עליתי ארצה כציוני נלהב, וככל שהשנים עוברות, אני מרגיש שאדמת הארץ הזאת נשמטת מתחת לרגלי. לי יש מחויבות לארץ הזאת, אבל למדינה הזו אין שום מחויבות אליי! אני מחויב לשרת בצבא, אני, בניי ובני בניי, אני מחויב לשלם מיסים על מיסים וכ"ו ומה אני מקבל? גזירה על גזירה שמנחיתים עלי חדשות לבקרים, בעיקר כספית, עד כדי שליש ממשכורת של גמלאי, או של משתכר שכר מינימום!… ארצנו, על כל יופייה חופיה, נחליה וחורשותיה, שנשלטים על ידי בעלי הון, בריונים וגופים רשמיים מכל הסוגים באישור ממשלתי או בהתעלמותה המודעת מההשתלטות הבלתי חוקית בעליל של אותם גופים שצינתי קודם. כל שבילי הגישה לאותם מקומות סגורים ומסוגרים עם סלעים ושוערים, והגישה אליהם רק תמורת תשלום או שהכניסה חסומה בכלל. האזורים הנחשקים על עניי עירך הם בגדר חלום בלבד. אלה הם אתרים "חברתיים פרטיים סגורים", על משקל "אזורים צבאיים סגורים". והרי לכם פסוק מהתפילה, "פה להם ולא ידברו, עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא יאזינו, אף אין-יש-רוח בפיהם"…מי אלה? אלה אותם גורמים האמורים לשמור על זכויותיך החוקיות, והפכו לשותפים לפשע. עצם התעלמות מוחלטת מזכויותיך כאזרח פשוט. ועוד, אפילו מאפיין מדינה כגון השפה העברית שכל כך התקשינו ללמוד בהיותינו עולים חדשים, משנה את מילותיה וניביה לטובת האנגלית, שפת הגאווה של עיתונאים, סופרים וסתם אנשים שרוצים להרשים אותך …עם מילים לועזיות. לעתים, יש כאלה שאינם יודעים את פירושה של המילה שכתבוה באנגלית, עד כדי כך שמוסיפים "הסבר" בעברית שאין לו כל קשר עם שפתו של שייקספיר. בהתחלה, כעולים, השתמשנו במילים בודדות בשפת אימנו, כדי להסביר את עצמנו, אבל היום, אין כל סיבה להשתמש בשפה זרה כי העברית מספיק עשירה ומתעדכנת תדירות על ידי האקדמיה ללשון. האמת היא, שלי, ובוודאי להרבה כמוני, נמאס מלקרוא ולשמוע מילים מיובאות מעולם הבידור והסלנג התל אביבי. לאחרונה, ולמי שלא שם לב, רוב האריזות כתובות בשפה האנגלית, שמי שאינו שולט בשפה, לא יודע במה מדובר, וכמובן בניגוד לחוק!
ולזה קוראים המדינה שלי? כמובן כל מה שכתבתי היום הוא כלום לעומת המציאות האמיתית והכואבת, שאתה מרגיש שאתה חי במדינה כמעט זרה לך…לפעמים אני שואל את עצמי, האם התנהגותנו לא מתאימה יותר למדינת העולם השלישי?
אגב, יתכן שיהיו כאלה שיחשבו שנושא השפה, אינו קשור לחלק הראשון של הכתבה, אבל לצערי, הרגשתי היא אחרת…
יוסי פרטוק
