השורות האלה נכתבות כמה שעות אחרי הפסקת האש האחרונה זו שבה החמאס לא הפר עדיין את ירי הטילים לעבר ישראל.
התקשורת כבר חודש משדרת בגל פתוח ועוקבת מקרוב אחר הלחימה בעזה. חייבים למלא זמן מסך. ובטלוויזיה מתווכחים פוליטיקאים ומומחים. מהאולפן הממוזג הכול ניראה פשוט וקל יותר. ומבלי משים אני מוצא את עצמי פונה אליהם ומבקש: חכו רגע.
חכו רגע. פניה זו מופנית אליכם הפוליטיקאים מהצד הימני והשמאלי של המפה ולכל הפרשנים והמומחים של מלחמת "צוק איתן". בבקשה מכם חכו רגע לפני שאתם משחיזים את הסכינים וממהרים לחלק 'ציונים' ולתת 'עצות'.
בחודש הזה עם ישראל התגלה במלוא תפארתו.
בקריית שמונה התארגנה דרך הפייסבוק קבוצה של צעירים וצעירות שמרבית ילדותם עברה עליהם במקלטים ובחדרי הביטחון. הקבוצה עמדה בצומת רסקו כשהם לבושים בחולצות שעליהן נכתב 'צו 8'.
בתוך דקות הצטרפו אליהם תושבים רבים יחד עם ילדיהם הקטנים מניפים דגלים בגאווה. יש תמונות שנחרטות בזיכרון האישי ומלוות אותך גם זמן רב אח"כ.
אבל לא רק בקריית שמונה. כל הארץ כולה מצפון ועד דרום התלכדו יחדיו. לא זכור לי תחושת אחדות כזו מאז מלחמת ששת הימים.
כולם נרתמו לסייע, חבילות ומכתבים של ילדים שנשלחו אל החיילים. אימהות שלא ראו את ילדיהן חודש תמים יצאו אל שטחי הכינוס ובידיהן מגשים רבים של אוכל ביתי עוגות ודברי מאפה, להזכיר ללוחמים במשהו את הבית. בעלי עסקים פתחו את הכיס ואת הלב ומשפחות מהצפון אירחו את תושבי הדרום וכל הציבור כולו היה כאחד.
וברקע הפרשנים בתקשורת כבר החלו לדבר על היום שאחרי. אז זהו. תנו לנו עוד קצת ליהנות מהביחד שקצת אבד.
אל תמהרו "לחמם" ציבור אחד בשני. ישנן משפחות שכולות שאיבדו את יקיריהן, ילדים יפים ואמיצים. תנו להם ולנו לאסוף את השברים.
תזכרו שכאשר ההורים רבים, מי שנפגע זה הילדים. אז אנא מכם קחו נשימה ארוכה, יהיה עוד זמן לכל הפרשנויות וההסברים. עכשיו כשכולנו מרגישים כל כך טוב ביחד, כמשפחה אחת גדולה, תחושה שכבר שנים רבות לא חשנו כך.
אל תהרסו לנו.
לבד, אבל לא בודד
יש לנו עם מיוחד ונפלא. והמלחמה הזו האירה והזכירה לנו שוב את הערבות ההדדית, את הסולידריות וכמה אהבה יש בתוכנו.
אני ניזכר שצמרמורת והתרגשות אחזה בי כשראיתי את מסע ההלוויה של שון כרמלי ז"ל חייל בודד שעלה לבדו לישראל ובחר לקשור את גורלו אתנו. קרוב לעשרים אלף איש ליוו אותו בדרכו האחרונה. האנשים שהלכו אחרי ארונו הגיע מכל קצוות הארץ רק משום שנודע להם כי שון היה חייל בודד, ושׁשׁון היה אוהד של קבוצת הכדורגל מכבי חיפה. אלפי האנשים ביקשו לחבק אותו אל ליבם ולומר לו שבעצם בישראל אין חיל בודד יש רק חיל שעלה לבד. תגידו אתם. איפה יש עוד עם כזה בעולם?
בזכותכם
המלחמה הזו גבתה מחיר כבד של שישים וארבעה לוחמים ושלושה אזרחים.
העיניים דומעות והלב כואב על מותם של לוחמים וקצינים שמתו בגבורה ובמסירות למען ארץ ישראל.
חיילי ומפקדי צה"ל.
הדור שלכם הוא דור נפלא, בעל ערכים מוסר ואהבת המולדת.
מי שקרא למפקדים עד לא מזמן "מפקדי הפלזמות" לא ראה את הקצינים הבכירים, מפקדי הסיירות המובחרות, לוחמי גולני וגבעתי מסתערים ראשונים אל תוך האש מחרפים את חייהם והכול מתוך אמונה בצדקת הדרך והמלחמה.
אלה שקראו לדור שלכם "דור המחשב והסווטאפ" לא האמין כי במשך חודש שבו כמעט ולא עצמתם עין נלחמתם נגד אויב שפל שהגיח ממנהרות וזחל שוב בחזרה לתוכם כחפרפרות. נלחמתם בחירוף נפש וגבורה.
בשם הדור שלי אני מבקש לומר לכם סליחה. סליחה שלא הערכנו מספיק את החומר האנושי שממנו קורצתם. צעירים יפים ואמיצים. לוחמים בעלי מוסר, אנושיים. אתם ילדינו האהובים ואנחנו גאים בכם הכי בעולם.
