עופר ולדמן, בן 32, הוא סיפור הצלחה שיגרום לכמה סיפורי הצלחה בעתיד, וזאת ע"י תיקון החברה, העצמה והעשרת הקהילה לפי צרכיה. עופר הגיע לקריית שמונה מחולון בעקבות אשתו נופר (אברהמי לשעבר), בת 24, קצינה בפיקוד צפון אליה נישא לפני חודשיים. לעופר רקורד עשיר ומכובד בעשייה, למידה אקדמאית והכי חשוב, למידה והכרה של הקהילה בה הוא חי והצרכים שלהם. בין היתר הספיק עופר להיות תוכניתן במודיעין (שם היה אחראי על תשתית מחשבים ולקח חלק בהדרכת קורסים לחיילים), ואח"כ למד באוניברסיטה העברית בירושלים מנהל עסקים. רבים יעידו עליו שהוא גאון מחשבים לא קטן בעל מוח אנליטי ומבריק שחושב מחוץ לקופסא ואת זה מציע באהבה ובאמונה כי לכל עם ישראל מגיע שיווין הזדמנויות זהה
כשהגיע לעיר לפני כ-5 שנים זיהה עופר את המחסור בידע טכנולוגי בעיר והבין כי הנוער כאן לא חשוף לאפשרויות לימוד בתחום התוכנה. הוא יצר קשר עם תכנית נטע@ (ארגון נוער טכנולוגי ארצי) בהצעה ללמד בני הנוער רשתות תקשורת. עופר שראה את זה לא רק כהכנסה נוספת, אלא גם יכולת לקידום תושבי העיר, נרתם לנושא ולימד את בני הנוער במשך שנה במסגרת כיתות הלימוד של נטע@ בהן לומדים עשרות נערים מכל השכבות.
אולם כבר במהלך אותה שנה חש שיש בקרב חלק מהנערים צורך בשיטה אחרת ללימוד, לא כמו זו של בית הספר, וגם לא המוכרת בקורסים. שיטה שחושפת אותם ליכולות מחשוב ששומעים עליהן בשמועות בלבד, ופותחת להם פתח להשיג את היכולות הללו, אם רק ינצלו את ההזדמנות ללמוד. הוא החליט להקים משהו קצת אחר, קבוצת נוער שמקדמת את עצמה, קבוצה שמצמיחה את ההיי טק מתוך קריית שמונה. 'קבוצת בטא'.
צורת הפעילות ב'בטא' הוגדרה כבר משלב מוקדם: אין מגבלות גיל, לא צריך לשלם, אף אחד לא בודק נוכחות, אין מדריך. יש חבורת משוגעים לעניין שרוצים והולכים להגיע רחוק. קבוצה של אנשים שלומדים עצמאית. 'בטא' עוצבה כקבוצה חברתית שפועלת עם דגש על היכולת להתקדם ולפרוץ ללא תלות בכספים, ומתוך תחושה שהנוער בקריית שמונה חייב לקבל הזדמנות ללמוד תוכן שכנראה לא יקבל במקום אחר, בטח לא בחינם.
למרות העומס בחייו, עבודה במשרה מלאה ב"שמיר אופטיקה", ובנוסף מדריך ריקודי סלסה (בהתנדבות מלאה), החליט עופר לעשות מעשה ולפתוח את 'בטא' כקבוצת לימוד ללא הגבלת זמן, כשכל פעילותו בה היא בהתנדבות, כמו כל חבר אחר בבטא. ההשתתפות בה הוגדרה גם היא בחינם לגמרי, כך שחלון ההזדמנויות של ילדי העיר יישאר פתוח לאורך זמן, וללא הבדל בין מי שיש לו למי שאין לו.
נמרוד דגני מתכנית נטע@ ואלכס מלניקוב מבית הנוער בקריית שמונה קיבלו את היוזמה בזרועות פתוחות, וסיפקו חדר מחשבים למפגשים. יותר מזה לא היה דרוש, ומשם החלה 'קבוצת בטא' לפעול. חברי בטא מתקשרים זה עם זה בצורה שוטפת באינטרנט, ומשתמשים ברשת על מנת לתאם פרויקטים עליהם הם עובדים ועל מנת לחשוף אחד את השני לחידושים בתחומי הטכנולוגיה העילית. במקביל נפגשים כל חברי בטא מדי שבוע ביום חמישי בערב בבית הנוער בקריית שמונה, עורכים ישיבת סיכום לעשיה של אותו שבוע ולתכנון השבוע הקרוב, מעדכנים אחד את השני ברעיונות חדשים ובטכנולוגיות חדשות, ומתגברים על קשיים שהתעוררו בכתיבת קוד התוכנות. בפגישות האלו נולדים רעיונות לפרויקטים מפתיעים כמו "פרויקט פינקי".
