הראש היהודי שלנו, גם אם אין עליו כיסוי-ראש או כיפה, מבין שכל ההגבלות בנושא נידה, טהרה וטומאה, הינן מועילות לא רק לגוף, לנפש ולנשמה, אלא גם לזוגיות. אין ספק, שגם המאכל האהוב ביותר על כל אדם ימאס עליו מהר מאוד במידה ויאכל אותו במשך תקופה ארוכה מידי יום. לא נכנס לזה הפעם, אך עניין הטבילה במקווה הוא ללא ספק 'המצאה גאונית' של בורא עולם שרק מטיב איתנו, כמו תמיד.
עידן הלוקסוס
אם נשאל את האמהות שלנו שנולדו וטבלו בגלות, נראה שהיום אנחנו חיים בלוקסוס שאינו ניתן לתפיסה בכלל. בעבר נשים היו צריכים ללכת לנחל (לעיתים קפוא!), בשעת לילה מאוחרת, לבד, בקצה העיירה במסירות נפש, כדי להיטהר ולהיות מותרת לבעלה. היום, להבדיל, אנחנו רואים מקוואות ברמות של ספא. חדרים נפרדים, סאונות, ניקיון קפדני, תאי הלבשה ואיפור מפוארים, ובעצם, הכל, כדי שאַת היהודייה היקרה תבואי לטבול במקום הכי נוח, ולא תרגישי מטרד, קושי או צער. אין ספק שהיום רבים המקוואות משדרגים עצמם כדי לענות לכל הצרכים הסטריליים ופסיכולוגים של הנשים שמקימות מצווה ענקית. בבדיקות של משרד הבריאות במקוואות נשים, התברר שמי המקווה צלולים ונקיים עד כדי כך שהם ראויים לשתייה. הסיבה פשוטה: כל אישה טובלת במקווה רק לאחר כשעה של הכנה, שבה היא רוחצת את עצמה היטב כדי שלא תהיה שום חציצה בשעת הטבילה בין גופה לבין מי המקווה. בנוסף, המים מוחלפים בתדירות גבוהה, והמקווה עובר ניקיון יסודי.
מקווה/ספא הורדים
אחרי שנים של עיכובים (ככה זה – איפה שיש קדושה, יצר הרע מגיע לעכב), שיפוצים וניסיונות, נפתח לפני כשלושה חודשים מקווה הורדים. הפתיחה, כזכור, הייתה במעמד הרב הראשי לישראל, הרב שלמה עמר שליט"א, רבני העיר והציבור המקומי. הסטנדרטים הגבוהים בכל הפרמטרים במקווה, לא מוכרים לנו באזור, שכן המקום נבנה ותוכנן בקפידה, מרמת העיצוב של המקום ועד הנוחות, הפרטיות, הניקיון והרגשת החמימות שהמקום מציע.
אין ספק כי אצל נשים, ובמיוחד במצווה הזו לרמת הפרטיות יש ערך מוסף, שכן כל תהליך הטהרה צריך להיות בצניעות ובסוג של חשאיות, לכן בכניסה למבנה ישנה חנייה גדולה השייכת למשתמשי המקווה בלבד, ומשם יש מדרגות המובילות לכניסה. בנוסף, ישנה עוד כניסה צדדית.
בנוסף לכך, כדי ליצור מצב בו הנשים בתוך המקווה לא פוגשות אחת את השנייה, ישנם שישה חדרי המתנה לטובלות, דבר שיותר מצב בו הטובלות לא נפגשות אחת עם השנייה בתחלופה.
בגלל אופי המצווה, ישנה לעיתים ביישנות מצד הנשים (ובצדק), ולכן הן צריכות להרגיש שהגיעו למקום בו ישנה אווירה חמימה, נעימה וביתית, לכן דאגו ללובי מפואר ופינת המתנה ברמה גבוהה, הכולל ספות נוחות ומתקן לשתייה חמה (מה שנותן אפשרות לאחר כלות שבאות עם משפחותיהם לפני החתונה).
