהרון לוין לארה"ב כדי לחגוג את יום הולדתו התשעים בקרב חבריו הרבים ומשפחתו.
המשפחה הקרובה והאורחים הרבים שהגיעו לכבד את לוין באירוע המרגש, המתינו בציפייה דרוכה לרגע שבו יישא דברי ברכה. לוין פסע לאט למיקרופון ובקול רועד הודה לכל האנשים 'יש לי רק בקשה קטנה מכם' הוא אמר בסיום דבריו: "את המתנות שהבאתם לי, אני מבקש שתתרמו למען עמותת 'קסמי טבע' העמותה שמסייעת בטיפוח פארק הזהב בקריית שמונה, לעצמי אני לא זקוק למאומה".
"בתוך דקות הוציאו המוזמנים את פנקסי הצ'קים. כולם ללא יוצא מן הכלל, הסבו את הצ'ק החדש למען 'עמותת קסמי טבע'. סיפרה לי יוהנה נזרי רכזת העמותה ומי שבמשך שנים נאבקה למען שימור פארק ונחל עין זהב. "כשלוין חזר ארצה עם הצ'קים לעמותה לא היה מאושר ממנו בעולם".
כדי להבין מה הביא את אהרון להתמסרות טוטאלית למען הקהילה בקריית שמונה צריך להתחיל את הסיפור שלו באותו בוקר שבו איבד את מ'רשה רעייתו האהובה ואם שני ילדיו בתאונת דרכים. התאונה שבעקבותיה הוא עלה לישראל בפעם השנייה.
אהבה ממבט ראשון
על מרש'ה הצעירה שהגיעה ללמוד רפואה בפילדלפיה הוא שמע מהוריו כשהוא כבר היה בישראל. הוא עלה שנתיים לפני כן לישראל אחרי שיחד עם חבר מארה"ב הם רכשו אוניות שאותן שיפצו ובתוכן הן הבריחו יהודים ממחנות באירופה לישראל דרך קפריסין. לאהרון הצעיר הפעילות הזו של העברת יהודים לישראל הייתה יותר משליחות. את האהבה והדאגה לשלום היהודים הוא ספג בבית הוריו הציונים בפנסילבניה. הוא גדל עם אחיו היחיד דניאל שמשוני ז"ל שלימים הפך למומחה למטוסים בישראל. הם גדלו בבית ערכי ואידאולוגי, לאב מהנדס ואם מנהלת בית ספר שברבות השנים הגיעה למעמד של נשיאת 'הדסה' בפנסילבניה. כשהוריו סיפרו לו על מר'שה הצעירה היפה שבאה ללמוד רפואה בפילדלפיה לוין (26) כבר שירת בחיל הים הישראלי בתפקיד בכיר כאחראי על כוח האדם, המזון והנפט בנמל חיפה.
הוא ביקש חופשה מהצבא ונסע לראות מי זו אותה צעירה שכך שבתה את לב הוריו. מהרגע שנפגשו בארה"ב ליבו יצא אליה והם התאהבו. כמה חודשיים אחרי אותה פגישה היא הגיעה לבקרו בישראל. בקיץ 1949 בטקס צנוע כשאהרון לבוש בבגדי חיל הים הוא נשא את מרש'ה לאישה.
העונש בית חולים פסיכיאטרי
מאחר ומרש'ה הייתה באמצע לימודי הרפואה החליט הזוג הצעיר לחזור יחדיו לארה"ב כדי שמרשה תסיים את הלימודים. בשנים בהן התמחתה מרשה ברפואה אהרון החל לעבוד כמנהל מחלקה של עובדים סוציאליים למרות שמעולם הוא עצמו לא למד או עבד במקצוע. כישוריו הטבעיים, אהבתו לבריות, ודאגתו לאוכלוסיות החלשות הביאו אותו בתקופת רייגן לנהל פרויקט של החזרת מובטלים למעגל העבודה. זה הזמן שבו נולד דיויד (60) בנם שהינו עו"ד כיום בארה"ב ושנתיים אח"כ נולדה האחות שרה מרצה באוניברסיטת קליפורניה.
השנים חלפו ומרשה שכבר הפכה לפרופסור לרפואה יצאה בבוקר בהיר אל עבודתה. בכביש המהיר מולה נסע נהג שבאותו בוקר פוטר מעבודתו. הנהג שבעברו הורשע בעבירות של סמים ואלכוהול היה נסער מהודעת הפיטורין ששתה לשוכרה, הוא פגע חזיתית ברכבה של מרשה והיא נהרגה במקום. במשפט שהתקיים אח"כ גזר השופט על הנהג הפוגע שיקום בבית חולים פסיכיאטרי.
