ספרים ומקורות רבים מבארים לנו מה היא הבחירה ועד היכן ניתן באמת לבחור ולקבוע לעצמנו את המציאות. ספר "הכוזרי", "מכתב לאליהו", "קונטרס הבחירה" ועוד מסבירים ומפשטים לנו את המושג הענק הזה שנקרא זכות הבחירה. עוד בפרקי אבות אמר רבי עקיבא את המשפט (שנשמע סותר את עצמו) "הכל צפוי והרשות נתונה". הרי אם הכל צפוי, אז איך ניתן לבחור? ומי למעשה אשם בתאונת הדרכים? הבלמים? או שאולי זו גזירה?
התשובה לכך נעוצה בעובדה שאנחנו מנסים להבין ולצייר את הנהגתו של בורא עולם במציאות ובהגדרות שלנו. גבולות ההבנה שלנו כל כך מצומצמים מהמושג "אלוקות" ולכן קשה לנו להבין את הפרדוקס הזה. אך לשאלה האם יש לי באמת בחירה לגבי השאלה מה אעשה בעוד שעה, אז התשובה חיובית, ולגבי השאלה האם הקדוש ברוך הוא יודע את זה, גם כן התשובה חיובית. זה לא סותר.
לכל השאלות מצטרפת השאלה, אם העתיד כתוב מראש, אז בכלל אין לי בחירה, הרי כבר נכתב לי מה יקרה לי. הרב שלמה אבינר הסביר בעבר את הנושא וכתב: "לאדם יש בחירה חופשית מוחלטת, ולכן הוא גם נושא את האחריות על מעשיו וגם נענש. מצד שני, שום דבר בעולם אינו מקרי. גם בדברים קטנים, אין אדם נוקף את אצבעו ללא השגחה מלמעלה. כביכול יש סתירה בין הבחירה החופשית המוחלטת לבין ההשגחה המוחלטת. הסתירה הזו היא הסתירה הראשית של הפילוסופיה הדתית בכל הדתות. בנצרות ובאסלאם ויתרו על הבחירה החופשית, כדי להשאיר הכל בידי ריבונו של עולם, ולעומת זאת יש שטוענים שהקב"ה אינו משגיח על הכל. אבל אנחנו אומרים ששתי הגישות הללו אינן נכונות.
בעולמנו אמנם זה נראה כמו סתירה, אבל על פי ריבונו של עולם, אין סתירה. הרמב"ם כותב בהלכות תשובה שאין לנו כלים שיכולים לפתור את הסתירה לכאורה, אבל אחד מהפתרונות הכי פשוטים הוא האבחנה בין האמצעים למטרות. הקב"ה קובע את המטרה, אנחנו קובעים את האמצעים. למשל, יש הוראה בתורה לשים מעקה בגג, על מנת למנוע נפילות. חז"ל אמרו שאם אדם יפול מגג, סימן שהקב"ה גזר שכך יהיה, ואם הוא לא אמור ליפול, הוא לא יפול גם אם אין מעקה. קוראים לכלל הזה 'מגלגלים חובה על ידי חייב'. כלומר, ריבונו של עולם גזר שהאדם הזה ימות וגזר את זה על ידי אדם אחר שעשה זאת בשוגג או במזיד. אם נבוכדנאצר לא היה מחריב את בית המקדש, הקב"ה היה מוצא נבוכדנאצר אחר".
כאמור חז"ל אומרים שאין אדם נוקף אצבע מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה. וההסבר פשוט: בשמיים נותנים לאדם כוח וחיות פיזית כדי שיוכל לפעול בעולם הזה, אפילו נגד רצון השם (אך כאמור זה עדיין לא אומר שהוא לא יודע במה נבחר). ולכן אם להרוג, לגנוב ולהזיק זה החלטה שלי. לכאורה עובדה זו "מחלישה" את כוחו של אלוקים, אך בדיוק ההיפך הוא הנכון, מי שנותן לך את הכוח לעשות נגד רצון השם זה הוא בעצמו. אם הבוס אומר לעובדי החברה שלו 'אני מתיר לכם להיות יצירתיים ולעשות מה שנראה לכם' זה מעיד יותר על שליטה ובטחון. בסופו של דבר רצון השם תמיד ייצא לפועל, כי בסוף הבריאה תגיע לתכלית שלה, גם אם באופן אחר.
דוגמא נוספת למשל היא תאונות דרכים, כאן הסיפור הוא אחר שכן אם זו תאונה שנגרמה שלא בשליטתי, פתאום נחתה על הרכב קורה כבדה מגשר סמוך, בוודאי שזה נגזר מראש. אבל אם בנאדם נסע בצורה פראית ועשה דברים שסיכנו אותו, הוא בחר את זה לעצמו. כתוב 'ונשמרתם לנפשותיכם', ובנהיגה פרועה יכול להיות שאדם עושה נזק לעצמו.