בתור ישראלים מצויים, אין דבר יותר מרגיז לעמוד בתור, ולחכות לזמנך, בין אם מדובר בקופת חולים, או בקופה לסופר, כל שכן לטבילה במקווה, ולכן, כאמור, ישנם במקום שני מקוואות לטבילה ושישה חדרי התארגנות הכוללים שירותים, מקלחת וארונית לחפצים עם מגבות, חלוקים וכל הציוד הנדרש להתארגנות לטבילה.
כמו בבית הכנסת "אור תורה" (כתבה פורסמה לפני חצי שנה בנושא), גם כאן ישנה אפשרות וגישה לנכים, ואף חדר מיוחד המתאים לצרכים שלהם. "בימים אלו אנו פועלים בשיתוף מהנדס העיר ועיריית קריית שמונה להתקנת מתקנים לנכים בתוך בורות הטבילה במקווה הוורדים וגם במקווה הרצל", מוסיף הרב יצחק קקון, יו"ר המועצה הדתית בעיר. וכמו צורך של נשותינו הצדקניות, גם כאן ישנו חדר איפור וייבוש שיער מראות אישיות .
עלות המבנה וציודו מסתכם ב-2.250.000 שקלים כולל הפיתוח סביב המקווה. הרהוט והאבזור בתוך המקווה נתרמו ע"י מר גבי אדרי להנצחת אמו סוזן ז"ל. הפעלת המקווה ותחזוקתו מבוצעת ע"י המועצה הדתית ובאחריותה.
<!–[if !supportLineBreakNewLine]–>
<!–[endif]–>
שעות הפתיחה:
המקווה פתוח מדי ערב כרבע שעה אחר צאת הכוכבים למשך כ-שלוש שעות בכל ימות השבוע.
בערבי שבת וחג כ-30 דקות לאחר הדלקת הנרות למשך שעה אחת. מוצאי שבת וחג כשעה לאחר צאת השבת או החג למשך שעה וחצי.
ליצירת קשר – מטיילים, עיכובים או סתם פרטים נוספים: 0525698281 – הבלנית רחל חנונה.
שאל את הרב
תשובה
הרב שמואל אליהו
————————————————————————————————————————————
פרשת תצווה
מקדש מעט-זה בית כנסת
בפרשתנו כתוב: "ושכנתי בתוך בני ישראל", קראתי סיפור נורא עד מאוד במדרש רבה הקשור לפרשתנו: כשביקשו היוונים לבזוז את אוצרות בית המקדש, פחדו להיכנס לתוכו. שחדו יהודי פוחז ופורק על, ושמו "יוסף משיתא", ואמרו לו שיכנס לקודש, ומה שיוציא ראשונה יהיה שלו. נכנס יוסף משיתא והוציא את מנורת הזהב. אמרו לו: "מנורה זו נאה למלך. היכנס שוב, ומה שתוציא עתה יהיה שלך". אמר יוסף משיתא: "לא די שהכעסתי את בוראי פעם אחת, אכעיסנו פעם שנייה?", וסרב. פתוהו בהבטחות ולא התפתה. איימו עליו, ולא פחד. הביאו שולחן של נגרים והתחילו לנסרו. והיה מצעק ואומר: "וי לי, וי לי, שהכעסתי את בוראי". עד שיצאה נשמתו. ועל זה רב חיים שמואלביץ' זצוק"ל שאל: הלא הוא היה פוחח והולל, שהסכים לבזוז את אוצרות בית ה'. וכיצד זה הפך ברגע אחד להיות לקדוש, המוסר עצמו למות על קידוש ה'?! והתשובה היא, אותה שהיה של רגע קט בקודש הקודשים, מקום השראת השכינה, הפכה אותו לאדם אחר. מפושע ישראל-לנעקד על קידוש ה'. ממש נורא נוראות. ומכאן, אלינו: הלא בית הכנסת קרוי (בספר יחזקאל פרק י"א פסוק: ט"ז): "מקדש מעט", ואם כן, כניסה בשעריו חייבת לחולל משהו בלב האדם. שהרי, אם יוסף משיתא הפך ברגע קט מפושע ישראל לקדוש ולמוסר נפש, מה איתנו?!
יהי רצון שנזכה שה' יקבל תפילתנו ברצון וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו אמן ואמן.
בר יוחאי חיים.
