בתקופה האחרונה עולה שוב ושוב הנושא של יונתן פולארד ואף השבוע, לראשונה, הסכים נתניהו באופן רשמי לפנות לארה"ב בבקשה לשחררו. גם הנושא הכאוב של גלעד שליט חזר השבוע לכותרות, ולמרות שאנחנו לא ממש יודעים מה קורה מעל פני השטח (וגם לא מתחת), תמיד טוב לדעת שפרשייה הכאובה הזאת לא מוזנחת, עד אשר ישובו לביתם. הפעם, ננסה להבין מה התורה אומרת על פדיון שבויים, ומה המחיר האמיתי שצריך לשלם על התמורה שאנחנו מקבלים.
השאלה שקורעת את ראשי המדינה ואת ליבינו היא "האם לעשות הכל, כולל הכל, על מנת לפדות שבויים (במקרה הזה, יותר רלוונטי להתייחס לגלעד שליט). כמובן שכל מקרה הוא לגופו, לזמנו ולמצבו, אך ישנו קו ברור ומובן ביהדות כלפי פדיון שבויים.
מקרים מהעבר
ראשית כל צריך לדעת שמצוות פדיון שבויים ביהדות היא אחת המצוות החשובות והמשמעותיות ביותר הקיימות מאז ומתמיד. כבר בתקופת האבות פדה אברהם אבינו את לוט בן אחיו (בראשית י"ד), בהמשך מסופר כיצד כל העם יצא למלחמה על מנת להשיב שפחה יהודיה שהכנענים שבו במהלך קרב (שמות כ"א), ובתקופת דוד המלך מסופר כיצד הגיב דוד לאחר שמספר יהודים נשבו על ידי העמלקים (שמואל א', ל'). גם הרמב"ם הבליט מאוד את חשיבות מצוות פדיון השבויים, וכתב ש"פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן, ואין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים, שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים, ועומד בסכנת נפשות. והמעלים עיניו מפדיונו, הרי זה עובר על 'לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך'".
למרות ההפלגות הגדולות ש"מרעיפה" התורה על המצווה, מגיע האיזון המתבקש שיהדות מבהירה. כמובן שלא ניתן לומר שצריך לקיים את המצווה בכל מחיר, במיוחד אם הנזק שיגרם לכך עצום ומסוכן. חז"ל קבעו במסכת גיטין ש"אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהם, מפני תיקון העולם". ומה הכוונה? המשמעות היא שישנו חשש שמא האויבים שלנו יתאמצו במיוחד לשבות עוד ועוד שבויים (בדיוק כמו שקורה היום), מתוך ידיעה שעם ישראל מוכן להפוך עולמות ולהיענות לכל סחטנות שהיא. כך בעצם יתגבר התיאבון שלהם לשבות עוד ועוד שבויים. הרב זמיר כהן, יו"ר ארגון "הידברות" אומר בנושא: "פדיון שבויים היא אחת המצוות הגדולות שבתורה, עד כדי כך שמותר למכור ספר תורה ולשלם את תמורתו לשובים כדי שישחררו את השבוי היהודי. עם זאת, כדרכה של התורה, היא אינה נסחפת אחר רגשות העלולים לגרום נזק לכלל. ההלכה קובעת ש'אין פודים שבויים יותר מכדי דמיהם, מפני תיקון העולם. שלא יהיו האויבים מוסרים עצמם עליהם לשבותם' (שלחן ערוך חושן משפט סימן רנ"ב). כלומר, אם תשלום מחיר גבוה, הדבר עלול לגרות את תיאבון השובים לשבות רבים אחרים, ולכן אסור לפדות את השבוי היחיד ולסכן רבים אחרים. ואם כך בתשלום כספי, קל וחומר שיש לשקול היטב כאשר התשלום הוא שחרור מחבלים רבים המועדים לחזור למעגל הטרור ולסכן חיי יהודים רבים".
ישנו סיפור על המהר"ם (רבי מאיר) מרוטנברג, שרצה לעלות לארץ ישראל אך הקיסר הרומאי כעס על כך שהוא יוצא בלי רשותו, והכניס אותו לכלא. תנאי השחרור היה סכום כספי גבוה, והיהודים באותה קהילה היו מוכנים לאסוף את הסכום. אבל דווקא רבי מאיר הוא זה שהתנגד לכך, מאותה סיבה שציינו חז"ל: "אין פודים את השבויים יותר מכפי דמיהם (ערכם)". למעשה, הוא אף אסר על קהילתו להיענות לדרישה הסחטנים, מתוך הבנה שהיענות תביא איתה צרות נוספות. כך ישב הרב שבע שנים במאסר, ובסופו של דבר אף נפטר בין חומות הכלא.
שאל את הרב
שאלה: ראיתי השבוע בתוכנית שנקראת "האח הגדול" שאחת המתמודדות נכנסת עם ספר תנ"ך לשירותים. המעשה הזה גרם לתרעומת גדולה בין חלק מהמתמודדים ומהצופים, רציתי לדעת אם זה באמת כל כך בעייתי מבחינת התורה?