נושא זה לעיתים לא מתיישב עם השכל, אך כמו שהרמב"ם כותב "במקום שבו נגמרת הידיעה – מתחילה האמונה".
פרשת בראשית
מה רבו מעשיך ה'
בסימנא טבא מתחילים אנו בשם ה' את החומש הראשון והפרשה הראשונה, הלא היא "בראשית".
בפרשתנו נאמר: "בראשית ברא אלוקים". התבוננות בדרכי הבורא היא מן הדברים שאין אנו יורדים לעומקן. פעמים רבות חיי היום-יום והשגרה והעומס המוטל על כתפי כל אחד מאתנו, אינם נותנים לנו זמן לחשוב ולהתבונן ולראות בחוש את השגחתו יתברך ולנו נראים הדברים כטבעיים ועשויים מאליהם. אם ניקח לעצמנו דוגמא פשוטה ביותר: אבקת קפה, מים, כוס, סוכר וכפית. נתבונן כמה השקעה וכוחות טמונים בהם ואיזו חכמה עצומה גלומה בהן. נתחיל מן הקפה. את פולי הקפה מגדלים בארצות מסוימות המתאימות באקלימן לעצים אלו. צריך לעבד את הקרקע, לחרוש, להכין מערכת השקיה ותשתיות של מים בכדי שהעצים יקבלו כפי מידתם. נדרש גם שעון מים בכדי להפרות את הקרקע, זקוקים גם לדישון ולזיבול וכמובן לשם כך צריך גם פרות. לאחר מכן נדרשת מכונה שתקטוף את אותם פולים ופועלים שיעמיסו על המשאיות את הפולים. לייצור המשאיות דרושה כמות אדירה של חומרי גלם כגון ברזל, גומי, שעונים וכו', וכמובן החכמה הטמונה בהשלמת חלקי המנוע. כמו"כ זקוקים לכבישים בכדי שהמשאיות יגיעו למחוז חפצן. הפולים מועמסים על אוניה וגם כאן צריכים כמות עצומה של פלדה, סירות הצלה, עוגן מכשירי קשר ועוד. וכמובן הדלק שמצריך בתי-זיקוק ומאגרי אחסנה וכו' וכו'. לאחר שהם מגיעים לארץ הם עוברים תהליך של קלייה וייבוש שדורש תנורי ענק עם גופי חימום וכו'. לאחר מכן טוחנים אותם ע"י מטחנות ממונעות, ואת האבקה מעבירים למחלקת האריזה ושם צריכים קופסאות פח עגולות המיוצרות במפעל מיוחד. וכמובן צריך מכשור שמכניס את הקפה במידה המדויקת לקופסאות. לאחר מכן האריזה מקבלת עיצוב שדורש גרפיקאי עם מחשב ומדפסת צבעונית. ומכאן עוברות הקופסאות למחלקת השיווק וכו' וכו' ועוד לא נגענו באחדים מן הדברים. ולאחר כל זאת יש לנו רק אבקת קפה בכוס עם החלב, שגם לחלב מערכת ייצור מסועפת ביותר. והכוס? והכפית? לכל אחד סיפור ארוך משלו… עד שרואים מוצר מוגמר, מאות אלפי פועלים מכל קצוות תבל, מיליוני פריטים ועשרות רבות של מפעלים עסוקים בשביל כוס קפה… ואת כל זה אנו יכולים לסכם בשלוש מילים החובקות זרועות עולם "שהכל נהיה בדברו". ואם ניקח את שאר המצרכים שאנו צורכים בחיי היומיום שלנו, ירקות ופירות, בשר ודגים, ביגוד והנעלה ולא רק לאדם יחיד אלא לכמה מיליארדים בני אדם. אם נתבונן נראה שישנה כאן השגחה פרטית על כל פרט ופרט וכמובן שדברים אלו יכולים להביא לנו חיזוק עצום ברוחניות. רק מה? צריכים להתבונן ושוב להתבונן.
פהשקווילים
לימוד אבות ובנים חוזר: החל ממחר (מוצ"ש) בשעה 19:00 יתקיים מידי שבוע לימוד משותף וחוויתי של אבות ובנים בכולל "כה-לחי". בתום הלימוד מקבלים הילדים הפתעות ונערכת הרגלה נושאת פרסים בקרב הילדים. על המלאכה והארגון אחראי ר' יוסי שקד (מארגון "תפארת"). בשבועות הקרובים נביא סיקור מיוחד על הפעילות הנעשית.
