נתחיל בעירייה על שני בניניה. בבית אדלשטיין אין גישה לנכים על כיסא גלגלים ומוגבלים אחרים בכלל. אין מעלית, ומי שבא מהכניסה התחתונה ימצא את הדלת נעולה כי כך קבעו. כלומר, מי שבא למס הכנסה לדוגמה, והוא נכה, נכנס מלמעלה ויורד שתי קומות ושוב כשיסיים, לעלות אותן בחזרה … נראה לכם קל? תשאלו את זה שפגשתי באמצע הדרך. בבניין השני במרכז בו שוכנת מחלקת הגביה שהכניסה מול הדואר. יש אמנם גישה לנכים, אבל הכניסה חשוכה ומסריחה מריחות מאוד לא נעימים. ואם הקדמת בכמה דקות לפני הפתיחה קח לך כדור pramin נגד בחילות ותשתדל כמה שפחות לנשום. בפנים, במשרדי גביית הארנונה ושירותים אחרים, המצב לא טוב יותר. אין תור ואין הכוונה, לא כל אחד יודע לאיזה פקיד עליו לפנות, ומי נמצא לפניך, ומי מאחריך. אתה רק שומע: "אני הייתי לפניך, רק שחשבתי שאני שייך לעמדה הזאת" וכך הלאה והגרוע מכל, תמיד חסר לך צילום או מסמך כלשהו כדי להשלים את "משימתך". מי מכם יודע אלו מסמכים עליכם להציג כדי לקבל הנחה כלשהיא או מה צריך להביא כדי לקבל אישור תושב? רק כשמגיע תורך, תדע מה חסר לך, ואז, תצטרך לנסוע הביתה ולהתחיל הכל מחדש.
בדואר המרכזי, ישנן אמנם ששה אשנבים, אבל לא כולם מאוישים, תמיד חסרים לפחות שניים. למי זה אכפת שאתה מספר ארבעים בתור?… הלכו לך שעתיים.
ומגיעים לפנינת "השירותים" הציבוריים. למי שאינו יודע, ישנו סניף דואר בצפון העיר, ותיק הימים, ברחוב הגלעד בפינת השיכונים הטרומיים. השירות שם, הוא בין המעולים שבמעולים, בניהולה של גב' זויה גוטמן. אבל אליה וקוץ בה. הסניף הוא קטן מאוד, והאוכלוסייה גדלה ביחס לגודלו של הסניף, ולעומס על כתפיה של הפקידה המעולה הזאת. והחשוב מכל, וכאן רציתי להגיע, הגישה אל הסניף הזה היא מסובכת ביותר. אינני יודע למי שייך המתחם שליד הדואר, אם הוא שייך לעירייה שתטפל בהכשרתו והתאמתו לציבור, ולא, שתחייב את בעל המקום, עמידר או אחר לטפל בו. הכניסה ברכב קשה מאוד עד בלתי אפשרית. והיציאה ממנו עוד יותר קשה. הבעיה קיימת גם במסלול המכשולים, שבין חנויות רסקו לבין השוק העירוני. לא תתכן הזנחה כזאת במרכז העיר, שאין בו לא כביש ולא מדרכה, והיציאה ממנו מזרחה לשדרות תל-חי, היא סכנת נפשות של ממש.
חשבתם שגמרנו? לא. ברחבה של ההסתדרות, דאגו כבר לסמן בכחול לבן, על כלום כי אין שם אבני שפה, ולא מדרכה ואפילו לא מחסום שימנע ממך ליפול מגובה של כשלושה מטרים. והיציאה ממנו דרומה כרוכה בהריסת הבולמים והצמיגים. בקיצור, הכל "בכחול לבן" תוצרת קריית שמונה, העיר הנמאסת על תושביה הוותיקים ביותר כי צעיריה כבר עזבוה מזמן.
מבט אחר: הצל"שים השבוע מגיעים לשני רוכלים בשוק העירוני. האחד הוא שמעון אסולין, בעל הבסטה של הממתקים והשני, בעל הבסטה של "הירק" בשם רודה. שני המכובדים האלה
מתנהגים בצורה מעוררת כבוד, ישרים ואדיבים. פשוט תענוג לקנות מהם. כולם מכירים אותם ולא היה קשה לבחור בהם כמצטיינים. כל הכבוד!
יוסי פרטוק
