כשביקשתי מיפה שתפתיע אותי ותספר משהו אישי מחייה, משהו שאנשים אינם יודעים עליה באמת, חשתי שהיא נבוכה כשהשיבה לי. "אני מאוד רגשנית ובוכה במהרה. קיים פער בין התדמית של האישה הקשוחה כפי שאני נתפסת בעיני הסביבה לבין יפה האמיתית". המבוכה של יפה קשורה לצניעות שבה. היא הייתה מעדיפה שלא להתראיין כלל, אלא שהסיפורים מפי תלמידיה הרבים שלמדו ולומדים אצלה "על המורה הקשוחה שאינה מוותרת שבזכותה אנו מצליחים", הביאו אותי לחפש את הסדק שנפער בין מה שהם רואים בה לבין החבוי והמוצנע שבה.
– יפה, מה יכול לרגש אותך ולהביא אותך לידי דמעות?
כמעט כל דבר שקשור בבני אדם וברגשותיהם. אשתף אותך במשהו אישי. לפני שבועיים חגגו לאחותי יום הולדת במועדון "אנוש", מועדון שמספק מסגרת מוגנת ותומכת לאנשים בעלי צרכים מיוחדים, בעלי פגיעה נפשית ופיזית. הלכתי לשמוח בשמחתה של אחותי. המפגש במועדון עם האוכלוסייה שפוקדת אותו היה מרגש במיוחד. מדובר באנשים שהחברה אינה יודעת לקבל, פעמים מתנכרת אליהם ובפעמים פוגעת בהם. אך ההתחככות עמם מלמדת את ההיפך. מדובר באנשים כנים, אמיתיים, חמים, שמחים, על אף שהחיים לא האירו להם פנים. שמחתי לשמוח עמם ולקבל מהם חיבוק חם ואוהב. באחת הפעמים שאלה אותי אחותי אם אינני מתביישת להיות אחותה? שאלה זו העבירה בי צמרמורת. השבתי לה, שאני גאה להיות אחותה ואני שואבת ממנה כוחות, אהבה אמיתית, נתינה אין סופית וממנה אני לומדת על מהות החיים, על משמעותם ועל הדרך להתמודד עמם.
– עולה משאלתה של אחותך שהיא ניחנה באינטליגנציה רגשית גבוהה, האומנם כך?
לגמרי נכון. עלי לציין, שאחותי בנערותה הייתה תלמידה טובה, יפה וספורטאית מעולה. אוסיף ואומר שאני זו שחייתי בצילה. היא ניחנה ברגישות רבה לסביבה, ילדיי הם ילדיה, ומשפחתה – משפחתנו.
געגועים לאימא
כשיפה הייתה בת שנתיים, הוריה התגרשו ואימה נישאה בשנית. להם נולדה בת נוספת, אחות ליפה, אורית שמה. יפה ראתה באביה החורג אב לכול דבר והקפידה גם לשמור על קשר עם אביה הביולוגי. "גדלתי בבית חם, בית שכול כולו נתינה לזולת" נזכרת יפה בילדותה. אימה אסתר ז"ל עבדה לפרנסתה כטבחית בבי"ס בתקופה שעדיין פעל מפעל ההזנה. "נתינתה של האם לא הסתפקה רק בעבודה עם הילדים אלא גם הייתה מעבר לשעות העבודה. היא דאגה לנצרכים, עם תום הלימודים התלוויתי לאימא. עברנו בית-בית נושאים כדי החלב על מנת להאכיל את הרעבים ולסעוד את הנזקקים. בשעות הערב המאוחרות כשהיינו מסיימות את ה"מסע", אימא הייתה חוזרת עייפה אך גם שמחה. מסופקת מאוד ומאושרת לדעת שהאנשים אכלו לשובע ומאושרים. זה משהו שירשתי ממנה. אימא אומנם לא הייתה אישה משכילה, אך הייתה לה חוכמת חיים. חשוב היה לה שנלמד, שנתקדם ולשם כך עבדה. היא עשתה הכול למעננו. בזמנו אימא נבחרה לקבל את תואר "אם השנה", היא אומרת בגאווה גלויה. "כשאימא נפטרה, הרגשתי שעולמי חרב, מבחינתי זו אבידה גדולה. אני חשה כאילו אברים מסוימים מגופי נלקחו".
יפה נולדה בחיפה, גדלה והתחנכה בבי"ס "רוגוזין" בקרית אתא. בזמן לימודיה באוניברסיטת חיפה, פגשה בחור צעיר בשם איל. ההיכרות עם הסטודנט הצעיר הובילה לסיפור אהבה מהרגע הראשון שהם נפגשו. הם החליטו יחד להגיע לקריית שמונה כדי ללמד בביה"ס. ההצעה להגיע לקריית שמונה נולדה שעה שאיל שירת במילואים בחטיבת הצנחנים. שם פגש את זאביק גלידאי, סגן מנהל ביה"ס "דנציגר", אשר עודד אותו לבוא וללמד בביה"ס.
הם הגיעו כזוג חברים בשנת 1982בסוף מלחמת לבנון. זוג צעיר חדור מוטיבציה, בעל שליחות אמיתית וציונית. מטרתם לסייע לפריפריה. "הצצנו ונפגענו" היא אומרת. "קריית שמונה היא מקום מקסים, אנשים נהדרים, אנשים חמים, פותחים את הלב ואת הבית". הרגשתי שזה המקום להקים בית ומשפחה.
