היום ה-30 בנובמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

זוג או פרט

שאלתם את עצמכם פעם מה המשמעות של נישואים? האם זה שאתם מנהלים אורח חיים משותף מגדיר אתכם כ"נשואים"?

פעם קראתי מאמר של הרבנית ימימה מזרחי ששאלה "אתם זוג או פרט"? והסבירה את בהבדל. "פרטים" זה תמיד שנאה וחוסר אמון. למשל, כשאומר יעקב ללבן "אני רוצה להתחתן – ברחל, שלא תחשוב לאה. בתך, שלא תביא לי איזו רחל מהשוק. הקטנה, שלא תחליף פתאום את השמות שלהם ותקרא ללאה רחל ולרחל לאה". כאן מסבירה הרבנית ימימה, הוא נכנס לפרטים.

ולכן  צריך לזכור כשבני זוג נכנסים לפרטים ולפרוטים, הם לא ממש נקראים זוג, או יותר נכון מנהלים זוגיות לא בריאה.

קחו למשל זוג ש"יושב" כעת על הסכם גירושין. הם לא מביטים בכל אות וניסוח כמו שהביטו בכתובה. למען האמת, יש אפילו זלזול בכתובה. אומרים אותה בארמית והזוג חותם כמו איזה טקס של גן ילדים. הרי כל אות שם מדברת אליהם מזונות, וכסות וכו' וכו', אבל בזמן שמקריאים אותה כולם דואגים לעשות פרצופים למצלמה ולנופף לשלום לכל האורחים, כי מה זה חשוב מה כתוב שם, העיקר שאוהבים. לעומת זאת בגירושין מדקדקים: הוא ייקח את הילדים לחוגים, היא תשלם על ביטוח לרכב ועוד שלל פרטים מעיקים שרק מוכיחים כמה האהבה מתה כשמתחילים לפרט.

לעומת זאת, כשאוהבים הפירוט לא קיים. בפרשה נכתב "ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה". יעקב הגיע עד לחרן (כנראה כמה מאות קילומטרים ברגל), אך בעקבות האהבה אנו רואים שקפצה לו הדרך. בהמשך יעקב הניח את ראשו על 12 אבנים. מה שמראה את הדאגה שלו: איך אני הולך לחנך 12 שבטים? וכל האבנים התאחדו תחת ראשו. פרשת "ויצא" מכונה "פרשה סתומה". קוראים אותה ב"ריצה", בלי הפסקות. למה?! כי אוהבים עכשיו! מקימים משפחה עכשיו! אל תתעכבו על פרטים! בדיוק כמו בכתובה, העיקר לחתום.

 

השבוע נפגשתי עם מכרה ותיקה שלי מימי הצבא. אדם מקסים ונפלא, מה שנקרא מ"החבר'ה הטובים'. היא הודיעה לי (בתדהמה, יש לציין) שהיא התגרשה אחרי מספר חודשים בלבד. בלי ילדים, בלי נכסים, בלי הריון, וממש בקלות העבירה דף לפרק חדש בחיים.

בואו ננסה להבין למה? למה זה קורה לאנשים הכי טובים?

בפרשה מוסבר כי ה' משהה לצדיקים ומקדים לרשעים. מי שבאמת צדיקה מתחתנת יותר בקושי, יולדת יותר בקושי, מתפרנסת יותר בקושי, מרזה יותר בקושי.

כל אחד מאיתנו מכיר את הבחור המדהים שנחתה עליו מכה גדולה, ולא מצליח להבין את העולם הלא פייר הזה? ובכלל לעיתים אנחנו שואלים את עצמנו למה רק הרעות יולדות? למה הנוכלים מצליחים?והתשובה לכך פשוט ואמיתית. זה כדי שלא יגידו "בגלל הזכויות שלו הוא קיבל. היא קיבלה בזכות המצווה שלה. כלומר, לבטל את הנוסחה שלמדנו בגן, אם תהיה טוב תקבל טוב. משהו כמו 1 ועוד 1 שווה 0. אך רגע, יש לשאול למה? מה רע בכך שמישהו מקבל משהו טוב בזכות מצוות שעשה? ובכלל, איך פותרים את המשוואה הזאת נכון?

 

אומר הרבי מאיז'ביצא: דע לך, כמה שלא תהיה צדיק, ברגע שמשהו בענייני המשפחה מתעכב (אין לך חתן או אין לך שלום בית או אין לך ילדים חס ושלום, או אין לך ילדים טובים), מתפתחת בך קנאה. בלי שאתה רוצה ודע לך כי לפעמים כל המזל שלך תקוע כי אתה מקנא בכל אחד שיש לו.

 

כמה זה קשה לעמוד בחופה של אחותך הקטנה לשיר, לרקוד ולשמוח למרות שרק את נשארת רווקה מבין כל האחים. אבל למרות זאת, צריך להתגבר על הקנאה. אומר הרבי מאיז'ביצא לנשים, דעי לך שאישה קנאית היא כמו אישה שרוצה להיכנס לבית שלה ודופקת על הגג ודופקת על הקיר… ולא דופקת על הדלת. ומה הוא בעצם אומר? שלפעמים את כל כך עסוקה במה שיש לה, ואת הרבה פחות חושבת על הפתח שלך.

 

נחזור רגע לרבנית ימימה. הרבנית מספרת כי היא הייתה בטוחה שהיא בד"כ מפרגנת ולפתע גילתה עד כמה היא לא "כשיוסף חי בני נפטר, שמחתי בשמחתה של כל אחת שיצאה מטיפול נמרץ אבל לא יכולתי להימנע מהמחשבה של "אבל למה אנחנו לא יצאנו משם בחיים. למה אצלנו לא הייתה רפואה שלמה", היא סיפרה, ואף נתנה פתרון "אז מה עושים? אם את רוצה לקבל הכל-הכל! הקנאה היא המכשול האחרון שלך לפני הגאולה. תתחילי לומר תודה, תודה, תודה, תודה, תודה על מה שיש לך כבר". כל זמן שתגידי "תודה" על מה שיש לך, הקנאה תלך ותתפוגג ותתפורר ותיעלם. זו הבטחה של רבי חיים פלאג'י", בנוסף כותבת הרבנית כי מי שלא מקטרת קיטור אחד קטן מראש חודש כסלו ועד נר שמיני של חנוכה, מובטח לה שתראה באותה שנה את הנס שהיא מבקשת.

 

אז אם זה לא מאוחר מידי, נסו לשמור את הקיטור שלכם לאחר חנוכה.

אולי יעניין אותך

Bottom ad