"פרויקט פינקי" הוא פרויקט שיזמו חברי 'בטא', ואשר מטרתו לשלוט על מחשב באמצעות גלי מוח. כעבור מספר חודשים, ובעזרת המנטורים אלעד, שי וצחי ממרכז הארץ שהתגייסו להשגת הציוד הנדרש, הצליחו חברי תכנית 'בטא' להפעיל באמצעות גלי מוח משחק מחשב שאת הקוד שלו שינו בעצמם. בשלב מאוחר יותר הצליחו להפעיל נורה קטנה באמצעות גלי מוח, ובהמשך הם מכוונים למטרה גבוהה יותר, הנעת כסא גלגלים ישירות באמצעות המוח, ואימון של אדם בעל נכות כך שיוכל להתנסות בשימוש בטכנולוגיה.
– איך נולד הרעיון?
זה התחיל כשפגשתי נערים שחלמו להיות טכנאי מחשבים ביתיים, הבנתי שיש כאן משהו שהם לא נחשפו אליו. עולם התוכנה הוא עולם שבו ניתן לעשות מיליונים ולפרוץ לשוק רק מזה שישבת וכתבת תוכנה שאנשים היו צריכים, לא צריך לקנות ציוד, לא צריך משקיעים, לא צריך להיות קרובים לסושיות של תל אביב. לא צריך שום דבר חוץ מרעיון, מחשב וחיבור לאינטרנט. ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות יושבת אצלכם בבית, ואתם כרגע משתמשים בה כדי לעשות לייקים. הלו, להתעורר!
– מה התכנים הנלמדים?
כיום אנחנו מתמקדים בתחומים של תכנות במספר שפות (C, אסמבלי פייתון), אבטחת מידע והנדסה לאחור וגרפיקה תלת ממדית. הסיבה לתחומים האלו היא שזה מה שמעניין את חברי 'בטא' כיום, ולכן הם החליטו לבצע פרויקטים שקשורים לתחומים האלו. והם לומדים עצמאית כל מה שנדרש כדי להוציא את הפרויקטים אל הפועל.
כדי להבין את עוצמת היכולות ניתן להסתכל במקור הפרויקטים שלנו: העיסוק בגלי המוח נולד מזה שלפני 17 שנים חלמתי באחד הלילות שאני מזיז סמן של עכבר בכוח המחשבה, מאז חפרתי בנושא. 17 שנים אחר כך יש לנו את זה עובד בבטא. "פידלפונג" נולד כהצעה חצי-בצחוק של אחד מחברי הקבוצה, מאז הרעיון והתוכנה רק התפתחו. "באונטי" נולדה כרעיון בשיחה עם שמעון שרצר, יזם היי-טק בכיר שמסייע ל"בטא". חודשיים אחרי שהרעיון עלה יש כבר גרסה ראשונית. "המחרפן הסלולרי" נכתב באותו יום שהועלה הרעיון לכתוב אותו, וחברי הקבוצה עם הזמן גם הוסיפו לו לוח בקרה לשליטה על כמה מחשבים. תכל'ס אנחנו מגשימים חלומות, ולא משלמים על זה גרוש. זה כל העניין.
– האם הנערים שמגיעים ללמוד הם דווקא המצטיינים בלימודים? ובכלל, האם זה מתאים לכל אחד?
אין קשר להישגים בית הספר. תלמיד טוב בבית הספר (וגם באוניברסיטה!) יכול להיות כזה שלא מסוגל ללמוד לבד בלי שימשכו אותו באף, ותלמיד גרוע בבית הספר יכול להיות פשוט אחד שתכנית הלימודים של משרד החינוך לא מדברת אליו. ב'בטא' מסתמכים על לימוד עצמי. לא שואלים מאיפה הגעת ואיזה ציונים קיבלת, אם אתה מסוגל לשבת, לקרוא חומר ולקדם את עצמך, ברוך הבא ל'בטא'".
היום כשהנושא של הפערים בין המזרחים לאשכנזים ובין הפריפריה למרכז עולה לכותרות בעקבות תוכנית התחקירים של אמנון לוי, צריך לראות איך דווקא יוזמות כאלה מגשרות על אותם פערים ומעניקות שוויון הזדמנויות. עופר מעיד על עצמו שבתור ילד היו לו כנראה בעיות קשב לא מאובחנות ולכן הלימוד בביה"ס לא היה תמיד מועיל, ודווקא המסגרת השונה, של הלימוד העצמי או שימוש בשיטות וטכניקות אחרות דווקא הועילו והפיקו תוצאות מצוינות. השיטה הייתה פשוטה, הוא היה מציב לעצמו אתגר שנראה בלתי מושג, ועובד על למידה ואימון בחומר עד שהיה משיג את המטרה. גם כשלא היה מצליח להגיע למטרה, הידע שצבר בדרך היה עוזר לו להגיע ליעדים חדשים.