תשובה:
הבעיה הראשונה היא עצמם הכנסת התנ"ך למקום כזה. כתוב שאסור להכניס ספר תורה, ובכלל כתבי קודש, למקומות שנקראים בהגדרה התלמודית 'מבואות המטונפים'. את זה לומדים מהפסוק 'כי דבר השם בָּזַה'. אסור לבזות את כתבי הקודש על ידי הכנסה למקומות כאלה. יש דיונים הלכתיים מאוד רחבים האם ניתן בשירותים של ימינו, שהם אכן נקיים יחסית, ליטול ידיים או לברך. הרי נטילת ידיים גורמת להיטהר, ואם אתה עושה את זה במקום טמא, זה בבחינת 'טובל ושרץ בידו'. יש גם שאלה אם מותר להיכנס לשירותים עם ספר תהילים קטן בכיס.
"ההלכה הרווחת על פי כל הפוסקים שדין בית הכיסא של היום זהה גם לבית הכיסא של פעם. אמנם הטינופת לא נמצאת שם כל הזמן כבעבר, אבל בכל זאת הטינופת נמצאת במקום זמן מסוים עד שמורידים את המים. זה כבר מספיק להחיל על המקום שם של מקום טינופת. גם כאשר הוא נקי, הוא נקרא מקום טומאה, שאסור להכניס אליו דברי קודש. עם זאת, מותר להכניס דברי קודש עטופים בשני כיסויים, למשל ספר תהילים קטן או ארנק שבתוכו ברכת המזון וכדומה. כתוב בזוהר הקדוש שספרי הקודש נקראים 'מלבושי המלך'. לכן זה כאילו אדם לוקח את לבוש המלך ומכניס אותו למקום מטונף. בעיה נוספת שיש כאן היא עצם הקריאה. כתוב בתורה 'והיה מחנך קדוש', והגמרא אומרת שאסור להרהר ולדבר בדברי תורה במקומות אלו. ההרהור הוא בעצם חיבור לקב"ה, וכאשר אדם נמצא במקום של טומאה, זה ניגוד בין שני תדרים שונים. הרי אחרי שיוצאים מהשירותים נוטלים ידיים כדי לצאת מהטומאה".
הרב אליהו גבאי
(הרב משתתף מידי שבוע בתוכנית "עונג שבת" בהנחיתו של השחקן נתי רביץ ומשודר בימי חמישי ב-22:00 בערוץ הידברות – 97)
פרשת שבוע – שמות
הגלות מחנכת, הייתכן?
"ואלה שמות בני ישראל".
בחומש שמות אנו מתחילים לקרא את פרשת גלות מצרים, השעבוד שהיה בחומר ובלבנים. ולעומתה, את הגאלה המפליאה שבאה באותות ובמופתים, ביד חזקה ובזרוע נטויה.
והשאלה המתעוררת היא, מדוע?
מדוע לפני שלקחנו הקדוש ברוך הוא לעם, לפני שנתן לנו את תורתו, הצריך אותנו לעבד דרך כור הברזל במצרים, בית העבדים הנורא?! מדוע לא השאירנו הקדוש ברוך הוא בארץ אבותינו ושם היינו מקבלים את התורה הקדושה? התשובה מוסברת בדרך משל בספרו של ה"בן איש חי" זצוק"ל: משל לעשיר שגדל בביתו יתום מקטנותו ועד לימי בחרותו. מפתו אכל ובביתו התגורר ונחשב כאחד מבני המשפחה האמידה.
יום אחד ישב העשיר וסעד את ליבו בחברת רעייתו, ובא לפניו עני לבקש נדבה. הושיט העשיר שטר של מאתיים שקלים. התפעל העני מן המתנה הנדיבה וברכו בברכות עד בלי די.
תמהה אשת העשיר ואמרה לבעלה: "ראה כמה ברכות קיבלת על מאתיים שקלים, והיתום הזה שאנחנו מגדלים אותו שנים, לא אמר אפילו פעם אחת תודה?!
אמר לה בעלה: "המתיני קצת ותקבלי תשובה לשאלתך". פנה העשיר ליתום ואמר לו: "צא מביתי ודאג לעצמך". חרד הנער:"עכשיו?" והעשיר אישר: "מיד!" נבוך היה אותו בחור וקד קידה ויצא לרחוב.
כסף לא היה לו, לא אוכל ולא מקום לינה, ובאין בררה התחיל להשכיר עצמו כסחב סלים בשוק הירקות, וקבל שכרו בשיירי ירקות. יום אחד בא אחד ממשרתי העשיר ואמר לו: "אדוני קורא לך". התייצב הנער מול העשיר, והעשיר אמר לו: "תוכל עכשיו לשוב לביתנו".ישב הנער לאכול, ובכל כף שהכניס לפיו אמר תודה…
אמר העשיר לאשתו: "קיבלת עכשיו תשובה לשאלתך, אין אדם מכיר טובה על דבר שנראה טבעי מאליו!".
כך אמר ר' יוסף חיים זצוק"ל, אלו היו בני ישראל נשארים בארצם, היו מקבלים את כל הטובות בטבעיות ובאדישות. מה עשה הקדוש ברוך הוא, הורידם לבית עבדים, ונוכחו לדעת שמצד עצמם אין להם כלום. ממילא כאשר נגאלו שרו "שירה חדשה שבחו גאולים", בהכירם לדעת שעל הכל יש להודות ולהלל.
צריכים אנו לברך על הרעה כשם שאנו מברכים על הטובה וה' יביא את משיח צדקנו במהרה בימינו אמן!
בר יוחאי חיים
