לעומת הפסיקה הזאת נזכיר שהרב עובדיה סירב ללחוץ יד לגולדה מאיר בהיותה ראש ממשלה ושהרב מרדכי אליהו זצ"ל סירב ללחוץ יד למלכת אנגליה
יצר התאווה רע מנעוריו
נעים מאוד
אין ספק שנושא הלבנת פנים גרוע מכל הבחינות. כשאדם אומר שלום (הן בדיבור והן בליחצת יד) ולא משיבים לו, את הצער והבושה לא מעניין שום פסוק או הלכה. למרות זאת לרב יצחק פנגר (מארגון הידברות) יש תשובה בעניין "לכל אחד יש את המנהגים שלו, לכל עדה ולכל מגזר יש את המסורת שלהם. מאוד הגיוני לכבד את מנהגי האחר. אם אגיע למסגד, מאוד הגיוני שאוריד נעליים לפני שאכנס. אם אגיע לכפר ערבי, אתלבש בהתאם. היפה במדינה דמוקרטית הוא שאנו מכבדים כל אדם לפי אמונתו. אבל כמובן, הכל תלוי איך אגיב. אם בחורה תושיט לי יד ואתנהג כאילו היא נדבקה בשפעת החזירים ואסור לי להתקרב אליה חס ושלום, ודאי שזה יגרום חילול השם, ובוודאי שזה לא מה שהתורה ציוותה אותי. אבל באופן כללי, אם אני בא להיפגש עם אישה כזו או אחרת, אדאג לשמור את הידיים אחורנית או בכיסים. אם היא תושיט יד, אחייך בעדינות ואומר שאנחנו לא נוהגים ללחוץ יד לבני המין השני. אבל כמובן, הכל בעדינות, בחיוך, בלבביות. היא יודעת שדתיים לא נוהגים ללחוץ ידיים בין גברים לנשים, וכמובן להפך, לכן זה ברור מאליו ולא פוגע חלילה. כשמסבירים את זה בצורה עדינה ויפה, זה מובן. כמו שאני מכבד אותה ואת מנהגיה, כך גם היא אמורה לכבד אותי. כשאנשים רואים שאתה עושה את זה בכנות ולא כדחייה או כהתנשאות, זה יתקבל בהחלט בסבר פנים יפות".
ביג דיל?
כדוגמה מביא הרב פנגר סיפור אמיתי על יהודי דתי מארה"ב שטס לרוסיה לפגישת עסקים עם מספר מנכ"לים, ארבעה גברים ואישה. הוא לחץ לכולם את הידיים, אבל עם האישה נמנע מנגיעה, והסביר לה את עניין האיסור. הוא הציע להם איזושהי עסקה, ובסופו של דבר התברר שהגברים לא ממש רצו ללכת על זה, אבל דווקא האישה התעקשה. היא הסבירה שעצם העובדה שהוא שמר על עקרונותיו ולא לחץ את ידה, למרות שידע שהדבר לא יתרום במיוחד ברמה העסקית, מוכיח על יושר. "ודווקא עם אדם כזה, שמראה אמינות, רצינות ושמירה על עקרונות, אני רוצה לעשות עסקים", הסבירה לחבריה. את כל זה הם סיפרו לו בחיוך בעת החתימה על החוזה.
השאלה שמטרידה לא פחות את השכל הישר היא, האם נגיעה פשוטה היא מה שתוביל אותנו למעשים אסורים ממש? הרב יפתח סופר, (שמעביר מידי יום שיעורים לבעלי בתים בכולל "כה לחי" בשעה 14:30) מסביר את התשובה בטענה ש"חז"ל קבעו ש'אין אפוטרופוס לעריות', ובפשטות, אל תחשוב שלא תיפול, כי אין שמירה בנושא הזה, וכל בשר ודם יכול ליפול גם אם הוא גדול הדור. ולמה עריות? כי כך מכונים עניינים מיניים בלשון חז"ל, וגילוי עריות הוא לא רק מה שרובנו חושבים, יחסים בתוך המשפחה, אלא יחסים אסורים באופן כללי. החומרה של העניין מתבטאת בכך שכל המצוות בתורה נדחות כשיש פיקוח נפש, מלבד שלושה דברים שעליהם נאמר "ייהרג ובל יעבור": עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות" ומוסיף, "הקב"ה ברא לנו את היצר הרע, והוא יודע בדיוק מהם הכוחות של היצר". כמה אנשים לקחו בהתחלה סמים, חשבו 'עליי זה לא ישפיע, אני אדם חכם, יש לי שכל', אבל הפעם הזו הובילה אותו לאבדון מוחלט? גם בזהירות בדרכים, כמה אומרים שצריכים לשמור מרחק בין כלי רכב, כמה שמים שלטים, כמה נוקטים באמצעי זהירות. ולמה כל זה? כי לוקחים זהירות ועוד זהירות, וגם פה אותו דבר. יש כללי זהירות שנועדו למנוע מאיתנו להגיע לעניין עצמו, וגם הם אסורים מבחינת עצמם.