– מה ההבדל בין הלימוד שלך לבין מרכזים אחרים?
לא התעמקתי בפעילותם של מרכזים אחרים, מלבד מספר קורסים שראיתי שהם מפרסמים. המרכז של תפו"ח שבו אנו נפגשים גם הוא מעניק קורסים בתחום המחשבים, אולם 'קבוצת בטא' היא משהו אחר. זה לא קורס, זה לא סיכומים ותרגילים ומבחן, זה לא מסתיים אחרי כמה שיעורים. ב'בטא' אתה מקדם את עצמך, ולומד מה שאתה רוצה ללמוד, בשיטה שבעזרתה אתה קולט הכי טוב, ועם חברים שעוזרים לך להתגבר על מכשולים כשאתה "נתקע" או כשסתם קשה לך.
"כשאני מסתכל קדימה ואני מתכנן להקים משפחה בקריית שמונה אני רוצה שכשהילדים שלי יהיו כאן יהיה להם היי טק שצומח מתוך קריית שמונה ולא הייטק מיובא אליה. אני מאמין ודוגל בסביבה שמחזקת את עצמה ולא תלויה באחרים", אומר עופר ומוסיף "כשאני בונה את סביבת החיים שלי אני רוצה לחיות במקום שמייצר את התעסוקה. מתי לאחרונה שמעת על חברת סטרט-אפ מקריית שמונה? במקום זה הצעירים בורחים לתל אביב לחפש שם את העתיד שלהם. ולכן אם כאן, אותם תלמידים שמשקיעים עכשיו לא רק בלימוד אלא גם בצורת חשיבה אחרת יחזרו לכאן אחרי הצבא וירימו סטרטאפים, עשיתי את המוטל עליי".
– מה דעתך על הקיפוח בתור אחד שהגיע מחולון? האם לילד מהמרכז "מושקע" יותר מילד בקרית שמונה או חצור"?
"קריית שמונה די רוויה בתכניות לנוער. במובן הזה המרכז הוא מי שמקופח. הבעיה היא שברגע שהבנאדם חוזר מהצבא זה מתהפך, כל התעשייה שם. אני מאמין שמי שלא דואג לעצמו לא יגיע רחוק, ואם אין הזדמנויות, צריך לייצר הזדמנויות בעצמך. אנחנו צריכים לייצר כאן את תעשיית ההיי טק של הדור הבא, אף אחד לא יעשה את זה בשבילנו".
בתור בני אדם שמחולקים למגזרים ובעלי אמונות שונות, רבים מאיתנו רואים את המצוות והמעשים הטובים שייכים יותר לדתיים, אך עופר מוכיח כאן בדיוק ההיפך. יש לו אמונה, יש לו חזון, והוא מגשים אותו תוך כדי נתינה מעצמו לאחרים.
– ולמה דווקא בחרת בהתנדבות. אם היית מקבל אפילו סכום נמוך יחסית זה לא היה הופך את הלימוד לפחות ראוי?
בכל הפרויקט הזה אני מעוניין להיות אחד מהקבוצה, אני מנטור. מבחינתי התלמידים הם חברים בקבוצה בדיוק כמוני. אני משתתף איתם בפרויקטים. אני מאמין בחברה שמעצימה את עצמה, ולכן הקבוצה הזאת לא מוגבלת בגיל. יש בקבוצה תלמיד מכיתה ז' ותלמידים מי"ב שעובדים על אותו פרויקט ואם ישב איתם על אותו פרויקט גם אדם בן שישים אין עם זה שום בעיה".
– איך אתה רואה את התלמידים ממשיכים אחריך? (מה המסלול… נוער, צבא, חברות היי-טק)
מאחר שזו קבוצה חברתית מתפתחת, המטרה היא שהיא תמשיך לפעול כל עוד יש קריית שמונה. המסלול המועדף הוא שחברי 'בטא' יגיעו להבנה טכנולוגית עמוקה ויכולות משמעותיות, ישרתו ביחידות טכנולוגיות ובתפקידים טכנולוגיים, שם ימשיכו לפתח את הידע, היכולות והקשרים, ולאחר מכן יחזרו לעיר לכוון את הדורות הבאים לאותם מקומות, להרים יוזמות בתחום התוכנה ולבנות מוקדים שיוכלו לקלוט לעבודה את הדורות של חברי בטא שיגיעו אחריהם. בטא מתפתחת כך שתוכל לפתח את עצמה.