שנים אח"כ בעקבות המעבר של יפה לקריית שמונה, העתיקו את מגוריהן האם אסתר ז"ל ואחותה אורית. האחות נישאה בעיר, בחתונתה השתתפו רבים מנכבדי העיר. עבורי "זה היה רגע משמעותי בחיים", היא נזכרת לומר. כאן נולדו ארבעת ילדיהם. את הברית של הבן הבכור עומרי שמסיים תואר ראשון במכללת תל חי ערכו בחדר המורים. "ביה"ס זה הבית השני שלנו, הוא חלק מחיינו" מדגישה יפה בדברה על הקשר למקום שבו איל והיא עובדים זה 32 שנים.
שנתיים לאחר מכן נולד איתי, שסיים את לימודיו בראיית חשבון. מעיין הינה קצינה בקבע וסטודנטית ובן הזקונים נועם חייל בסדיר, לוחם בצנחנים.
פגישת מחזור
בשנים הראשונות איל ויפה התגוררו בשכונת "אשכול". ביתם הפך לבית השני עבור תלמידיה. חלקם נהגו לבקר אצלם אחר הצהרים ולהתחזק בלשון. רמה מלכין, שהינה מורה כיום בביה"ס לחינוך מיוחד ב"רננים" זכתה להיות מתלמידיה של יפה במחזור הראשון. "כבר בחופשת הלידה הראשונה שלה, יפה קיבלה אותנו בביתה לתגבורים בחינם, יפה נתנה את כל כולה למענינו. בזכותה דקלמנו את החומר בלילה ובבוקר הגענו מוכנים. היא החדירה בנו מוטיבציה ללמידה ולהצלחה בבגרות. היא האמינה בנו, וגיבשה אותנו חברתית", ואז היא מוסיפה: "לפני שלוש שנים החלטנו להפתיע את יפה עם ספר המחזור שלנו. תכננו את הכל עם איל ועם הילדים. עשינו לה "חיים שכאלה". היא זכורה בלב כולנו… היא האימא של כולם" דברי רמה מלכין.
גם רחל, בת למשפחת איבגי, למדה באותו מחזור עם רמה. רחל שמתגוררת היום בחדרה ועוסקת בהוראה לאומנות, נשמעה מאד נרגשת, כשהתקשרתי אליה השבוע וסיפרתי לה, כי אני מכין כתבה על יפה המחנכת. "אני חייבת הרבה ממה שאני היום ליפה. גדלתי בבית להורים שעלו ממרוקו, והעברית שלהם לא הייתה תקנית. העברית ששגורה היום בפי זה רק בזכותה. הודות לה הביטחון העצמי שלי השתפר. יפה חינכה אותנו בדרך הקשה. הייתי ילדה היפראקטיבית, ויפה הייתה עבורי מורה, מחנכת וגם חברה. זכיתי להיות אצלה ואצל איל בת בית".
יפה ואיל מלמדים שניהם ב"דנציגר" כך שהזוגיות שלהם נמשכת לאורך כל היום.
כשאני שואל את יפה, "האם אין קושי באינטנסיביות הזו?" היא עונה: "איל לא רק בעלי ואב ילדיי אלא גם חברי ועזרי".
ברקורד המקצועי שלה היא בוגרת תואר ראשון בערבית ובלשון עברית, תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל והוכשרה כמאבחנת דידקטית. חינכה שנים רבות וכיום היא רכזת לשון והבעה ומגישה לבגרות.
בין תלמידיה נמנה גם ד"ר אמיר גולדשטיין שהפך עם השנים למנהל בית הספר ובעצם למנהלה של יפה מורתו. "יפה הכינה אותנו לבחינות הבגרות בלשון בכיתות י' ו-יא" אמר לי אמיר. "למדתי ממנה לא מעט כמחנך. אחד הזיכרונות המשעשעים שיש לי מהתקופה שבה היא לימדה אותנו קשור ללימודי התגבור בערב בביה"ס. יפה פחדה להסתובב בחושך, ואני נהגתי להושיט לה יד וללוותה בשבילי בית הספר. יפה הייתה מאד דומיננטית ומשמעותית עבורנו. לימים, כשהתמניתי למנהל, תמיד שמרתי לה חסד נעורים".
לפני כמה שנים הקימה קבוצת תלמידים דף ב'פייסבוק'.
המשותף לחברי הקבוצה הוא שכולם למדו אצל יפה, ולמרות הקשיים, כולם זכרו לה חסד נעורים. השם המשעשע שהם בחרו לעצמם היה "גם אני עברתי את יפה אלקיים".
ישנה תלמידה נוספת שהתחילה את דרכה החינוכית אצל יפה, הצליחה שנים לאחר מכן להגיע לראש הפירמידה ולהוביל את כל מערכת החינוך בקריית שמונה, זוהי ד"ר יפעת ביטון שאשא. "המשותף לתלמידים שלמדו אצל יפה זה העבודה הקשה, השקדנות וההתמדה הן של יפה ושל התלמידים. היא נלחמה למען הצלחתנו. בעיניי התלמידים, זה נראה כאילו היא נלחמה בנו, אבל ברגע שיצאנו מהבגרות, הבנו שכל זה היה למעננו, שהיא נלחמה בשבילנו". אמרה לי יפעת "לא פעם כשאני מתעקשת עם ילדיי ואיני מוותרת להם, אני מספרת להם על יפה ומביאה אותה כדוגמא. בעיניי היא מורה לדוגמא, מורה לחיים".
כרטיס ביקור
יפה אלקיים
מזל: דגים
גיל- 56
מגורים: מטולה
פוחדת: מחרקים קטנים וזוחלים
אמונה טפלה: חלון שבור בבית
שונאת: חוסר יושר
ספר: האי של סופיה
אוכל: דגים וגבינות.