אהרון בגיל (57) מצא עצמו אלמן לפתע ללא אהובתו. בנקל, הוא יכול היה לשקוע ולהיכנע לרחמים עצמים במקום זאת, הוא ארז מזוודה קטנה ועלה על מטוס הפעם, הוא החליט להקדיש את חייו לפריפריה בארץ ישראל.
"האמריקאי" הצנוע
בקריית שמונה, בדירת קומות פשוטה ברחוב האצ"ל התגורר אהרון לוין במשך שנים רבות. בצניעות ופשטות הוא התנהל כל חייו. הולך ברגל או נוסע באוטובוסים אבל מעורב מאד בחיי הקהילה בקריית שמונה. במלחמת לבנון השנייה כשראה מקרוב את ההשפעות הפסיכולוגיות של נזקי המלחמה על התושבים ואת החרדות מהן סבלו הילדים הוא סייע בגיוס כספים לטובת עמותת משאבים. המרכז שהוקם לשעת חירום.
פרופסור מולי להד מומחה בעל שם עולמי למצבי לחץ וחרדה אמר לי השבוע. "את אהרון פגשתי לפני 25 שנים. התפלאתי שאדם כה משכיל ועם היסטורית עבודה מדהימה בתחום הרווחה מצטנע ומתנדב בשקט ובעקביות במספר עמותות ולטובת האנשים בלי יהירות והתנשאות של מי שבא מאמריקה הגדולה, מקליפורניה ועוד בוגר אוניברסיטת ייל האגדית.
אט אט למדתי להכיר את האדם הצנוע והמחויב הזה.
אהרון היה מראשוני החברים בעמותה עוד בימיה כמרכז לשעת חירום. עם המון הבנה לנושא החברה האזרחית. עם נועם הליכות עם שקט ועם נחישות בלתי נדלית. אדם שמי שלא מאזין לחוכמתו ועצתו מפסיד ובגדול, להכיר ולהוקיר אותו. אהרון שימש יו"ר העמותה, כפי שהיה בעוד עמותות ופעל מתוך ניסיון לאחד ולגשר בין רבים וטובים שטובת קריית שמונה בפיהם אך להט הנאמנות לארגונם מקשה עליהם לראות את המעלה שבשיתוף פעולה והזנה הדדית. מעבר להשכלה, לתבונה ולחברות שאהרון מפגין כלפי עמותת משאבים, מעלה שאוזלת מעולמנו, צניעות היא המעלה האנושית שאהרון מהווה עבורי. בדירתו הצנועה תמיד אירח סטודנטים מחו"ל שהיו מבוהלים ומבודדים בתחילת שהותם בארץ.
אכן על אהרון אני חושב במילים של השיר "איפה ישנם עוד אנשים כמותו". גם כיום בגילו המכובד הוא ממשיך להתנדב בעמותת משאבים ולתרום מחוכמתו ומהמחויבות שלו לקריית שמונה לגליל ולא אתבייש לומר לעם ישראל". דברי פרופסור להד.
סוף מעגל
למרות מחלת הסרטן ובריאותו הרופפת גם היום ממשיך אהרון לסייע ולהתנדב. לאחרונה, הוא שכר דירת חדר קטנה ברחוב ההגנה משום שאינו יכול כבר לטפס במדרגות אל ביתו. ולראשונה בגיל 92 הוא פנה לקבל סיוע של שירותי מט"ב. עזרה קלה בעבודות הבית.
כשנפגשנו השבוע לראיון הזה הוא הגיע מלווה במקל ההליכון שלו. הוא נראה רזה וחלש אבל החיוך הלבבי לא סר מפניו כל הריאיון כולו. בקול שקט עם המבטא האמריקאי שכה מאפיין אותו הוא סיפר לי כי הגיע אליי כעת, אחרי פגישה במועצה הדתית. "הזמנתי חלקת קבר. ביקשתי מהרב קקון שזה יהיה מול נוף יפה" הוא אמר לי בחיוך מבויש משהו. שאלתי אותו מדוע בחר את קריית שמונה כמקום קבורתו ולא לצד רעייתו מרשה בארה"ב במקום שבו חיים עדיין בנו ובתו?
"לא הייתי יכול להכיר בקליפורניה כל כך הרבה אנשים חמים וטובים כמו כאן. אנשים שעטפו אותי באהבה והיו עבורי משפחה". הוא ענה "עשיתי כאן משהו שהצליח עם אנשים מיוחדים. וזה לא דבר של מה בכך ….. זו העיר שלי".