– לאיזה תוצאות הגעתם עד היום?
פרויקט פינקי שהוזכר קודם הוא הצלחה מרשימה, וחלק מחברי הקבוצה למדו לשם כך על גלי מוח עד כדי יכולת לתת הרצאה. פרויקט "באונטי" נמצא כיום בשלבים מתקדמים ונועד לייצר מערכת שתאפשר לממשק את 'בטא' לחברות שעוסקות בכתיבת תוכנה. יש לנו תוכנות שנכתבו ב'בטא' ומטרתן להדגים את פוטנציאל העשייה, אחת מהן "המחרפן הסלולרי" מאפשרת שליטה על CD של מחשב מרוחק באמצעות סלולרי, ובפרויקט "פידלפונג" שינינו תכונות של משחק קיים (מהירות כדור, סאונד, גרפיקה), והוספנו למשחק יכולת שלא קיימת באף משחק מסוגו. ישנו גם חבר 'בטא' שמשמש מחלקת מדיה של הקבוצה והגיע לרמה גבוהה ביצירת מודלים תלת ממדיים, והצליח גם ליצור משחק תלת-מימדי בסיסי.
מעבר לכך, בשנה האחרונה חברי 'בטא' גם הוציאו לראשונה משלחת מסודרת של בני נוער מקריית שמונה לתחרות המחשבים הארצית "קודגורו", שם השתתפו בתחרות, כאשר תכנית נטע@ ק"ש דאגה לסייע בהוצאה הכספית שנדרשה לשם כך.
– יש תמיכה מקומית? פידבקים תגובות?
אנחנו בקשר עם גופים שונים, ויש הרבה רצון לעזור ולקדם יוזמות שנוגעות לנוער, כולל יוזמות ש"מתבשלות" בימים אלו. בהתחלה הסתכלו עלינו בסקרנות מעצם העובדה שאנחנו מציבים לעצמנו מטרות שנראות מטורפות, אבל כיום, אחרי שהשגנו חלק מהמטרות האלו, התגובות הן בעיקר "תשמור לי מניות כשאתם מקימים סטארטאפ".
– עכשיו, כשמערכת הבחירות בשיאה, מה היית רוצה שראש העיר הבא יעשה כדי לקדם את המטרות שאתה מציע?
אין לנו כיום צרכים מיוחדים. הייתי שמח שראש העיר שיבחר ידאג לעיר מטופחת ומאוזנת תקציבית שטוב לחיות בה, אנחנו נדאג להצמיח בעיר הזאת אוכלוסיה היי-טקית. מה שכן, צריך לדאוג בטווח הארוך שקריית שמונה תהיה עיר שנוח להקים בה יוזמות הייטק ברמת המיסוי והבירוקרטיה. אחרת גם ההיי-טקיסטים שיצמחו כאן ייאלצו ללכת לחפש מקום שבו אפשר לעבוד בראש שקט.
– איפה את רואה עצמך בעוד 10 שנים וכמובן איפה יהיו החבר'ה האלה.
בעוד 10 שנים אני אהיה עדיין מנטור ב'בטא', עד כמה שאילוצי החיים יאפשרו לי, אבל אני מקווה גם להיות שותף פעיל בסטארט-אפים של חברי 'בטא' שגדלו אצלי ושבעצמם ישמשו מנטורים לדורות הבאים של 'בטא'. את בוגרי בטא אני רואה במקרה הטוב מרימים יוזמות היי-טק כאן בקריה, או במקרה הגרוע בו הם לא חוזרים, משמשים מנטורים מרחוק לדור הבא שכן ישתקע ויגשים את המטרה לשמה נוצרה בטא. מתישהו נצליח להגשים את החלום, השאלה היא רק מתי.
– היית רוצה שמישהו שקורא את הראיון יפנה אליך מחר?
הייתי רוצה שכל ילד בקריית שמונה והאזור שחלם לתכנת, או לשנות משחק או להבין מה וירוסים באמת עושים, אבל ויתר כי לא היה לו את מי לשאול ולא היה לו עם מי לשתף, שייצור קשר, יגיע ל'בטא' וייתן לעצמו את ההזדמנות לפרוץ. לא מעניין אותנו מה הגיל שלו או כמה כסף יש להורים שלו, הוא רק צריך לרצות ממש חזק להגשים את החלום שלו. וכמובן שתידרש מכל מצטרף כזה מוסריות גבוהה ונכונות ללמוד לבד. אנחנו לא מתעסקים עם 'שופוני' ו'דאחקות' ולא משחקים בנדמה לי, אנחנו מגשימים חלומות.
